אחריות המעביד לכשלים במכונות וציוד

הכרעה: כאמור לעיל, תביעתו של התובע מבוססת על טענה בדבר נפילה פתאומית של מסור המכונה על ידו, בשל כשל במכונה, ומכאן, לטענתו, אחריותה של הנתבעת 1, מעסיקתו, לנזקיו.

אלו הן הנסיבות הקונקרטיות להם טען התובע בתביעתו, וביחס אליהן בלבד טען להתרשלות המעסיקה בשל ציוד עבודה בלתי תקין שהועמד לרשותו ואי-אזהרתו בדבר התקלה במכונה.

...

לנוכח כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו עליה התבססה עילת התביעה.

לנוכח כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

ממילא נדחית אף ההודעה נגד צד ג'.

לשיטת המל"ל, אמנם בעלת המכונה ביצעה בדיקות תקופתיות למכונה (עדות מנהל הקידוחים, עמ' 18 שורות 7-8 ועמ' 19, שורות 1-8, וראו אף את רישיון המכונה ת/4 עמ' 404, ואת עדות מנהלת המעבידה בעמ' 36, שורות 5-13), אך לא הוכח כי בוצעו כל הבדיקות ההכרחיות, וממילא - למרות הבדיקות, היתרחש הכשל במכונה – והדבר באחריות הבלעדית של בעלת המכונה.

לטענתה, היות והוכח כי עובדי המעבידה בדקו מדי בוקר את מכונת הקדוח ואת הצנורות והציוד הנילווה ובדיקותיהם לא העלו רמז לפגם או לכשל – הרי שלא ניתן להצביע על רשלנות זו או אחרת שגרמה לתאונה.

...

לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובחינת חוות הדעת השונות, ההתייחסות של המומחים האחד לממצאים של חברו, בחינת קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל ובחינת התיעוד הרפואי שהוצג לתיק – מסקנתי היא כי יש לקבוע שהנכות של התובע הינה הבאה: בתחום הנוירולוגי – 40%, שכן לא שוכנעתי כי המדובר בסממנים של דימנציה בינונית ומסתברת יותר ההערכה כי המדובר בתסמינים של דימנציה קלה; בתחום העיניים – 24.5% - ודומה שאין מחלוקת של ממש לגבי תחום זה; בתחום הנפשי – 20% - שכן שוכנעתי לאמץ את חוות הדעת מטעם ההגנה במיוחד שעה שאין כל תיעוד לגבי טיפול בתחום זה משנת 2019 ועד עתה; בשל המצב אחרי הניתוח בגולגולת – 15% - וכאן, לא אוכל לקבל את עמדת מומחי ההגנה לפיה הנכות "נבלעת" בנכות שכבר קיימת בהיבט הניורולוגי; בשל הצלקת – 10% - אין מחלוקת; בשל סחרחורות או הפרעה בשיווי המשקל – 10% בהתאם לקביעות של מומחי התובע, אשר לא נסתרו בחוות הדעת מטעם ההגנה, אם כי יש כאן חפיפה בין הסחרחורת לבין חוסר שיווי המשקל.

עוד נטען כי התובע צירף קבלות שאינן רלוונטיות לגבי פריט זה, כגון הוצאות בגין קצף גילוח, שתייה ומוצרי מזון, ולפיכך, אין לפסוק פיצוי לתובע בראש נזק זה. סבורני כי למרות שהתובע יכול היה לצמצם את נזקיו בראש נזק זה, ולו לגבי חלק מההוצאות, אין ספק כי לתובע היו הוצאות הן בגין הטיפולים הרפואיים והן בגין נסיעות עודפות בסמוך לאחר התאונה – אותם אני מעריכה בסכום כולל של 50,000 ₪ (וראו כי למעשה בסיכומי התובע אין טיעון לגבי הוצאות רפואיות אלא בעיקר לגבי הוצאות נסיעה).

" בהינתן ההלכה הנ"ל – על הצדדים לבצע את החישובים בהתאם, כלומר – לחשב מחדש את ניכוי תקבולי המל"ל לגבי העתיד מהפיצוי לתובע, ובכל מקרה – גם ללא "החישוב מחדש" הנזק גבוה מאשר תקבולי המל"ל והתביעה לא "נבלעת". סיכום – נוכח כל האמור מעלה במקובץ, התביעה של התובע נגד כל הנתבעות מתקבלת, ועל כולן, ביחד ולחוד, לפצותו בסכומים המפורטים בפסק הדין, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ובתוספת מע"מ, החזר אגרת בית המשפט והחזר עלויות שכרם של כל המומחים אשר הגישו את חוות הדעת מטעם התובע (בהתאם לקבלות שישלח התובע לנתבעות).

על כן יש לקבוע כי התאונה ארעה עקב התרשלות הנתבעת אשר הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה (הפרה שהתבטאה באי התקנת מיגון כנדרש במכונה ובנוסף-שיטת עבודה לא נכונה, ציוד עבודה לא מתאים והיעדר הדרכה ופיקוח).

אכן, החובה לספק הדרכה נאותה לעובד מוטלת בעיקרה על המעביד, אך בנסיבות המקרה בפני היתה זו גם חובתו של התובע להפנות תשומת לבו של המעביד לכשלים הבטיחותיים במכונה ולבקש הדרכה לפני תחילת העבודה עליה, במיוחד על רקע העובדה שלא מדובר ביחסי עובד מעביד רגילים, אלא המעביד הוא אביו של התובע ולפיכך התובע לא היה צריך לחשוש שבקשה מעין זו עשויה להשפיע על עתידו במקום העבודה (מדובר במפעל קטן; בעלי החברה הוא אביו של התובע ובמפעל עצמו עובדים בעיקר התובע ואחיו).

מאידך, כשבאים לקבוע אשם תורם מצד העובד הנפגע וכתוצאה מכך להפחית מהפיצוי המגיע לו עקב הפגיעה שנפגע בגין אחריותו ורשלנותו של המעביד שלמענו עבד ובשירותו של זה נפגע, יש להביא בחשבון, שהעובד יכול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם לא תמיד יש לראות בכך כרשלנות תורמת.

...

בנוסף, בהיתחשב בנתונים אלה, אני קובע כי נכותו התפקודית משקפת את הגריעה מכושר השתכרותו (ראה-ע"א 722/86-יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3) 875, עמ' 878-879).

סוף דבר 39.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 358,500 ₪, בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%, והוצאות משפט בסך 15,000 ₪ (כולל שכ"ט המומחה הרפואי ומומחה הבטיחות בגין מתן חוות הדעת ושכר עדותם בבית המשפט, על פי האסמכתאות שצורפו בעניין זה על ידי ב"כ התובע), אגרת משפט משוערכת (אם שולמה) ויתרת אגרה.

על כן יש לקבוע כי התאונה ארעה עקב התרשלות הנתבעת אשר הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה (הפרה שהתבטאה באי התקנת מיגון כנדרש במכונה ובנוסף - שיטת עבודה לא נכונה, ציוד עבודה לא מתאים והעדר הדרכה ופקוח).

אכן, החובה לספק הדרכה נאותה לעובד מוטלת בעיקרה על המעביד, אך בנסיבות המקרה בפני היתה זו גם חובתו של התובע להפנות תשומת לבו של המעביד לכשלים הבטיחותיים במכונה ולבקש הדרכה לפני תחילת העבודה עליה, במיוחד על רקע העובדה שלא מדובר ביחסי עובד מעביד רגילים, אלא המעביד הוא אביו של התובע ולפיכך התובע לא היה צריך לחשוש שבקשה מעין זו עשויה להשפיע על עתידו במקום העבודה (מדובר במפעל קטן; בעלי החברה הוא אביו של התובע ובמפעל עצמו עובדים בעיקר התובע ואחיו).

מאידך, כשבאים לקבוע אשם תורם מצד העובד הנפגע וכתוצאה מכך להפחית מהפצוי המגיע לו עקב הפגיעה שניפגע בגין אחריותו ורשלנותו של המעביד שלמענו עבד ובשירותו של זה נפגע, יש להביא בחשבון, שהעובד יכול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם לא תמיד יש לראות בכך כרשלנות תורמת.

...

בשים לב לנתונים ולקביעות לעיל, ובמיוחד לעובדה כי גובה השכר במפעל נקבע על ידי אביו של התובע וכי עיקר טענות התובע בעניין זה נדחו על ידי, אני קובע כי לא היתה הצדקה מעשית להפחתת שכרו של התובע בשיעור גבוה כפי שנעשה בפועל.

בנוסף, בהתחשב בנתונים אלה, אני קובע כי נכותו התפקודית משקפת את הגריעה מכושר השתכרותו (ראה - ע"א 722/86 - יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3), 875, עמ' 878-879).

סוף דבר אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 358,500 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%, והוצאות משפט בסך 15,000 ₪ (כולל שכ"ט המומחה הרפואי ומומחה הבטיחות בגין מתן חוות הדעת ושכר עדותם בבית המשפט, על פי האסמכתאות שצורפו בעניין זה על ידי ב"כ התובע), אגרת משפט משוערכת (אם שולמה) ויתרת אגרה.

קבלן הטיח, הנתבע 1, בתוקף היותו המעסיק הישיר של התובע, מחויבותו לפיקוח צמוד על עבודת עובדיו, לרבות התובע היתה לוודא ביצוע הדרכת בטיחות בעבודה ועל השמוש במכונה, לספק ציוד משקפי מגן ולוודא שימוש בהן.

ובמקביל, היה זה באחריות הנתבעת 2, מבצעת העבודה לדאוג למנות מנהל העבודה מטעמה, ולוודא המצאו של מנהל עבודה אשר לפי הדין אמון על פקוח עליון שמטרתו, בין היתר, לזהות כשלי בטיחות בעבודה וסיכונים לא סבירים באתר העבודה וליתן להם מענה, לרבות, וספציפית – קיום הוראות התקנות בעיניין הספקת משקפי מגן ושימוש בהן בעבודה, לאתר את הכשל הבטיחותי שבו פעל קבלן המשנה כלפי העובד שלו, ולעצור וליתן הנחיות מתאימות לתיקון המצב.

על כן, אחריותו של מבצע הבניה, גם אם התרשל כאשר לא הקפיד במקרה של התובע על שמירת כללי הבטיחות באתר, לא וידא שקבל הדרכת בטיחות בעבודה ולא הקפיד על בטיחות העובד בעבודתו עם מכונת הטיח כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעניינינו, פחותה מזו של הקבלן המבצע, המעסיק.

...

על כן, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

סיכום בהתאם לפסק הדין אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 יחד ולחוד לשלם את הסכומים הבאים: מחייב את הנתבעים 2-3, לשלם לתובע 1 פיצוי בגין הנזקים כפי שפורט בפסק הדין, בסך של 101,496 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, נוכח "בליעת" סכום הנזק בתגמולי המל"ל. הסכומים שנפסקו ישולמו על ידי הנתבעים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ובהיעדר יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.