אחריות המועצה המקומית לנזקי גוף בתאונה במרכז קהילתי

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 12529-06-13 הייב ואח' נ' החברה למתנסי"ם מרכזים קהילתיים בישראל ואח' לפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין תובעים פדיה הייב נתבעות 1.החברה למתנסי"ם מרכזים קהילתיים בישראל 2.עמותת מרכז קהילת טובא-זנגרייה 3.מגדל חברה לביטוח בע"מ 4.מועצה מקומית טובא זנגרייה צדדי ג' 1.מועצה מקומית טובא-זנגרייה 2.הראל חברה לביטוח בע"מ 3.גנאים עבד אל מונעם 4.החברה למתנסי"ם מרכזים קהילתיים בישראל 5.עמותת מרכז קהילת טובא-זנגרייה 6.מגדל חברה לביטוח בע"מ ב"כ התובעת – עו"ד אלירן סופר ב"כ נתבעות 1-3- עו"ד מ' קפלן ב"כ נתבעת 4 – עו"ד שרי סנדר-מקובר ב"כ צד ג' 3 – עו"ד אבי דויטש, עו"ד חגית ברכה פסק דין

מבוא עניינה של התביעה, פיצויים עבור ניזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין תאונה מיום 18.9.2011.

נתבעת 2 היא מעסיקתה של מנהלת המתנ"ס. התובעת הגישה את תביעתה גם נגד מועצה מקומית טובא זנגריה ("נתבעת 4", "המועצה המקומית"), שהיא בעלת המקרקעין אשר כוללים את מבנה המתנ"ס, אולם הספורט והרחבה בין מבנה המתנ"ס לאולם הספורט, והאחראית על תחזוקתם.

...

סוף דבר לאור האמור, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים מהימנים ביחס לנסיבות התאונה וקיימת אפשרות סבירה כי נפילת התובעת היא ללא קשר לעבודות שבוצעו ברחבת המתנ"ס. בנסיבות אלה, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את נסיבות התאונה ואת אחריות הנתבעות לתאונה.

על כן, התביעה וההודעות לצדדים שלישיים נדחות.

התובעת תשלם לכל קבוצת נתבעים/צדדים שלישיים (נתבעות 1-3; נתבעת 4 וצד ג' 2; צד ג' 3), הוצאות משפט בסך של 7,500 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

מבוא: לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילה במהלך שיעור רקוד במועדון סווט סטאר בע"מ (להלן "הנתבע") ביום 4.11.14 עת החליקה, לטענתה, כתוצאה מרטיבות שהייתה על הריצפה.

התובעת יודעת היטב להצביע על הגורם שהביא לתאונה, היינו נוזל על ריצפת החדר, מה שהוביל לאבוד שיווי משקל ולפגיעה בה. בנסיבות אלה, די בכך על מנת לקבוע כי אין מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה, החל רק בנסיבות בהן "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק". לפיכך, דין טענת התובעת להדחות, ונטל ההוכחה נותר עליה להוכיח כי התאונה ארעה עקב רשלנותו של הנתבע.

כך, בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש פ"ד ל"ז (1)113 נפסק כי: "חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון.

וכן בת.א. (ת"א) 133632/01- מרגלית עינב נ' מרכז מתנ"ס קהילתי זיכרון יעקב (פורסם בנבו 1.8.08) לאור האמור, אם יוכח כי נפילתה של התובעת נגרמה מעצם הריקוד ללא כל סיכונים נוספים שיצר המפעיל, קרי הנתבעת 1, לא תקום לנתבעת אחריות שכן מדובר בתוצאה אפשרית וצפויה של הפעילות הספורטיבית על כל היבטיה.

...

סוף דבר אשר על כן אני דוחה את התביעה.

כפועל יוצא, ההודעה לצד ג' נדחית.

לסיכום כשנשאל: "ש. בעצם אין לך ולא היו לך תלונות סימונה ". השיב: "ת. נכון". התובעת תישא בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט בא כוחן בסכום כולל של 9,950 ₪.

ראה: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 749; ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית , פ"ד נז(4) 433; ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ,פ"ד נח(5) 511; רע"א 3990/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מסדר פאטי ביני פראטללי ואח', 11.5.08; ד' קציר, פצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית 2003, כרך ב' עמ' 1491 ואילך והאסמכתאות שם).

בתצהיר הנפגע מיום 9.3.2009 הצהיר הנפגע כדלקמן: "ביום 16.03.00 בשעה 8:20 בבוקר או בסמוך לכך, במסגרת עבודתי, הלכתי, על המדרכה שליד הבית ברחוב קהילת וילנה מספר 57 פינת רחוב למרחב מספר 30 שברמת השרון. במדרכה הנ"ל יש בור ביוב סגור עם מכסה של מתכת, מכסה המתכת הנ"ל נועד לסגור את הבור, והוא קבוע בגובה המדרכה ואיננו בולט מעל המדרכה.

לא כל סטייה מ"יושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע" (ע"א (י-ם) 4344/97 כהן ג'ני נ' עריית רמת גן, דינים מחוזי לב(1) 651) וראה עוד: ת"א (י-ם) 556/92 בוסקילה נ' עריית ירושלים; ע"א (מרכז) 1391-08-07 כפיר נ' המועצה המקומית גני תקוה (30.12.07) ודעת המיעוט בע"א (ת"א) 2203/00 הדר נ' משולם, פ"מ תשס"ב (חלק שני), 97.

בנסיבות אלה, משהמפגע לא אותר ולא תוקן, טרם ארוע התאונה, התרשלה הנתבעת התרשלות שגרמה לנזק ועל כן הנה אחראית לארוע התאונה.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות הדעת החלטתי להעמיד את נכותו הרפואית של הנפגע בגין הפגיעה בברך שמאל בעקבות התאונה בשיעור של 24%, נכות ממוצעת בין חוות הדעת מטעם הצדדים בכל הנוגע לפגיעה בברך שמאל.

לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו ועדותו של הנפגע מצאתי, כי בנסיבות העניין יש לייחס לנפגע נכות תפקודית בשיעור זהה לנכות הרפואית, היינו – 24%.

אכן, עובר לתאונה התובע עבד בהיקף מלא והשתכר סכומים נאים והעובדה שבפועל לא שב לעבודה בהיקף מלא מחזקת את המסקנה, כי השפעת התאונה לא הייתה מבוטלת.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 39995-12-10 זיאדנה ואח' נ' מועצה מקומית כפר מנדא ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת עינב גולומב תובע מוסטפא זיאדנה, ת.ז 37314762 נתבעים 1.מועצה מקומית כפר מנדא 2.שירביט חברה לביטוח בע"מ צד ג' 1. מרכז קהילתי (מתנ"ס) כפר מנדא 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב נפילה במהלך משחק כדור-רגל במיגרש ספורט שבבעלות המועצה המקומית כפר מנדא (להלן – המועצה).

תשובות נוספות שסיפק התובע בתצהיר התשובות לשאלון, הסתברו כלא נכונות בעליל, כגון לעניין העדר תאונות ופציעות קודמות כלשהן, וכן אי-קבלת תגמולים או גמלת אבטחת הכנסה מהמל"ל. קושי של ממש עולה אף מתשובות שניתנו מפי התובע באשר לעדים לארוע.

אוסיף מעבר לנדרש, כי אף אם היה התובע מוכיח את גירסתו בדבר אופן פגיעתו, ספק רב בעיני אם היה מקום להטיל בנסיבות אחריות נזיקית על הנתבעת.

...

נוכח האמור, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית.

משכך נדחית אף ההודעה לצד ג'.

פתח דבר זוהי תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, בעקבות תאונה שארעה ביום 21/3/2014 .

על פי הנטען, התובע ניחבל ממפגע במיגרש כדורגל המצוי בתחום ובאחריות הנתבעת, המועצה המקומית טובא זנג'ריה.

שאלת הנזק: החבלה והנכות הרפואית: כתוצאה מהתאונה התובע ניחבל בראש ובכף ימין, התובע הופנה למרכז הרפואי רבקה זיו בצפת ומשום למרכז הרפואי הגליל המערבי בנהריה.

התובע טופל בקהילה ובמרכז רפואי זיו וקיבל מיגוון רחב של תרופות ובהמשך התחיל בטיפול פסיכיאטרי.

...

לסיכום, הוכח בפני שהנתבעת התרשלה ולא נקטה באמצעים סבירים למניעת הנזק.

לפיכך, בהעדר הוכחה של הנזק מיוחד זה, אני קובעת כי עלה בידי התובע להוכיח שלא עבד בחודש אחד בלבד אחרי התאונה וכי הוא לא הוכיח גריעה בשכרו בעבר למעט חודש זה .

ניכויים/תגמולי המל"ל משנדחתה תביעת התובע למל"ל ומשלא הוכיחה הנתבעת כי שולמו תגמולים – אין מקום לניכוי תגמולי מל"ל. סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע, פיצויי בגין נזקיו כדלקמן: א. הפסד שכר לעבר 7,000 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד 127,000 ₪ הפסדי פנסיה 16,000 ₪ נזק לא ממוני (כאב וסבל) 55,000 ₪ ד. הוצאות נסיעה ורפואיות 5,000 ₪ ה. עזרת צד ג' לעבר ועתיד 12,000 ₪ סה"כ 222,000 ₪ בניכוי אשם תורם בשיעור של 10% יתרת הפיצוי = 200,000 ₪ לסכום הנ"ל יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק, והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.