אחריות המוסד החינוכי לתלמידה שסייעה במשחק כדורסל

הנתבעות 2 ו-3 אחראיות, לטענת התובע, בין היתר, על המוסדות החינוכיים בשטחן לאחזקה תקינה של מיתקני בית הספר ולשמירה על בטיחות התלמידים (הנתבע-2, להלן גם: "הקבוץ"; הנתבעת-3, להלן גם: "המועצה").

אחריות בית הספר הקבוץ והמועצה מעבר לאחריות המורה ובשים לב לכך שהתאונה אירעה בשל שני גורמים שחברו יחדיו – קיומו של מוט ארוך בתחתית השלט וניהול משחק על פני כל האולם, נדמה שקשה לחלוק שקיימת גם אחריות לגורמים האחראיים על תקינות האולם ובטיחותו כמו גם בטיחות התלמידים.

לדברי העד בעונות 2009-2010 ו- 2010-2011 שיחקו בעולם ליגת העל בכדורסל של נשים ובאו לבדוק את המידות של האולם מארגון פיב"א וכי מדובר באולם שעומד בכל הסטאנדרטים הנדרשים.

כשחזר, למד לפסיכומטרי, היה אחראי תיחזוקה באופטיקה הלפרין, היתנדב בגן הזואולוגי באוניברסיטת תל-אביב, כסייע למטפלים בחיות, עבד כסייע בשיפוצים, ובמועד כתיבת התצהיר הוא עובד כ- 4-5 ימים כעוזר בשיפוצים.

...

בהקשר זה, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

כך במיוחד, כאשר באתי לידי מסקנה שהסכום הכולל שנפסק הוא סכום ראוי, המתיישב עם נזקיו של התובע ואינו מקפח אותו באופן כלשהו.

סך הכל סכום של 297,000 ₪ סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע סך של 297,000 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל, זאת בהתאם לחלוקה שנקבעה: הנתבעים 1 ו-2 30% מהסכום; הנתבעת 3 – 10% מהסכום; הנתבע 4 – 60% מהסכום.

בית משפט השלום בקריות ת"א 52060-11-10 ח'טיב נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות תיק חצוני: בפני כב' השופט נאסר ג'השאן תובע באסל עאדל ח'טיב נתבעת מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות פסק דין

התובע טען כי לאחר חצי שעה שבה שיחקו התלמידים כדורגל נפל הכדור מתחת לחמור שהיה בחצר בית הספר.

לא נעמוד על נימוקי ההחלטה במלואם, ודי אם נציין כי, לאחר שמיעת הראיות לעניין שאלת האחריות, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע הרים את הנטל להוכיח גירסתו הבסיסית, לפיה התאונה התרחשה בחצר בית הספר, "וכי חמור היה מעורב בתאונה" (סעיף 24 להחלטה).

הוצאות השגחה וסיוע של בני המשפחה סך 25,000 ₪.

בנוסף, התובע צירף לתצהירו קבלות בגין הוצאותיו הרפואיות בעבר במוסדות השונים, ועל כן, מצאתי לפסוק את הוצאותיו הרפואיות של התובע בעבר, לרבות הזדקקותו לעזרה בעבר (חלק מן הטיפולים נעשו כאשר התובע היה קטין) בסך 7,500₪ (נכון ליום כתיבת פסק דיני זה).

...

לסיכום: לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: · הוצאות רפואיות ועזרת צד ג' בעבר 45,260 ₪.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 93,613 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 22,092 ₪ (כולל מע"מ).

אז הגיע סייע המטפל בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, הביא דיסק וחתך באמצעותו חלק מהרשת על מנת שיוכל התובע להוציא את רגלו.

התובע העיד כי: "...בשיעורים האחרונים יצאנו עם קבוצה של תלמידים לפעילות גופנית בחצר, באותו יום שיחקנו כדורגל ובזמן המשחק נפלתי ליד... דרכתי על אבן שפה, יש מיגרש כדורגל שמסביב יש אבן שפה וגם רשת, דרכתי על אבן השפה, החלקתי והרגל נתקעה לי ברשת..." (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 1-5).

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית של משרד החינוך, קבע בית המשפט העליון לא אחת, כי המדינה איננה בגדר "מבטחת על" ואין להרחיב את אחריותה לכל ליקוי בטיחותי המתרחש בארץ בכל זמן נתון: ראו: ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' עבד אל קאדר (מיום 7.9.10) (להלן: "פס"ד ג'אבר), פסק דינו של כב' השופט עמית שם נידונה אחריות הערייה כמחזיקה בנכס ובמתקן שלא היה תקין וכן אחריותה ברשלנות שילוחית, בהיותה המעסיקה של המורה ואחראית לרשלנותו. שם אף נבחנה השאלה אם הפר מנהל בית הספר את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו, הרי אין חולק לגבי חובת הזהריות המושגית של מנהל בית ספר כלפי תלמידיו, ומתוקף זה אחריותה השילוחית של הערייה. שם אף נידונה סוגית אחריותו של משרד החינוך בהיותו מפקח ונוכח "אי וידוא" ביצוע עבודות התיקון כפי שהוכח שם. בפסק דין ג'אבר הבהיר כב' השופט עמית שאין להרחיב את אחריות משרד החינוך לכל ליקוי בטיחותי בבתי הספר בארץ, שהרי אין באפשרות משרד החינוך לפקח על כל בתי הספר בכל רגע נתון.

בסיכומי הצד השלישי, הפנה הוא לחוזר מנכ"ל משרד החינוך סב/6 (ב) (נ/2) הקובע כי הרשות המקומית תפעל באופן שמוסדות החינוך בתחומה, על מתקניהם, ייבנו בהתאם למפרטי הבטיחות שפורסמו על ידי משרד החינוך, תבצע בדק בית ושיפוצים, ותפעל לסילוק מפגעים ולבצוע פעולות מתקנות.

...

בהתחשב במהות הפגיעה, ובעזרה לה נזקק התובע לאחר האירוע, וכן בהתחשב בעזרה לה יזקק בעתיד, אני קובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות: התאונה הינה תאונת עבודה, כךשכל ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי המל"ל מכוח חוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח- 1968.

לסיכום: בהתאם לפיצויים שנקבעו לעיל, ולהפחתה בגין אשם תורם, ולאחר ניכוי תגמולי המל"ל, ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד לתובע סך של 62,496 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ (כולל שכר מומחים) ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,000 ₪.

אני דוחה את ההודעה לצד שלישי, ומחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

בעיניינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי הנאשם כבן 25, מתגורר ביחד עם זוגתו, המתלוננת, בבית הוריו בנס ציונה, עובד כשחקן כדורגל מקצועני, ומזה כשנה משחק בקבוצת "הפועל רמת גן". מחוות דעת מנהל הקבוצה עולה תיפקודו החיובי של הנאשם והיעדר בעיות משמעת, היתנהגות או ארועי אלימות.

עונש זה הולם מקרה זה ובעל משמעות חינוכית וחברתית עבור הנאשם, ומאידך יסייע למנוע טישטוש העבירה וחומרתה.

כאשר במסגרת זו יש לבחון את טיב העבירה שביצע הנאשם ואת נסיבותיה, את עברו הפלילי, גילו, השפעת ההרשעה על הנאשם, האם הנאשם נטל אחריות על מעשיו והאם העבירה משקפת דפוס היתנהגות אצל הנאשם.

ב"כ הנאשם הפניתה לתסקיר שירות מבחן הממליץ לשבץ את הנאשם במוסד חינוכי כדי לעזור לתלמידים במקום.

...

לעניין ההרשעה בדין, הנאשם הציג מסמכים מטעם מעסיקו אשר בהם מצוין כי הרשעה בפלילים עלולה לגרום להפסקת עבודתו הנוכחית, נוכח מדיניות מועדון הכדורגל בו מועסק להימנע מהעסקת שחקנים המורשעים בפלילים.

הרשעתן של הנאשם תהווה פגיעה בלתי מדתית במישור התעסוקתי של הנאשם וזאת מאחר שלמועדון הכדורגל יש מדיניות שלא מאפשרת לשחקנים לשחק כאשר הם מורשעים בפלילים.

בענייננו עסקינן בשחקן כדורגל בענף הכדורגל המקצועי, העוסק בכך מזה זמן רב, זהו עיסוקו הבלעדי ובלתו אין לו וברי כי הרשעה בפלילים תפגום בעיסוק זה. בהצטרף דברים אלה לכל האמור לעיל – מצאתי במקרה חריג ויוצא דופן זה להורות על ביטולה של הרשעתו של הנאשם מיום 10/4/14.

התובע, יליד 22.12.1978, נפגע במגרש הכדורסל בבית ספרו שבבעלות הנתבעת 1 ביום 11.9.1987, בעת שטרם מלאו לו תשע שנים.

עדותו שנשמעה בבית המשפט נסמכת, אם כן, על "סיוע" כנדרש על פי סעיף 54 לפקודת הראיות, וזאת אף מבלי להיכנס למחלוקת בדבר טיבו של אותו "סיוע" (לדעות השונות בעניין זה ראו י' קדמי על הראיות (מהדורה שלישית, תשס"ד) 1240), שהרי לעניין זה די ב"תוספת ראייה" (השוו ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב, מיום 5.12.05, בפיסקה 5 לפסק-הדין), ובפרט כשמדובר במסמך חיצוני ה"נוגע לאחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בין הצדדים ומחזק באופן משמעותי" את גירסת התובע (השוו ע"א 1064/03 אליהו נ' עזבון פיאמנטה, מיום 8.2.06, בפסקה 9 לפסק-הדין).

ב"כ הנתבעות סקר בסיכומיו בצורה מקיפה וממצה גם יחד את הפסיקה הרלוונטית בנוגע לאחריות מוסדות חינוך לתלמידיהם ולאמת המידה בה יש לבחון את התנהלות המורים, שאינה חורגת מזו שיש לייחס להורה בנסיבות דומות.

לו נפל התובע אגב משחק; לו רץ ונפל; לו ניסה לקפוץ מעל ספסל או אף לבצע "גלגלון" ושאר מיני משחקים שנוהגים בהם ילדי ישראל, כי אז לא היה בית הספר אחראי לתוצאות לא רצויות של מעשים מעין אלה.

...

בנסיבות העניין, ומאחר ומדובר ביד לא דומינאנטית ובפגיעה שלא הותירה מיגבלת תנועה מחד, כמו גם מאידך לנוכח העובדה כי מדובר בנפגע צעיר לימים עליו חלות החזקות הידועות בנוגע לבסיס השכר ולשנות התעסוקה הרבות שלפניו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפצותו בסכום גלובאלי של 20,000 ₪ בגין הגריעה מכושר ההישתכרות.

סוף דבר 18.

לנוכח כל האמור לעיל ישלמו הנתבעות לתובע סכום של 50,000 ₪ (צירוף הסכומים בפיסקאות 15-17 לעיל; הסכומים כוללים הפרישי הצמדה וריבית בגין הפסדי העבר).