אחריות המדינה לפיגוע בהר הזיתים

טענתם היא כי הפגיעה הנגרמת להם כתוצאה מתפיסתן של קרקעות חקלאיות ועקירתם של מאות עצי זית, והפגיעה הנגרמת להם כתוצאה מהותרתם של מאות דונמים מצידה הפנימי של הגדר, הנה פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכותם לקניין ובזכותם לפרנסה ולתעסוקה.

בבואו לשקול את תואי הגדר על המפקד הצבאי לשקול שיקולים שעניינם הגנה על בטחון המדינה ובטחון הצבא, הגנה על זכויות האדם המקובלות במשפט הבנלאומי ההומניטארי של האוכלוסיה הפלסטינאית המקומית, והגנה על זכויות האדם המעוגנות בדין הישראלי של ישראלים הגרים בישובים ישראליים באיזור (ראו ראו פרשת אלפי מנשה, פיסקה 24; פרשת טנא, פיסקה 10; פרשת בית אריה, פיסקה 8).

האחריות והסמכות לאזן ביניהם מוטלת על המפקד הצבאי.

אכן, "המפקד הצבאי קובע היכן בהר ובמישור תעבור גדר ההפרדה. זו מומחיותו. אנו בוחנים אם פגיעתו של מיתווה זה בתושבים המקומיים היא מידתית. זו מומחיותנו" (ראו פרשת בית סוריק, 845-6).

מקובלת עלינו עמדתו של המפקד הצבאי לפיה השב"מ ומרחב ההגנה שהוא יוצר נחוצים הם על מנת לספק ליישוב שבי שומרון את ההגנה הביטחונית הנדרשת מפני חדירת מחבלים ופעילות חבלנית אחרת, וכי גדר שתיבנה בסמיכות גדולה יותר לבתי היישוב לא תספק את ההגנה הנדרשת כנגד סיכונים אלה.

...

מקובלת עלינו עמדתו של המפקד הצבאי לפיה השב"מ ומרחב ההגנה שהוא יוצר נחוצים הם על מנת לספק ליישוב שבי שומרון את ההגנה הביטחונית הנדרשת מפני חדירת מחבלים ופעילות חבלנית אחרת, וכי גדר שתיבנה בסמיכות גדולה יותר לבתי היישוב לא תספק את ההגנה הנדרשת כנגד סיכונים אלה.

נחה דעתנו כי בנסיבות העניין הפגיעה בעותרים עומדת ביחס ראוי לתועלת הביטחונית הצומחת מהגדר.

בנסיבות אלה, לא מצאנו פגם המצדיק את התערבותנו בתוואי הגדר המתוכנן.

לפיכך, העתירה נדחית.

בתשובה לאישום טען ב"כ הנאשם כי "קיים ספק רב בדבר אמתות דבריו של הנאשם במהלך חקירותיו ומשקלן, נוכח מצבו הקוגניטיבי של הנאשם. ההגנה תטען כי גם אם הנאשם אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין, ספק רב אם ניתן לקבל את דבריו במלואם במהלך חקירותיו ולבסס על פיהם את היסוד הנפשי הנידרש להוכיח עבירה של מעשה טירור או ניסיון רצח". בתשובתו הודה הנאשם באמצעות בא-כוחו כי הוא מתגורר בשכם ולא החזיק בהיתר כניסה לישראל; הכחיש כי כארבע שנים לפני הארוע גמלה בלבו ההחלטה לפגוע ביהודי ולמות כ"שהיד"; הודה כי רכש סכין מספר שנים לפני הארוע; הודה כי התבטא בפני אחיו כי בכוונתו לבצע פיגוע "ואולם ההגנה תטען כי לא ניתן לסמוך על דברים אלה לצורך הוכחת כוונותיו של הנאשם"; וכן הודה כי ביום הארוע הגיע במונית לירושלים כמתואר בכתב האישום, עלה דרך שער הכותנה להר הבית כנטען; ונעצר על ידי שוטר לאחר שבריקון כיסיו נמצאה הסכין שאותה ניסה להסתיר מפני השוטר – הכול כנטען בכתב האישום.

עוד הוטח בנאשם כי הסביר בהודעתו את שנאתו למתנחלים בכך שהם "תוקפים הרבה את האדמות של הזיתים, שורפים אותם, אני שומע ורואה את זה בפייסבוק". הנאשם הגיב לכך כי אינו זוכר שאמר זאת, ומסר כי אינו יודע לקרוא, אך צופה בסרטונים בפייסבוק, וצפה בסרטונים המראים מתנחלים השורפים עצי זית.

כשעה וחצי לאחר מכן הודה הנאשם בהודעה הראשונה שנגבתה ממנו כי הגיע למקום מביתו שבשכם, כדי לבצע בהר הבית פיגוע דקירה כנגד "מיתנחל יהודי", בשל טינה שצבר כלפי מתנחלים ומתוך רצון למות כשהיד (ת/1).

ההכרעה המשפטית בהתנהגותו מילא הנאשם אחר יסודות עבירת מעשה טירור של ניסיון רצח, זאת אף אם בנגוד לעמדת המאשימה, יוחלו בעיניין יסודות ה"כוונה תחילה" שנהגו בנוגע לעבירת הרצח המושלמת בטרם הרפורמה בדיני ההמתה (ע"פ 2377/19 אפגאני נ' מדינת ישראל (22.5.2022)).

...

את הסכין רכש לפני ארבע-חמש שנים, כדי לבצע באמצעותה "פיגוע דקירה באחת ההתנחלויות מסביב לחווארה אבל לא יצאתי... לא היה לי אומץ". לדבריו לאחרונה "הרגשתי אומץ אך בסופו של דבר לא הצלחתי". לשאלת החוקר, השיב הנאשם כי איש לא ידע על כוונתו לבצע פיגוע.

יש לקבל את בקשת המאשימה להעדיף את דבריו של האח בחקירותיו על פני דבריו בעדותו, לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, זאת משהודעותיו של האח הוגשו בהסכמה ואין חולק כי אמר את הדברים.

המצאות סכין בכיסו של הנאשם כשהוא בדרכו להר הבית; ניסיונו של הנאשם להסתיר את הסכין מאיש המשטרה; הודאתו העשירה במשטרה בשתי הזדמנויות כי התכוון לרצוח יהודי על הר הבית; ושיתוף אחיו בכוונתו זו בטרם יצא לאירוע, כל אלה מובילים למסקנה חד משמעית בדבר אחריותו של הנאשם למעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

ביום 22.5.23 בשעה 00:31 או בסמוך לכך, שהה הנאשם בהר תבור וזאת כשאין ברשותו היתר כניסה לישראל כדין.

נטען כי הערך החברתי שניפגע מעבירת הכניסה לישראל שלא כדין הנו זכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה, למניעת פיגועי טירור ולהגנה על שלומם ובטחונם של אזרחי המדינה, וכן לשם הגנה על רבונותה של המדינה על גבולותיה.

הנאשם תושב ג'נין ניכנס לישראל ללא היתר, 10 ימים עובר ליום מעצרו, בו נתפס שוהה במטעי זיתים.

הנאשם נטל אחריות והודה במעשים, ובכך תרם לחסכון בזמן צבורי יקר.

...

לסיכום, בהינתן מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, שוכנעתי כי קיימים נימוקים מיוחדים מדוע להאריך את המאסר המותנה ללא הפעלתו.

אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: סוף דבר לאור כל האמור, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: הנאשם יישלם קנס ע"ס 1,000 ₪, או חמישה ימי מאסר תמורתו (שיתווספו לימי מעצרו), הקנס ישולם תוך 24 שעות, והנאשם לא ישוחרר בטרם ישלם הקנס.

אני מורה על הארכת המאסר המותנה בן ארבעת החודשים שהושת על הנאשם בת"פ (שלום טבריה) 15770-03-22 (מיום 8.3.22) כך שיחול למשך 3 שנים מהיום.

רקע: תביעת ניזקי גוף לפצוי בגין נזק נפשי, שעל פי הנטען, נגרם לתובעת, כתוצאה מרשלנות בהליך העתקת קבר אביה המנוח, במסגרת יישום תכנית ההיתנתקות מחבל עזה (להלן "הארוע").

טקסי ההלוויה של אותם נפטרים שנטמנו בהר הזיתים יצאו מרחבת המשביר לצרכן, שברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, כאשר הגופות בארונות קבורה הובאו לרחבה, הונחו שם ונערכו הספדים, כל זאת בנוכחות המשפחות וקהל רב.משם יצא מסע ההלוויות לדרך, לכיוון הר הזיתים.

לטענתה, מאז נותרה התובעת עם נכות נפשית, שלא ידעה עליה בעת החתימה על הסכם הפשרה והיא תובעת לפיכך את המדינה בגין נזקיה כתוצאה מארוע העתקת הקבר, תוך שהיא סומכת ידיה על האפשרות לתביעה עתידית כפי שהיא מופיעה בהסכם הפשרה: "ולמעט בגין עובדות שלא היו ידועות לתובע עד מועד החתימה על הסכם זה". טענות הצדדים: התובעת עותרת לפצוי כספי בגין נזק נפשי שניגרם לה בעקבות תהליך העתקת הקבר והאופן בו הוא נעשה.

משכך והגם שבדרך כלל סוגיית הנזק נבחנת לאחר בחינת שאלת האחריות, מצאתי מקום לידון תחילה בשאלת הנזק ושעה שמסקנתי היא, כי הנזק הנטען אינו נזק שמאפשר פתיחתו של הסכם הפשרה שנחתם, ממילא דין התביעה להדחות.

...

הנתבעת טוענת מנגד, כי יש לדחות את התביעה וכי אין לחייבה בפיצויים על נזקה הנטען של התובעת.

עצם העובדה שלאחר האירוע התובעת לא סבלה מתסמינים פוסט טראומטיים, הנדרשים לרוב במקרה של פוסט טראומה מושהית, אף היא תומכת במסקנה, כי אין מדובר בפוסט טראומה מושהית.

לאור האמור, ממילא אין מקום לקבוע, כי התקיימו נסיבות המצדיקות פתיחתו של הסכם הפשרה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

סף דבר, התביעה נדחית.

בהתאם להנחיות שקבל, העביר הנאשם את הסכום לאדם נוסף בהר הזיתים.

לפיכך, מעשי הנאשם פגעו בבטחון המדינה ובבטחון הציבור, ובעקיפין הם פגעו בערכים שבהם פוגעות פעולות טירור ישירות, וביניהם חיי אדם, שלמות הגוף, שלום הציבור ועוד (ראו והשוו: ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (27.3.2007), להלן: עניין פלוני; ת"פ (מחוזי י-ם) 50616-07-22 מדינת ישראל נ' לבן, פיסקה 16 (6.8.2023)‏‏; תפ"ח (מחוזי חי') 37996-03-20 מדינת ישראל נ' עקל, עמוד 9 (15.8.2023)‏‏).

בית המשפט ציין כי סיכום זה מתייחס "למי שלא הוכרו כפעילים באירגון הטרור", ושהודו במיוחס להם וקיבלו אחריות על מעשיהם.

...

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש של 53 חודשי מאסר בפועל (המצוי בחלקו העליון של השליש התחתון של המתחם), לצד עונשי מאסר על תנאי וקנס.

סיכום נוכח כל האמור, נגזרים בזאת על הנאשם העונשים הבאים: 53 חודשי מאסר בפועל, שיימנו החל ממועד מעצר הנאשם בגין ההליך שכאן.

לבקשת הנאשם במעמד שימוע גזר הדין ובהעדר התנגדות המאשימה אני מורה כי הקנס ישולם ב-13 תשלומים חודשיים החל מיום 1.7.24 ובכל 1 בחודש שלאחר מכן.