אחריות המדינה לנזקי ירי שוטר משמר הגבול

משאין מחלוקת בין הצדדים, כי ארוע הירי נשוא התביעה הנו ארוע ירי שבוצע ע"י חייל/שוטר מג"ב, ומשטענה המדינה לחסינות עקב היות ארוע הירי "פעולה מלחמתית" ו/או העידר רשלנות , הרי שעניינה של התביעה הנו בשאלת האחריות של המדינה לניזקי גוף שנגרמו לתובע מירי שנורה לעברו ביום 3/5/94, ע"י כוח מג"ב שהיה בפעולה.

...

סבורני, כי בנסיבות שתוארו לעיל, ועל רקע המידע שהיה ברשות החייל הכוללים: חשש למכונית תופת, נסיעתו של התובע ברכב עם לוחית זיהוי צהובה, המשך הנסיעה של התובע ברכב על אף האיתותים לעברו לעצור, ההתנגשות בין הרכבים ובסופו של דבר הבריחה מהרכב - הרי שהתנהגותו של הכוח הצבאי והחלטתו של סגן מפקד הכוח להפעיל כלפי התובע "נוהל מעצר חשוד", הייתה התנהגות סבירה בהחלט.

לאור השתלשלות האירוע כפי שתוארה לעיל בהרחבה, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי דין טענת התובע באשר לרשלנות הכוח הפוגע, עת ירה לעבר רגלו - להידחות, הואיל וסגן מפקד הכוח, ביצע ירי כדין במטרה לעצור את התובע, שהיה באותו רגע, ועל-רקע הנסיבות והמידע שהיה מצוי אצלו, בגדר חשוד כמפגע, העלול לפוצץ מכונית תופת ולגרום נזק ואולי אף פגיעה בכוח הצה"לי ולכן התנהלות הכוח בענייננו, לא היתה רשלנית.

נוכח כל האמור לעיל , הנני קובעת כי דין התביעה להידחות, אם משום שהוכח בפניי כי מדובר ב"פעולה מלחמתית" ועל כן פטורה המדינה מאחריות, ואם משום שהוכח בפניי כי הירי כלפי התובע בוצע כדין, וללא התרשלות מצד החייל היורה.

לעניין זה מוסיפה הנתבעת כי התובע לא מסר הודעה בכתב בהתאם לסעיף 5א(2)(א) לחוק הנזיקים ותקנות הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (הודעה בכתב על נזק), התשס"ג – 2003 ודין התביעה להדחות גם מטעם זה. למען הזהירות טוענת הנתבעת כי יש לייחס אחריות מלאה ו/או תורמת לתובע עצמו או לצד שלישי אחר וכי יש להחיל בנסיבות העניין את הכלל לפיו מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה ואת הכלל המונע פיצוי של מי שמסתכן מרצון.

נסיבות הארוע כפי שתוארו על ידי התובע במסגרת כתב התביעה וכן תצהירו של התובע הן כדלקמן: " הנני מצהיר כי חיילי מג"ב בזמנים הרלבאנטיים לתביעה ירו בי וירו לעבר הרכב שלא כדין וגרמו לי נזקים. כמו כן בתאריך 22.4.2013 השעה 14:10 בסמוך לכך, אני עת שנהגתי ברכבי באיזור אבו דיס כאשר אני יושב במושב הנהג הגיע למקום ג'יפ משטרתי ובו חיילי מג"ב, אחד החיילים פתח באש לעבר אני ופצע אותו בפנים. כתוצאה מן הארוע נגרם לי מספר חבלות ופגיעות לפי הפרוט הבא...." (סעיפים 4-6 לכתב התביעה ולתצהיר התובע).

אני סבורה כי הדין עם הנתבעת, וכי בנסיבות העניין, אפילו הייתי מקבלת את גרסת התובע כי הארוע שהתרחש נגרם כתוצאה מירי של שוטרי מג"ב, עומדת למדינה חסינות מאחריות בנזיקין.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת להתיישנות.

איני מקבלת את טענת הנתבעת גם לעניין אי מתן הודעה בהתאם לסעיף 5א(2) לחוק הנזיקים, שכן אין מחלוקת כי נודע לנתבעת על טענות התובע כבר ביום 10.5.13, פחות מ-20 יום מיום האירוע, ולכן הרציונל שבסיס ההוראה כאמור מתקיים ולא עומדת לנתבעת הטענה כי נמנעה ממנה האפשרות לברר במועד קרוב לאירוע את נסיבות האירוע והפגיעה הנטענת.

נוכח קביעותיי כאמור, מתייתר הצורך להידרש ליתר טענות המדינה בדבר הסתכנות מרצון, אשם תורם, והטענה לפיה "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

על פי המתואר בכתב התביעה, במהלך תהלוכת מחאה נגד הקמת גדר הפרדה שבה הישתתף התובע, ירה הנתבע 1, שוטר משמר הגבול, קליעי גומי לעבר התובע ופצע אותו קשה בירכיו (להלן: "הארוע").

וכך מורה הסעיף: "5ג. (א) על אף האמור בכל דין, אין המדינה אחראית בנזיקים לנזק שניגרם באיזור עימות בשל מעשה שבצעו כוחות הבטחון, למעט לנזק שניגרם בסוגי תביעות או לסוגי תובעים כאמור בתוספת השנייה...

...

גם את טענת התובע לפיה מועד ביטולה של התוספת השנייה הוא ביום כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8, ולא ביום מתן פסק דין עדאללה, אין בידי לקבל.

עוד יצוין, כי איני מקבלת את טענת התובע בדבר התוצאה האבסורדית של הניתוח שלעיל, והסתירה שיש בה עם מגמת פסק דין עדאללה.

לסיכום, אני נעתרת לבקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

הוא תאר את פינויו למרכז ג'אבר, וכן אמר שהצוות הרפואי היתקשר לאביו ודיווח לו על הפגיעה בו, שנגרמה מכדור גומי שנורה בידי שוטרי מג"ב. התובע השיב לשאלון שנשלח לו בידי הנתבעים.

מכאן לשאלה השנייה והיא תחולתו על כוחות משמר הגבול, שעה שנקבע שהוא חל על צה"ל. עיון בפסיקה מלמד שהמונח "צבא-הגנה לישראל" בסעיף 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים פורש ככולל גם את כוחות מג"ב, וטענת פעולה מלחמתית התקבלה במקרים בהם היו מעורבים כוחות אלה (ע"א 5621/97 מאהר מוחמד שעבן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (26.3.2006) (להלן: עניין מאהר); עניין אלמקוסי, בפיסקה 23; רע"א 2031/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (9.7.2018); ת"א (י-ם) 56114-05-11 עיזבון המנוח עקל סדור נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (20.5.2013)).

בע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1, פסקה 9 (2002), נקבע כי הפטור המוענק למדינה מאחריות בנזיקין בגין פעולה מלחמתית מבוסס על הגישה לפיה: "פעולות מלחמתיות הגורמות נזק לפרט אינן צריכות להיות מוכרעות על-ידי דיני הנזיקין הרגילים. הטעם לכך הוא כי פעולות מלחמתיות יוצרות סיכונים מיוחדים אשר הטיפול בהם צריך להיות מחוץ לגדריה של האחריות הנזיקית הרגילה". כוחות מג"ב נוטלים חלק בפעולות מבצעיות, ביהודה ושומרון ובשטח מדינת ישראל, שטיבן זהה לפעולות שמבצע צה"ל, הן מבחינת "יוצר הסיכון" – איש בטחון הפועל מטעם המדינה; הן מבחינת הניזוק האפשרי – הפועל לפגיעה בכוחות הבטחון; והן מבחינת הקף הנזק (ראו שם).

...

אין בכך שהתובע לא נטל חלק בהפרת הסדר בכדי לפגוע במסקנה זו, שכן מעת שמדובר במעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית, אין המדינה אחראית בנזיקין, אף אם הנפגע לא נטל לחלק פעיל בהפרת הסדר (ע"א 3038/05 מוחמד זידאן נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, פסקה 6 (9.8.2006); ע"א 3569/03 ראפיק סבענה נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, פסקה 12 (4.11.2010)).

הנה כי-כן, הפגיעה בתובע אירעה בעת פעולה מלחמתית, והנתבעים אינם חבים כלפי התובע, ודין התביעה להידחות.

סיכום התביעה נדחית.

התובע, יליד 1962 תושב מחנה בלטה בשכם, הגיש ביום 5.8.98 תביעה בגין נזקי גוף לאחר שנפגע ביום 18.4.93 מכדור שנורה, לטענתו, על ידי שוטרי מג"ב. הנתבעים הם המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון ומדינת ישראל (להלן: הנתבעת).

התובע טען גם כי מאחר והכוח שפעל במקרה דנן לא נימנה עם כוחות צה"ל אלא מדובר בשוטרי מג"ב, אין מקום להעניק לנתבעת את הפטור מאחריות במקרה דנן.

...

לגבי הפסדי השכר בעבר, לאור חוות דעתו של המומחה המוסכם אין בידי לקבל את טענת התובע כי לא היה מסוגל לעבוד במשך 3 שנים, שכן המומחה העריך כי התובע סבל מנכות זמנית של 100% במשך חצי שנה ולאחר מכן מנכות של 50% במשך שנה.

יוצא אפוא, כי הפסד ההשתכרות של התובע בעתיד מגיע, לאחר עיגול, לכדי 75,000 ₪.

לפיכך, לא שוכנעתי לפסוק לזכותו פיצויים בגין ראשי נזק אלה.