מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות הבנק על העברת כרטיס אשראי לאדם אחר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

התובעת 1 היתה לקוחה מועדפת של הנתבעת, והחזיקה בכרטיס אשראי מסוג ISRACARD GOLD, המסתיים בספרות 4345, המשוייך למועדון הצרכנות לייף סטייל, ואשר חוייב בחשבון הבנק של התובעת 1 בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – לייף סטיל).
הנתבעת יצרה קשר עם התובעת 1, והודיע, כי לשם העברת חיובי כרטיס MORE מחשבון לחשבון יש צורך במילוי טפסים אחרים ע"י התובעת 2 והחתמה חוזרת של בנק לאומי.
ממילא אחראית הנתבעת לתוצאות של אי כיבוד ההוראה ולכל ניזקי התובעות או מי מהן בשל כך. בהקשר זה יוער, כי הנתבעת אינה חולקת על כך, שהתובעות דיווחו להן על סגירת החשבון הישן בבנק דיסקונט והעברת הפעילות לחשבון החדש, ואף העבירו את כל המסמכים הנדרשים, כשהם חתומים גם על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ, שם היתנהל החשבון החדש.
בנוגע לכרטיס זה אין מחלוקת, כי המדובר בכרטיס חיוב פרטי של התובעת 1, אשר חוייב מחשבון הבנק הפרטי שלה, ולא היתה לא כל נגיעה לתובעת 2 או לכל תאגיד אחר.
...
לפיכך דין הטענה להידחות.
בנסיבות אלו סבורני, כי פיצוי בסך 10,000 ₪ לכל אחת מהתובעות יהלום את נסיבות המקרה.
סיכומם של דברים, הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות סך של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 19.6.16, ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2021 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

השאלה היא שאלת הקף ההגנה על הלקוח מכוח הסדר חלוקת האחריות (אמיר בכר "שימוש לרעה בכרטיס חיוב – שחיקת ההגנה המוקנית לצרכן המשפט י"א (תשס"ז) 321). מכל מקום, המנגנון שנקבע בחוק כרטיסי חיוב יוצא מנקודת ההנחה כי עיקרון פיזור הנזק מוביל למסקנה כי מנפיקי כרטיסי האשראי הם המתאימים ביותר לשאת את הסיכון הנובע משימוש לרעה בכרטיס חיוב (ראו ת"ק 35439-08-20 אורן טלאור נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (26.12.20) ומפנה לת"א 200462/02 שנון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (20.8.06)). ביטוי לכך ניתן לראות גם בהצעת חוק כרטיסי חיוב- "מוצע שהסיכון העקרי של השמוש לרעה בכרטיס חיוב יוטל על המנפיק, זאת משום שהוא יכול לפזר את הנזק בין כלל המשתמשים בכרטיסי חיוב, בעוד שהלקוח הבודד עלול להיות צפוי לנזקים בלתי סבירים. דבר זה כבר נעשה כיום בכרטיסי בנק על ידי תשלום עמלה מיוחדת" (דברי ההסבר לסעיף 5 להצעת החוק, ה"ח 1771 (תשמ"ו) 129).
האם מסירת פרטי האשראי לאדם המבצע פעולה שאינה חלק מעיסוקו או ממתן השרות דרך עיסוק שלשם כך נקשר מחזיק הכרטיס בעיסקה מסירה את אחריות החברה המבטחת והאם העובדה שהאדם מוכר למחזיק החוקי של כרטיס האשראי משנה את התמונה לעומת אדם זר לחלוטין לצורך קביעת האחריות (להבדיל מהמשקל הראייתי לבחינת הנסיבות בהן נימסר הכרטיס כדי ללמוד על הרשאה)? בתוך כך, האם אדם המאפשר לעובד מטעמו המוכר לו לבצע רכישה עבור עסוקו יש בכך לפטור את המבטחת מאחריות? האם הפטור מאחריות המבטחת קם עת מחזיק הכרטיס מעביר את פרטי הכרטיס או שמא יש להדרש ליסוד הפיסי של מסירת הכרטיס? לשאלה זו יש משמעות גם ביחס לחבות בית העסק עת בוצעה עסקה במסמך חסר הגם שזו עסקה פרונטאלית לעומת עסקה טלפונית, כל שכן מבוצעות מספר עיסקאות רצופות באותו יום– מהי כוונת המחוקק ביחס להבדל בין שתי העיסקאות? האם הראציונאל הקיים ביחס להגנות הניתנות לעסקה במסמך חסר קיים גם ביחס לעסקה פרונטאלית משאם לא קיימת הבחנה לצורך מסירת פרטי האשראי, מדוע המחוקק הקנה הגנות מיוחדות דוקא לעיסקאות במסמך חסר עת המחוקק ער להתפתחות הטכנולוגיה ובחר בתחום מסוים כן לתקן את דבר החקיקה ולהקנות הגנה מיוחדת ואילו בסוגיית השמוש לרעה לא בחר לתקן את דבר החקיקה והותיר את הצורך ביסוד הפיסי, גם אם מבחינה תכליתית על פניו לא אמורה להיות הבחנה – אולם כן יש הבחנה.
תיקון מס' 4 לחוק כרטיסי חיוב שניכנס לתוקף ביום 7.12.2008 הרחיב את ההגנה על הלקוח במקרה של שימוש לרעה בכרטיס אשראי משתוקנה הפסקה שבסעיף 5(ד)(1), ונקבע כי אם מסירת הכרטיס לאדם אחר לא גרמה במישרין לשימוש לרעה שנעשה בכרטיס, אזי חלה הגבלת האחריות של הלקוח, והלקוח לא יישא בנזק שניגרם.
...
השאלה היא שאלת היקף ההגנה על הלקוח מכוח הסדר חלוקת האחריות (אמיר בכר "שימוש לרעה בכרטיס חיוב – שחיקת ההגנה המוקנית לצרכן המשפט י"א (תשס"ז) 321). מכל מקום, המנגנון שנקבע בחוק כרטיסי חיוב יוצא מנקודת ההנחה כי עקרון פיזור הנזק מוביל למסקנה כי מנפיקי כרטיסי האשראי הם המתאימים ביותר לשאת את הסיכון הנובע משימוש לרעה בכרטיס חיוב (ראו ת"ק 35439-08-20 אורן טלאור נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (26.12.20) ומפנה לת"א 200462/02 שנון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (20.8.06)). ביטוי לכך ניתן לראות גם בהצעת חוק כרטיסי חיוב- "מוצע שהסיכון העיקרי של השימוש לרעה בכרטיס חיוב יוטל על המנפיק, זאת משום שהוא יכול לפזר את הנזק בין כלל המשתמשים בכרטיסי חיוב, בעוד שהלקוח הבודד עלול להיות צפוי לנזקים בלתי סבירים. דבר זה כבר נעשה כיום בכרטיסי בנק על ידי תשלום עמלה מיוחדת" (דברי ההסבר לסעיף 5 להצעת החוק, ה"ח 1771 (תשמ"ו) 129).
סיכומו של דבר, סעיף 5(ג) לחוק כרטיסי חיוב קובע גובה החיוב אותו יהיה רשאי מנפיק הכרטיס לנכות בגין שימוש טרם מסירת ההודעה למנפיק הכרטיס.
סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בכל הנוגע לעסקאות שדיווח התובע בשני הטפסים ופירט אודותיהן כדבעי – במכולת בוקרה (יצוין כי נציג הנתבעת מסר בדיון שהתובע לא התכחש בזמן אמת לעסקאות למעט במכולת בוקרה "הופיעו נספחים אבל אי אפשר להתכחש" – והנתבעת תשיב לתובע את אשר השיבה לו וגבתה מחדש – סך של 6543.87 ₪ וכן 1200 ₪ במכולת בוקרה מיום 11.8 (שגם הנתבעת בדיון העלתה תמיהה לגבי 3 עסקאות ברצף באותו המקום וכן ידעה על מכולת בוקרה כעסקאות מוכחשות ובדיון אף ציינה כי אינה אומרת שצד ג' לא ביצע עבירה פלילית ביחס לתובע)- 7743.87 ₪ וכן 25 ש"ח שגבתה ממנו עבור הביטולים כאמור במכתבו לנתבעת, תוך ניכוי סך של 75 ₪ השתתפות של הלקוח לפי סעיף 5 (ג) לחוק.
סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 7693.87 ₪ תוך 30 יום מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

אילו הנתבע לא היה מעורב כאמור בהתנהלות למול נציגת התובע, מדוע הסכים להזדהות בפניה כאשר מיתנהל במקביל ולידו שיח שלם על אודות ההלוואה, וכיצד זה הועברו לנציגת הבנק שני מסמכים מזהים שלו, בנוסף לכרטיס אשראי.
מקובלת עליי גם עדות הגב' בוזגלו ולפיה לא ידעה כלל כי הנתבע מלווה ע"י אדם אחר ולא היתה לה כל דרך לחשוד בדבר מה. יוער, כי בהתנגדות צוין כי הוגשה תלונה בנושא למפקח על הבנקים, אלא שתלונה כאמור לא הוצגה, ואף לא הוצגה תוצאתה, שכן ככל שהיה נמצא פגם בהתנהלות התובע חזקה כי היה המפקח נידרש לכך.
הבנק משמש כפלטפורמה ניטראלית בבצוע פעולות ועליו לפעול כך כל עוד לא מתרחשות פעולות חריגות ויוצאת דופן שמעוררות חשד ממשי באשר לתקינותן או כשרותן, שכן מעורבות הבנק בפעילות המתנהלת בחשבונות לקוחותיו פוגעת באוטונומיה של הלקוח לנהל את עינייני החשבון לפי ראות עיניו, ועלולה לחשוף את הבנק לאחריות נזיקית.
...
בנוגע לטענה לחובת ההגנה על הלקוח גם מפני עצמו יפים הדברים שנאמרו בת"א (חי') 47617-11-15 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (17.5.20, פורסם במאגרים): "ממכלול הראיות לא הוכח מעבר למאזן ההסתברויות כי בתקופה הרלוונטית נפגם כוח השיפוט של התובע, נפגם כוחו לגבש רצון וכוונה, או נפגמה כשרותו לפעולה משפטית. הוכח שהיה אובססיבי במתן הוראות למסחר במט"ח, על גבול ההתמכרות, אם לא התמכרות לשמה; מצב דכאוני ככלל, גם אם הוא מג'ורי, איננו מלמד על העדר כשרות משפטית לפעול ולתפקד, להיות מכוון מטרה, לגבש רצון ולפעול לפיו...
" מכל המקובץ, ואף משום העדר הוכחת נזק לאחר שכספי ההלוואה התקבלו אצל הנתבע, אך זה לא עתר מעולם לביטול ההסכם, לא השיב יתרת ההלוואה ולא הציג דבר בנוגע לגורל הכספים – ההתנגדות נדחית.
הנתבע ישלם לתובע הוצאות המשפט בסך 7,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לכל אורך תקופת קיומו של הדיווח השגוי וחרף הכנסותיו הגבוהות של התובע (אשר נטען, ללא אסמכתות, כי הן מגיעות ל-30,000 ₪ לחודש), "נימנעה מהתובע האפשרות להנפיק כרטיס אשראי חדש". גם בכרטיס האשראי הבנקאי שהחזיק התובע באותה עת הופחתה מסגרת האשראי לתובע "עד לסכום זעום של 11,900 ₪". בנוסף גם נשללה מהתובע האפשרות לקבל אשראי ברגע בסך של עד ל-300,000 ₪, אפשרות אשר היתה זמינה לתובע בבנק הפועלים בתקופה שקדמה לדווח השגוי.
בעיניין זה קובע סעיף 7א(ד) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965: "לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.". משמע, חוק איסור לשון הרע (אשר מלכתחילה אינו מתאים לנושא דיוננו כאן) אינו מקים זכות תביעה מרובה נגד מפרסם לשון הרע (גם אם נניח שהנתבע כאן אכן פירסם לשון הרע) אחת ("אותה לשון הרע") כאשר אחר (במקרה דנן - בנק ישראל, מנהל מאגר נתוני אשראי) הוא זה שהפיץ אותה מספר פעמים (לעניין אחריות מקבל לשון הרע המפיץ אותה הלאה ראו והשוו: ע"א (ת"א) 35757-10-16 נידיילי תיקשורת בע"מ נ' יואל שאול ואח' (16.1.2019)).
ניתן להפליג בתיאוריות לגבי מה ניתן היה לטעון מחד גיסא ומה ניתן היה להשיב מאידך גיסא, אולם מעבר לכך ששיטתנו המשפטית היא אדוורסארית, עוד יש להסיק כי גם מהיבט זה של ריבוי פרסומים על ידי אחר, ברי כי מערכת דיני איסור לשון הרע פשוט אינה מתאימה לנושא של מידע שגוי שהועבר על ידי בנק למאגר נתוני האשראי.
...
לפיכך גם התביעה עניין זה נדחית.
הוצאות משפט משעסקינן בתביעה על סך 400,000 ₪ אשר נדחית במלואה, מן הדין לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד של הנתבע בשיעור 20% בתוספת מע"מ, כמקובל בפועל בייצוג בתיקים אזרחיים מהותיים.
התוצאה התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

יחד עם זאת דומני כי על הבנק חלה חובת זהירות מיוחדת, בין אם בבחירת עובדיו, בין אם בפקוח אחר פעולות העובדים ובין אם במעקב אחר חשבונות לקוחותיו בשל חובת האמונים שחלה עליו כלפיהם, היוצרת אחריות ישירה, באופן שמאיין את הצורך בדיון בשאלת קיומה או העדרה של אחריות שילוחית.
התובע טוען כי לאחר שנועץ ברו"ח ח'טיב, לאחר שאסף את המסמכים הבנקאיים ולאחר שנערך תחשיב בעבורו הגיע לכלל מסקנה כי נגרם לו נזק בסכום כולל של 711,393 ₪ לפי הפרוט הבא – 333,365 ₪ - משיכות במזומן שלא בוצעו על ידי התובע, וביניהן – משיכה בסך של 15,000 ₪ ביום 15.8.16 ומשיכה בסך של 35,000 ₪ מיום 15.10.17 אשר לטענת הבנק לא אותרו מסמכים ביחס אליהן; 27,500 ₪ משיכות במזומן באמצעות כרטיס כספומט שהופק ללא ידיעתו של התובע המסתיים בספרות 2956 ואשר הופק לכאורה ביום 13.12.17 (יום אחד לאחר הקמת ההלוואה); 15,105 ₪ משיכות ותשלומים באמצעות כרטיס האשראי שמסתיים בספרות 2956; 152,300 ₪ בהעברות בנקאיות לחשבונות מקורבי יזיד שלטענת התובע אינם מוכרים לו ואין בינו לבינם כל זיקה; 142,700 ₪ שיקים של משכורת של התובע אשר הופקדו ללא ידיעתו לחשבונות אחרים (של קרובי משפחתו של יזיד) במקום לחשבונו; התובע טוען כי 4 המחאות (של משכורות משנת 2014) שנפרעו ממעסיקו לא הופקדו לחשבונו ועדיין לא אותרו על ידו פרטי החשבון הנפרע; 12,172 ₪ - ריבית בגין ההלוואה בסך של 100,000 ₪ ששוכנע על ידי יזיד לקחת; 1,376 ₪ - עלויות שיחזור מסמכים ועמלות בגין משיכות במזומן; 26,875 ₪ - אובדן ריווחי ריבית פקדון בגין הפקדון שפתח בתחילה (בגין הסך של 430,000 ₪) ונסגר.
...
לסיכום הדברים אני קובעת כי הוכח לפניי כי יזיד, בעצמו ובסיוע בני משפחתו ומקורביו, מעל בחשבונו של התובע, תוך פגיעה באמון שרכש לו התובע, וכי גזל מחשבונו של התובע כספים סך כולל של 459,705 ₪, וגרם לתובע נזקים (שאינם קשורים בהוצאות ההליך כאן) בסך כולל של 224 ₪.
עוד אני קובעת כי הבנק הפר את חובותיו כלפי התובע לשמור על כספו ולעקוב אחר הנעשה בחשבונו תוך פיקוח אחר פעולות עובדיו, וכן אני קובעת כי התובע התרשל אף הוא בשמירה על כספו בהתאם לחובתו לעקוב אחר הנעשה בחשבונו, על אף משלוח דפי חשבון למענו הנכון באופן שראוי לייחס לו אשם תורם.
בהתאמה אני מורה להעביר את מלוא הכספים שבחשבון המעבר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפקדתם שם (ועד ליום התשלום בפועל – לידי התובע.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו