אחריות בתאונת שרשרת: רכב ראשון שני ושלישי

בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב פרטיים, ועניינה של התביעה כאן היא של הרכב השני והשלישי בשרשרת.

בדיון שהתקיים ביום 23.2.22 העיד מטעם הנתבעים הנתבע 1 (ע' 8, ש' 22): "הייתי בדרכי מתל אביב למבשרת שם התגוררתי. בעלייה לכיוון מוצא נסענו בפקק במשך חצי שעה. נוסעים קצת ועוצרים. זה מה שעשינו. לא הייתה שם שום נסיעה רציפה של 70 קמ"ש כמו שאמר הנהג השני. פיתאום ראיתי את הרכב לפניי נעצר ופוגע ברכב שלפניו, ואני נעצרתי אחריו ונגעתי בו מאחורה. לא פגעתי חזק. זו הייתה נגיעה". הוא גם מסר את פרטיו המלאים של הנהג הראשון בשרשרת הרכבים, מר יעקב גבאי, לרבות מספר הטלפון שלו, שצולם על ידו בזירת התאונה.

ב"כ התובעת ביקשה לקבל את התביעה במלואה, שכן יש לקבל את גרסת נהג התובעת ביחס לשאלת האחריות לתאונה, בפרט לנוכח העובדה שהנתבע 1 אישר בעדותו כי פגע ברכב התובעת מאחור, וכי התובעת הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאית ותמונות נזק.

...

לא כך התרשמתי אני מהדברים במהלך הדיון, כמו גם לא מקריאת התשובה בהקשרה המלא, עת הבהיר: "הייתי קרוב מאוד". על כן, אני מקבל את גרסתו של נהג רכב התובעת לפיה רכב הנתבעים פגע בו מאחור, והדף אותו לעבר הרכב שלפניו.

בנסיבות אלו, אני קובע כי התובעת הוכיחה את מלוא נזקיה בהתאם לחוות הדעת.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת במלואה.

להגיון העומד מאחור סעיף 41 לפקודה היתייחס בית המשפט העליון בע"א 6332/15 צלאח נ' עדוי, (23.11.17), שם קבע: "סעיף 41 לפקודה נותן איפוא לבית המשפט כלי עזר לפיתרון מצבים מסוימים של אי ודאות עובדתית לגבי נסיבות המקרה. בהתקיים שלושת התנאים הנזכרים בסעיף, דחיית התביעה רק בגלל חוסר וודאות עובדתית לא נראית צודקת משלוש נקודות המבט – התובע, הנתבע ובית המשפט. חוסר הצדק – וכאן הקשר בין התנאי השלישי לשני התנאים הראשונים – משקלל את הנתון שהתובע אינו יודע מה קרה ואילו הנתבע שולט בנכס. במובן זה, העברת הנטל לא נועדה להביא לקבלת התביעה אלא לסייע להכרעה צודקת – למנוע את דחייתה מבלי שהעניין נשקל לגופו בצורה המאקסימאלית. בראיה זו, התנאי השני – שליטת הנתבע בנכס – נועד לאזן את דרישות הצדק. מצד אחד התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת. מצד שני, הנתבע הוא בעל זיקה לידיעה, בשל היותו שולט בנכס. רק בהתקיים שני התנאים הללו יש לעבור למבחן בשלב השלישי. כאשר מתקיימים כל תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ההנחה היא שהטלת נטל ההוכחה דוקא על שכמו של הנתבע מובילה לתוצאה ראויה יותר.." כאמור לעיל, מכתבי הטענות שהגישו הצדדים כמו גם מסיכומיהם ברור כי אין מחלוקת שרכב התובעת נפגע בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושת הרכבים – רכב התובעת, אחריו רכב נתבעת 1 ואחריו רכב נתבעת 2.

מאחר ורכב התובעת נפגע בתאונה ושלושת הרכבים היו מעורבים בה, ודאי שהאחריות הנה של אחד מרכבי הנתבעות או של שני הרכבים יחדיו.

...

ביחס לחלוקת הסכום לתשלום בין הנתבעות, מאחר ואלה לא העמידו כל תשתית להוכחת כל אחת מהגרסאות, ישלמו הנתבעות את סכום התביעה יחד ולחוד.

הנתבעות ישלמו לתובעת ,יחד ולחוד, סך של 9,280 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעות לתובעת אגרת משפט כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

ביום 16.2.2019 התרחשה תאונת דרכים בין רכבו של המבוטח לבין 4 רכבים נוספים, כשהמבוטח נהג ברכב השני שבשיירת הרכבים (תאונת שרשרת של 5 רכבים).

הנתבעות 4-2 חולקות על אחריותן לתאונה: הנתבעת 2, מבטחת הרכב השלישי שבשיירת הרכבים, טוענת כי הרכבים שמאחור הם שפגעו ברכב אותו ביטחה ומעוצמת המכה הרכב נהדף קדימה; נתבעת 3 טוענת כי האחריות מוטלת לפתחה של הנתבעת 4, משנהגה פגע ברכב והדף אותו קדימה; הנתבעת 4 טוענת כי נהגה הצטרף לתאונה קודמת בין הרכב הרביעי בשיירת הרכבים שפגע מאחור ברכב השלישי שבשיירה.

המכה השנייה ברכב הראשון היא ההדיפה של רכב המבוטח פעם נוספת, כשהשאלה היא מיהו הנהג האחראי לאותה הדיפה.

...

אין, אם כן, אלא להגיע למסקנה לפיה הרכב האחרון בשיירה פגע ברכב הרביעי טרם פגיעת הרכב הרביעי ברכב השלישי.

בהינתן האמור, מסקנתי היא שהנהגים ברכבים הרביעי והחמישי לא שמרו על מרחק מספק ולא נהגו באופן מותאם לתנאי הכביש, ועל כן הם חבים בחלקים שווים, ביחד ולחוד, בנזק שנגרם לחלק האחורי של הרכב המבוטח.

בהעדר יכולת להפריד בין הנזקים, לפיכך, מצאתי לחלוק את עלויות תיקון המוקד הקדמי בחלקים שווים בין המכות, כך שהנתבעות 4-3 תישאנה במחצית מהנזק שנגרם במוקד זה. סיכומו של דבר, ניתן בזאת פסק דין לפיו הנתבעות 4-3 תשלמנה לתובעת סך של 26,354 ₪ (29,500 ₪ נזק וירידת ערך יחסית בצירוף שכר טרחת שמאי ובהפחתת השתתפות עצמית וכינון), בצירוף הוצאות ההליך (האגרה כפי ששולמה, לרבות המחצית השנייה של האגרה שתוסדר תוך 20 יום מהיום), שכר העדים וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,625 ₪.

בתא"מ 31597-09-17 תבעה מבטחת הרכב הראשון בשרשרת את נזקיה מאת הרכבים השני והשלישי בשרשרת.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות נהגי הרכבים בשרשרת, עיינתי בתיק המשטרתי ובדו"ח בוחן התנועה ומסקנותיו וביתר הראיות שהובאו בפני, מצאתי לקבוע כי האחריות לתאונה ולנזק שניגרם לרכב התובעת מוטל על כתפי הנתבע 2, הוא הנהג ברכב האופל שהיה החמשי והאחרון בשרשרת התאונתית נשוא תיק זה. הטעמים למסקנתי יובאו להלן.

ראשית יובהר, כי מסקנות ההליך הקודם שהתנהל בין הרכבים הראשון, השני והשלישי בשיירה הובילו למתן פסק דין כנגד הנהג השני בשיירה כאחראי לניזקי הרכב הראשון בשיירה.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות נהגי הרכבים בשרשרת, עיינתי בתיק המשטרתי ובדו"ח בוחן התנועה ומסקנותיו וביתר הראיות שהובאו בפני, מצאתי לקבוע כי האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת מוטל על כתפי הנתבע 2, הוא הנהג ברכב האופל שהיה החמישי והאחרון בשרשרת התאונתית נשוא תיק זה. הטעמים למסקנתי יובאו להלן.

על כן, אלו קבילים כראיה לכאורה, ומחזקים את המסקנה אליה הגעתי בהכרעתי בתיק זה. נראה, כי מלכתחילה די היה בראיה זו כדי להימנע מניהול ההליך שבפניי, במיוחד שהנתבעים 2-3 לא ביקשו להביא כל ראיה לסתור ולא קיבלו לכך רשות מבית המשפט.

בנסיבות אלו, התביעה מתקבלת כנגדם ואילו ביחס לנתבע 1 – נדחית.

אין מחלוקת כי בזירת התאונה נפגעו 5 כלי רכב לפי הסדר הבא: רכב ראשון מסוג יונדאי סנטפה, שמספרו 2394066, אחריו- רכב שני ג'יפ מסוג גראנד שירוקי שמספרו 265-09-001, אחריו- רכב שלישי מסוג יונדאי טוסון שמספרו 52005901, אחריו- רכב רביעי מסוג מזדה 3923371 (להלן: "רכב התובע") ואחריו- רכב חמישי מסוג סקודה שמספרה 83530101 (להלן: "רכב הנתבע").

לכל אחד מהצדדים גרסה אחרת לקרות התאונה: לטענת התובע מדובר ב"תאונת שרשרת" שנגרמה בעקבות אי שמירת מרחק של רכב הנתבע שהגיע מאחור ופגע בו בעוצמה שהביאה להדיפתו ולהדיפת שאר כלי הרכב בשיירה האחד אל עבר זה שלפניו.

העדה הוסיפה כי היא עובדת בחברת ביטוח וכי במסגרת עבודתה הגישה בשם נהג רכב הגרנד שירוקי (השני בשיירה), תביעת שבוב, כנגד הנתבע וזאת בגין אחריותו הנטענת לתאונה.

...

בנוסף לאמור, אני סבורה כי התנהלות הנתבע בזירת התאונה וסירובו למסור פרטים אינם מתיישבים עם התנהלותו של מי שלשיטתו אינו אחראי להתרחשות האירוע.

לאור כל האמור, לא מצאתי לבסס קביעות עובדתיות על גרסתה של עדה זו. לאחר שהבאתי בחשבון ושקלתי את כלל העדויות והראיות שהוצגו לפניי, לא מצאתי להעדיף אף אחת מן הגרסאות על פני רעותה.

לפיכך, אני מורה על דחיית שתי התביעות.