רקע:
ביום 20.4.2011 אירעה תאונת שרשרת בין שלושת כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").
אין חולק כי אירעה התאונה בין שלושת כלי הרכב, אך עיקר המחלוקת נסובה בי האחריות של נהג הרכב השני לבין האחריות של נהגת הרכב השלישי.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לחלק את האחריות בין נהג הרכב השני לבין נהגת הרכב השלישי, באופן שווה.
בנסיבות המקרה שלפני, אין בידי לקבוע אשמו של מי מהנהגים של הרכב השני והשלישי גבוהה יותר משל השני (ראה: ע"א 96/77 רוזלי זיזה ואח' נ' ערן אורטל, ואח') .
לאור האמור והמפורט לעיל, בשים לב לעדויות ולראיות שהובאו בפני, בהיתחשב גם בעדותה של עה/4 אשר הוסיפה כי ניפתחה כרית אויר ברכבה, אני קובעת כי תחילה פגע הרכב השני ברכב התובעת, ולאחר מכן, תוך זמן קצר ביותר נפגע הרכב השני מהרכב השלישי ונהדף לעבר רכב התובעת.
...
ואם נהג הרכב הראשון הרגיש שתי מכות, אז מתבקשת המסקנה שהמכה הראשונה ניתנה על ידי נהג הרכב השני, והמכה השנייה הינה עקב פגיעת הרכב השלישי ברכב השני.
בנסיבות המקרה שלפני, אין בידי לקבוע אשמו של מי מהנהגים של הרכב השני והשלישי גבוהה יותר משל השני (ראה: ע"א 96/77 רוזלי זיזה ואח' נ' ערן אורטל, ואח') .
לאור האמור והמפורט לעיל, בשים לב לעדויות ולראיות שהובאו בפני, בהתחשב גם בעדותה של עה/4 אשר הוסיפה כי נפתחה כרית אוויר ברכבה, אני קובעת כי תחילה פגע הרכב השני ברכב התובעת, ולאחר מכן, תוך זמן קצר ביותר נפגע הרכב השני מהרכב השלישי ונהדף לעבר רכב התובעת.
בנסיבות העניין, בתביעה שמספרה 52403-05-12 ישלמו הנתבעים 1-2 ו- 3-4 בחלוקה שווה ביניהם לתובעת 11,087 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 19.5.2011, ואגרת משפט ששולמה.
