בפניי ניצבת להכרעה מחלוקת בשאלת האחריות להתרחשותה של תאונת שרשרת שארעה בכביש החוף, בין חבצלת השרון לבין בית ינאי, ביום שישי בצהריים בתאריך 12 לנובמבר 2010.
...
מכאן, המסקנה היא, שסיבת התאונה לא נעוצה בפגיעה מאחור של רכב עלום ובלתי ידוע ברכב הב.מ.וו, אלא במהירות נסיעה גבוהה ואי שמירת מרחק מן הרכב שלפנים אשר תואמת את תנאי הכביש, הם שהובילו לתאונת שרשרת זו, וכל גרסה אחרת אינה מסתברת מנסיבות העניין, כמובהר לעיל.
יצוין ויודגש, כי גם אם קיימת הסתברות נמוכה כלשהי, ככל שתהא, כי רכב הב.מ.וו נפגע מאחור במסגרת תאונה זו בטרם התרחשות התאונה, הרי שניתן להוסיף ולומר כי לא ניתן לקבוע את אשמו של אותו רכב עלום ובלתי ידוע, בעוד שניתן לקבוע כי נהיגתו המהירה והבלתי זהירה של מר נאסר הינה הסיבה, או למצער אחת הסיבות לנזק, וכי אשמו שלו הינו סיבה מכרעת לקרות תאונת השרשרת והנזק לכלל הרכבים המעורבים בה.
סיכום
יוצא איפוא, כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של נהג רכב הב.מ.וו, מר חסן נאסר, שהיה הרכב האחרון בשיירה ואשר נהג במהירות ובאי שמירת מרחק מהרכב שלפניו, ולפיכך, התנגש בו בעוצמה וגרם להדיפתו לעבר שני הרכבים שהיו לפניו ולנזקים שנגרמו לכל ארבעת הרכבים המעורבים בתאונת השרשרת נשוא תיק זה.
בנסיבות אלו, הנני דוחה את התביעה שהגישה חברת הפניקס במסגרת תיק 46262-03-15 כנגד הנתבעים 1-4, משאלו לא היו אחראים לתאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה לרכב ההונדה, שבוטח על ידי חברת הפניקס, אלא אך נהדפו לעברו שלא ברשלנותם על ידי רכב הב.מ.וו. כמו כן, הנני מקבל את תביעת חברת קשר רנט א קאר במסגרת תיק 41966-12-14 כנגד הנתבעים 2-3, מר חסן נאסר וחברת הביטוח הפניקס, ודוחה אותה ביחס לנתבעת 1, הגב' תמר אברבוך, מן הטעמים שצוינו לעיל.
לאור כל האמור לעיל, הנני פוסק כי על הנתבעים 2-3 בתביעה מס' 41966-12-14 לפצות את התובעת בגין נזקיה בסך של 11,922.22 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25/12/14 ועד לתשלום בפועל, וכן לשאת באגרת בית משפט כפי ששולמה ובשכר טרחת עו"ד בסך של 3000 ₪.
