אחריות בתאונת עבודה: שאלת החבות

לצד זאת ראוי לציין שבפסק הדין בעיניין מפעלי קרור בצפון הוסיף בית המשפט ואמר כי: "עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על-פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להלקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה. כבר היו דברים מעולם, שחרף המגמה הבסיסית הנ"ל הוטלה על העובד אחריות כבדה משל המעביד. גם לגישה זו יימצא אישור פסקי-דין, שניתנו במקרים המתאימים". בעניינינו הגעתי למסקנה שיש להטיל את מלוא האחריות לנזקיו של פנחסוב על בראנץ ואין לייחס לפנחסוב אשם תורם.

סיכום שאלת האחריות בראנץ התרשלה כלפי פנחסוב כשלא היתעניינה כלל בסיכונים האפשריים אצל הלקוחות אליהם הוא נשלח מטעמה ולא סיפקה הדרכה כלשהיא בנוגע לבטיחות בעבודה.

...

בנסיבות אלה אני קובעת שפנחסוב לא עבד במשך שמונה חודשים, מינואר ועד אוגוסט 2016.

על כן אני פוסקת פיצוי בסך 80,000 ₪ בראש הנזק של כאב וסבל סוף דבר התביעה מתקבלת.

לצד זאת, אינני מקבלת במלואן את טענותיו של פנחסוב לעניין גובה הנזק.

אני קובעת שעל בראנץ לפצות את פנחסוב בסך של 324,600 ₪ בגין כל נזקיו.

הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת החבות.

בתום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. הכרעה ודיון שאלת האחריות לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על הנתבעת אחריות לניזקי התובע.

שאלתי במפגיע את עבד, ראש הצוות ביום התאונה, איזה הנחיות ניתנו לתובע והוא השיב, הנחיות בטיחות לגבי עליה וירידה מהאוניה, בדיקת יציבות הסולמות, סוגי עבודה ושיטות עבודה, צורת גילגול של המטען, מפני הסכנה שהמטען יתגלגל וימחץ את העובדים, איסור ללכת בין שורות הגלילים, שמירת מרחק מציר גילגול של המטען, להיתרחק מהמנוף כשהוא ניכנס, ובעת הזזת המנוף על ידי האתת לשמור מרחק.

הפסד שכר מלא לעבר שכרו הרבע שנתי של התובע עובר לארוע התאונה היה בסך של 8,849 ₪ (מדובר בממוצע ארבעה חודשים לפני התאונה שנלקחו מטופס ההודעה על פגיעה בעבודה).

...

בתום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. הכרעה ודיון שאלת האחריות לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על הנתבעת אחריות לנזקי התובע.

אני סבור כי באופן חלקי קיבל התובע עזרה וכי מדובר בעזרה היוצאת מגדר הרגל.

הפסד כושר לעתיד המומחית מטעם בית המשפט מצאה כי התובע סובל מהגבלה במפרק אצבע 5 יד שמאל, כאשר בשמאל מסוגל לכופף 60 מעלות ואילו בימין 110 מעלות.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 37,514 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ והוצאות משפט בסך של 11,000 ₪ בגין חוות דעת ואגרת בית משפט.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, והצדדים נחלקו בשאלת החבות והנזק.

בלב המחלוקת בין הצדדים במישור האחריות עמדה השאלה האם, כטענת המבקש, הוא ניחבל בברכו מאביזר באוטובוס שהיה לא מרופד כנדרש; או שמא, כטענת המשיבות, הפגיעה ארעה עקב תנועה לא נכונה של המבקש שסובב את ברכו תוך כדי האימון ללא מעורבות של גורם חצוני כלשהוא.

...

בין שלל טענותיו, המבקש העלה טענות הנוגעות לסטנדרט הזהירות הנדרש ועל נטל ההוכחה בתאונה "באימון צבאי-כמו צבאי", כאשר לדבריו, נוסחת Learned Hand מובילה למסקנה כי הנטל צריך להיות על כתפי המזיק.

דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בין הצדדים נטושה מחלוקת לגבי עצם ארוע התאונה ושאלת האחריות לה; המחלוקת נטושה בשאלה האם התובע התבקש שלא להגיע לעבודה באותו יום; ומשהופיע לעבודה האם הוא התבקש שלא לסייע בעבודות העברת המוסך ובכלל זה האם הוא נפגע כנטען על ידו בעת שהרים משא כבד.

שאלת האחריות על מנת להכריע בשאלת האחריות ולבסס חבות בעוולת הרשלנות יש לבחון האם קמה חובת זהירות מושגית וקונקרטית והאם חובה זו הופרה על ידי הנתבעת; אם הופרה חובת זהירות זו תיבחן השאלה האם הפרת החובה גרמה לנזק (ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1) 113) (להלן: "פרשת ועקנין").

בע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, פ"ד לו(2), 592 , 604-605 נקבעו בעיניין זה הדברים הבאים: מגמה, שהשתרשה בהילכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דוקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה.

...

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו ואף לא נשלחו לו שאלות הבהרה על ידי מי מהצדדים ובנסיבות אלה, לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בחנתי את הראיות, ושמעתי את טיעוני הצדדים, לא מצאתי כל נימוק המצדיק סטייה מחוות הדעת (ראה ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (פורסם בנבו, מיום 04.02.02); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מוניטי רבי (פורסם בנבו, מיום 31.12.88)).

בנסיבות אלה, אני קובע כי בסיס השכר לחישוב זכויותיו של התובע תואם לשכר הרבע שנתי במל"ל, קרי סך של 7,270 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעות ישלמו לתובע את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים בניכוי הסכומים שלעיל.

בית משפט קמא קבע, כי ניזקי הגוף שנגרמו למשיבה הם בגדר תאונת עבודה, כאשר אחריות המערערת היא בשיעור של 80% שכן יש להשית על המשיבה אשם תורם בשיעור של 20%.

בית משפט קמא הורה למערערת לשלם למשיבה סך של 301,904 ₪, זאת לאחר ניכוי אשם תורם וניכוי סך של 14,596 ₪ בגין תשלומי מל"ל. המערערת לא השלימה עם פסק דינו של בית משפט קמא בשאלת האחריות ושומת הפצוי.

...

עם זאת, בסופו של דבר בחרה המשיבה שלא לקבל גמלת נכות מעבודה אלא גמלאות אחרות מהמל"ל.  מעיון בטענות הצדדים עולה שהמערערת מאשרת שהניכוי בסך של 14,596 ₪ שנעשה על ידי בית משפט קמא, הוא בגין תשלומים ששולמו למשיבה על ידי המל"ל, בגין התאונה.