אחריות בתאונת דרכים: תביעה רכושית

העדויות מטעם הצדדים הנהג ברכב התובע מר שי סבוני העיד: "ביום 09/07/15 ארעה תאונת דרכים ברחוב הירשפלד ראשל"צ סמוך לבית מס

כאמור לעיל, הצדדים חלוקים באשר לאופן היתרחשות התאונה ומקום התאונה, כאשר כל אחד מהם סבור כי האחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו בעטייה, מוטלת על הצד שכנגד.

- לגבי רכיב של עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה וטירחה, המדובר בתביעה בגין ניזקי רכוש ולכן אין מקום לפסוק פיצוי כלשהוא בגין עוגמת נפש.

...

איני מקבל את טענת הנתבעים כי מיקום הנזקים ברכב התובע, בחלק הימני קדמי, מחזק את העובדה שמשאית הנתבעים עמדה בחניה.

לפיכך, אני סבור כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן: - נזק בהתאם להערכת שמאי שצורפה לבקשה, בסך של 21,783 ₪.

המדובר ברכב פרטי ולא הובאה שום ראיה לאובדן ימי עבודה, בגינו ולכן איני פוסק סכום כלשהו בגין רכיב זה. לסיכום, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, סך כולל של 23,533 ₪, בצירוף החזר אגרת בית משפט, בסך של 306 ₪, עד ליום 2.3.17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה – 29.12.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע החזר שכר העדה, בסך של 300 ₪ וכן הוצאות משפט, בסך כולל של 750 ₪, שישולמו עד ליום 2.3.17, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כללי פסק דין בתביעה שיסודה בנזקי רכוש שנגרמו לתובע בתאונת דרכים, בה מעורב היה הנתבע 2.

ראשית נדונה טענת התובע שהאחריות לתאונת הדרכים נובעת מהאופן בו נהג במכוניתו הנתבע 2; נושא שהדיון בו הופרד בהסכמה והוכרע בהחלטת בית המשפט מיום 17.3.2013, תוך שנקבע שאחראי הנתבע 2 לניזקי התובע בתאונת הדרכים ׁ(סכום הנזק הוסכם מראש: 50,000 ₪; ראה החלטה מיום 28.10.2012); ובשלב השני, הנכחי, נדונה טענת הנתבעים, שנושאים הצדדים השלישיים באחריות לכסוי נזקים אלה: צד ג' 2, הראל, מכוח היותה המבטחת של המכונית בה נהג נריה, וצד ג' 1, בהנתן שאין צד ג' 2 מכירה בתוקפה של פוליסת הביטוח, בהיותו סוכן הביטוח שטיפל או שאמור היה לטפל בכיסוי הבטוחי.

...

אפילו, אכן, שלחה הראל מכתבים לכתובת שגויה, ואפילו מקור הטעות בכתובת במסמך שנחתם על ידי פסגות [הצעת הביטוח המקורית, נספח 1 לתצהיר מילר], אין בפני בית המשפט כל אסמכתא להתראה בדבר אי תשלום, בין היתר, בהעדר עדות מצד הראל, ולטעמי, התנהלות מצד חברת ביטוח בדרך מוקפדת המתיישבת עם חובתה להתנהלות בדרך מקובלת כדרישת סעיף 39 לחוק החוזים, מחייבת הייתה משלוח הודעת הביטול באמצעות דואר רשום ואישור מסירה שאותו ניתן היה להציג לבית המשפט:– בהתחשב בכך שבחוק צרכני עסקינן, ונוכח המשמעות מרחיקת הלכת של ביטול פוליסה, אף אני סבור כי לא סגי בהסתמכות על החזקה לפי סעיף 57ג לפקודת הראיות, ועל המבטחת לדאוג לשמור ברשותה אסמכתא על כך שהמבוטח קיבל את מכתב ההתראה ומכתב הביטול (או שנמנע מליטול דואר רשום שנשלח אליו).

מן הצד האחד, יש בכך מעט חיזוק לטענת נריה ביחס לאופן בו התנהלו הדברים בעבר, אך מן הצד האחר, ודווקא נוכח ההסכמה שנשלח מכתב זה עוד קודם התאונה, הרי, אם ולאחר, שהגיע נריה למסקנה שיש בעייתיות בהתנהלות מילר, ושיש למנוע תשלום פרמיה באמצעות חיוב כרטיס אשראי (שכזכור איננו יודעים כלל את פרטיו באשר היו כמה כאלה), מחויב היה נריה, לפחות משלב זה, ובפרט לאחר שביקש לעצור תשלומים בדרך זו, לוודא, וודא היטב, את תשלום הפרמיה בדרך הנראית לו. ומובן, שאילו כך עשה, הרי עד למועד התאונה, היו הבעיות נפתרות.

סוף דבר.

תביעת הנתבעים כנגד הצדדים השלישיים – נדחית.

ביום 14.7.2019 הגישה הנתבעת 1 את כתב הגנתה וטענה כי בקשר לתאונת הדרכים מושא התביעה היתנהלה תביעה אחרת (ת"א (שלום הרצ') 32967-06-17; ולהלן – ההליך הקודם), וכי לאחר הליך הוכחות ניתן בה פסק-דין הקובע שהאחריות לתאונה אומנם מוטלת על הנתבעת 1, אולם גם קובע כי קיים כסוי בטוחי לנתבעת 1 מאת הנתבעת 2 (פסק-דין מיום 13.11.2018; כב' הרשם הבכיר צ' אלמוג).

הנתבעת 2 טוענת כי בדיון בתיקים שעניינם ניזקי רכוש לכלי רכב בעקבות תאונות דרכים ("תביעות ניזקי רכוש-רכב"), קיימת פראקטיקה שהראיות מוגשות באופן חופשי במהלך הדיון, ולגישתה "'כימעט' כמו הליך תביעה קטנה". כן מפנה הנתבעת 2 לכך שבתביעות ניזקי רכוש-רכב הנדונות בסדר דין מהיר, פטר מתקין התקנות את בעלי הדין מלהגיש תצהירי עדות ראשית (תקנה 214ט(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

...

אין זהות בין שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לבין השאלה אם דין התביעה נגד הנתבעת 1 להיות מסולקת על הסף.

על כן, בקשה זו נדחית.

כמובן שהתובע רשאי להודיע שלאור הקביעה בדבר קיומו של השתק פלוגתא לגבי הכיסוי הביטוחי, אין הוא עומד עוד על בירור ההליך נגד הנתבעת 1 – אולם בלעדי הסכמה שכזו מצד התובע אין מקום להיעתר לבקשה.

התובעת הגישה תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים.

לפיכך, ובהתאם למתווה הנורמאטיבי יש לראות בפעולה שבצעה התובעת כדי לשחרר את חגורת הבטיחות כחלק מהשמוש ברכב למטרות תחבורה ועל כן, ניתן לקבוע כי האחריות לפצוי ניזקי התובעת ככול שהיא ניזוקה חלה על מבטחת הרכב של התובעת ולא על מבטחת האוטובוס וזאת בשים לב לסעיף 3(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

למעלה מן האמור אציין, שאף פתיחת הדלת (דלת הנהג כפי שנקבע בתביעת הרכוש על ידי התובעת בבית משפט לתביעות קטנות ) היא כשלעצמה מהוה סיכון תעבורתי במיוחד כאשר הפתיחה נעשית לתוך נתיב נסיעה של כלי רכב , ראה למשל תק' 80(א) לתקנות התעבורה המורה כי : "80. (א) לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך". במקרה הנידון, נקבע בפסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות שהאחריות לניזקי רכבה של התובעת חלה עליה .

...

יחד עם זאת, אני סבור כי יש בפעולות שנקטה התובעת כדי לחגור את חגורת הבטיחות כדי להצביע שמדובר בפעולות לוואי הדרושות לתחילת נסיעה.

אשר על כן, אני קובע כי תאונת הדרכים שאונתה לתובעת לטענתה ארעה עקב השימוש שעשתה ברכבה למטרות תחבורה ולכן, מבטחת הרכב של התובעת- הנתבעת 2- שירביט חברה לביטוח בע"מ היא הנתבעת הנדרשת בתיק זה .

התביעה כנגד הנתבעת 1- מבטחת האוטובוס נדחית.

לפני בית המשפט 4 תיקים שהדיון בהם אוחד, שכן הם מתייחסים לאותה תאונת דרכים.

התביעות הוגשו בגין ניזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונה שהתרחשה ביום 6.2.19 בכביש 65, בצומת הפניה לאום אל פאחם מכיוון צפון לדרום (להלן: "התאונה").

נהגים אלה עמדו ברמזור אדום זה אחרי זה בהמתנה לפניה שמאלה, ולפתע התרחשה התאונה, ללא כל אחריות מצדם וללא כל תרומה מצדם.

...

תיק 51410-07-19 (שברולט) אני מחייב את מחאמיד אחמד חוסין ת.ז. 206850620 (נהג הרכב סיאט לבנה), לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 7,590 ₪; שיפוי אגרה בסך 758 ₪; שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בלבד.

תיק 79393-12-20 (מאזדה) אני מחייב את מחאמיד אחמד חוסין ת.ז. 206850620 (נהג הרכב סיאט לבנה), לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 11,617 ₪; ב. שיפוי אגרה בסך 532 ₪; ג. שכ"ט עו"ד בסך 2,718 ₪ בלבד.

אני מחייב את אגבאריה מוחמד פרח ת.ז. 322771601 (נהג רכב סיאט שחורה), לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 4,979 ₪; ב. שיפוי אגרה בסך 228 ₪; ג. שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בלבד.