מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות בתאונת דרכים: פגיעה ברכב ללא אורות אחוריים

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2019 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

בין הצדדים מחלוקת בנוגע לאחריות לתאונת דרכים מיום 15.02.2019, בין רכב התובע לבין רכב הנתבע 1, המבוטח על-ידי הנתבעת 2.
בעדותו בפניי שב התובע על גירסתו והוסיף, כי לא צפה את כוונת הנהגת לנסוע לאחור "ראיתי את המכונית שהיא עומדת. לא נסיעה אחורה שיש אורות לאחור. לא שמאלה ולא ימין. אני בא לכאן. בשבילי הצומת פנויה ואני נוסע שמאלה ופתאום בום... מה שגרם לתאונה, נסיעה אחורנית שלה" (עמ' 1 שורות 25 – 27).
מטעם התובע הוגשה חוות דעת בוחן תאונות דרכים, אשר קבע, כי ניזקי הרכב התובע, המאופיינים במעיכה נקודתית של דלת הרכב, מעידים כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבע 1 נסע לאחור ופגע בדלת רכב התובע: "5.1 . מעיון בתמונות הנזק בדלת הלקסוס, כאמור בדו"ח השמאי, מדובר בנזק המאופיין במעיכה נקודתית עמוקה פנימה, נזק מהסוג הזה יכול להגרם רק כאשר רכב צד ג' מצוי בנסיעה ופוגע בדלת, ובמקרה זה ההונדה אשר נסעה לאחור.
...
דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, עיינתי במוצגים שהוגשו לי ושמעתי את העדויות, אני קובעת כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו בהליך אזרחי ולשכנע, כי יש להעדיף את גרסתו לאופן קרות התאונה ועל כן דין התביעה להתקבל.
ממכלול הראיות שהובאו לפניי, ניתן לקבוע, כי נהגת רכב הנתבע 1, אשר לא שמה ליבה לתמרור האוסר על פניית פרסה, נאלצה לתקן את מנח רכבה ולשם כך נאלצה לנסוע לאחור.
בנסיבות אלה דין התביעה להתקבל.
נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע סך של 18,889 ₪ (הנזק, ירידת ערך ושכר טרחת השמאי) בצירוף הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנאשם כפר באחריותו לגרם תאונת הדרכים וטען, כי כאשר ניכנס לצומת, לא דלק אור אדום ברמזור.
לשאלת הסניגור, השיב העד כי נסע במרחק של כ-10 מטרים מרכבו של ע"ת 2, במהירות של 60-70 קמ"ש. עד תביעה 2, העיד כי נסע לעבר הצומת, בנתיב הימני, כאשר בכיוון נסיעתו, דולק אור ירוק ברמזור, בו הבחין כבר ממרחק של 100 מטרים ולאחר שניכנס לצומת, הופיע משמאלו רוכב אופניים, ללא אורות, חצה את שני נתיבי הנסיעה במסלול הנגדי, הגיע לנתיב נסיעתו ופגע ברכבו.
עוד מסר העד, בחקירתו הנגדית, כי פרק הזמן שבין האור האדום שנדלק ברמזור בכיוון נסיעת הנאשם, לאור הירוק שנדלק בכיוון נסיעת המעורב, הינו 8 שניות ולכן, לא ייתכן כי הנאשם ניכנס לצומת באור ירוק, אך השתהה בפנוי הצומת ולכן, אירעה התאונה וזאת, נוכח מהירות הנסיעה המאקסימאלית, באופניים חשמליים, שהינה 25 קמ"ש. בהודעתו במישטרה, מסר הנאשם כי, כאשר הגיע לצומת, דלק ברמזור אור ירוק מהבהב, בו הבחין ממרחק של כ-30 מטרים והוא פנה שמאלה ורכב שהגיע מאחוריו, פגע בחלק האחורי של האופניים וכתוצאה, עף הנאשם על שמשמת הרכב הפוגע ומשם, לכביש.
...
דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה אשמת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר.
כפועל יוצא מכך, אי נקיטה בפעולה מסוימת (כגון בדיקת צמיגים), אפילו תוגדר כמחדל חקירתי- לא בהכרח תביא למסקנה כי שגה בית משפט קמא כאשר השתית את ממצאיו על הראיות הקיימות".
לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

הגישה המקובלת, לעניין חלוקת האחריות לתאונת דרכים בין שני כלי רכב, מקום בו רכב נוסע המתנגש מאחור ברכב שעצר בשול הדרך, הנה כי עיקר האחריות רובצת לפתחו של הנהג הרכב הנוסע בדרך, זאת מהטעם כי באחריות הנהג הנוסע בדרך, לשים לב לכך שדרכו פנויה, ועליו גם החובה לצפות עצירת רכב בשולי הדרך, לרבות במצבים בהם רכב עוצר על נתיב הנסיעה (תא"מ (שלום ת"א) 43277-04-13 מוניות ויותר בע"מ נ' בוריס כצנלסון (8.5.2016); ת"א (שלום ת"א) 43423-12-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' קולשטרן (24.7.2017) (להלן: "עניין קולרשטרן").
נהג הטויוטה מסר בהודעתו לחברת הביטוח כי "...בהמשך הדרך אחרי כמה עשרות מטרים עמדה על הכביש ג'יפ צבאי. המקום חשוך (התאורה לא עבדה) וללא אורות הזהרה. החיילים עצרו ע"מ לבדוק רכב שהיה בתעלה (מהצהרים). במקום הזה אין שוליים והרכב עמד על הכביש. הבחנתי בו מאוחר לא הספקתי לבלום... התנגשתי בחלק האחורי של הג'יפ. זה כביש צר שממנו נוסעים הרבה רכבים, חלקם הגדול רכבים המגיעים מרמאללה. ואין איפה "לברוח"".
כן יש להפנות לתקנה 69 (ב) (2) לתקנות התעבורה אליה הפניתי לעיל, המסייגת את האיסור על עצירת רכב על השול או הכביש ומתירה זאת בין היתר לשם "פעולות חילוץ נפגעים...". בהיותם שוטרי משמר הגבול, כפי שהעידו על כך, לא מן הנמנע כי חלה עליהם חובה קונקרטית, למשל על פי הוראות פקודת המטה הארצי 13.03.01 לעניין טפול המישטרה בארוע של תאונת דרכים עם נפגעים (15.01.2017).
...
בתום הדיון נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוגשו לתיק ושמעתי את העדים מטעם הצדדים והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית, עיינתי בתמונות שהוצגו, ובסרטון שהוגש לתיק, מצאתי כי יש לקבל את תביעת המדינה באופן חלקי, ולדחות את התביעה שהוגשה על ידי חברת מגדל.
יחד עם זאת, בנסיבות התיק שלפניי שוכנעתי כי נוסעי הרכב הצבאי פעלו, כפי שהודה נהג הטויוטה בעדות שמסר, להציב אמצעי זהירות, או להתריע על מקומם.
העובדה כי לא עלה בידי יושבי הרכב הצבאי למלא את הוראות הדין כלשונן בנסיבות ההן, עשויה להתבטא לכל היותר בהשתת אשם תורם, אשר סבורני כי יש להעמידו על 20% בלבד.
סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בתיק ת"א 24493-07-18 ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד (משה דהן, ומגדל חברה לביטוח בע"מ), לשלם לתובעת – מדינת ישראל, פיצוי בסך של 50,112 ₪.
התביעה בתא"מ 55137-08-18, נדחית.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בפניי תביעת שבוב לפצוי התובעת, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, לאחר שרכבו (רכב מסוג סקודה סופרב, מ.ר. 36-545-38, להלן: "רכב התובעת"), נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 8.7.2020, בסמוך לקבוץ מגידו.
לעניין אופן ארוע התאונה העיד הנהג ברכב התובעת כדלקמן: "נסעתי לכיוון חיפה, בין מדרך עוז למשמר העמק, רכב שנסע מאחורי התחיל להבהב עם אורות גבוהים, לא הבנתי למה, אחר כך הבנתי שהוא רוצה שאני אסע יותר מהר, שם מותר לנסוע 80 וככה נסעתי. בצד ימין היה מפרץ, הוא עקף אותי מימין. אין הרבה מרווח, הוא לא הספיק לעבור, אז התחיל לחזור לנתיב, זה חד סיטרי, הוא פגע בי בדלת הקדמית, שתי הדלתות, ראשונה ושנייה" (ע' 2, ש' 2-5; ש' 21-23) מנגד, העיד הנהג ברכב הנתבעות כדלקמן: "בשעות בוקר מוקדמות, נסעתי ממגידו ליוקנעם .... אני חושב ליד היוגב או קבוץ מגידו, הגיע רכב במהירות, מצד שמאל, פיתאום הרגשתי שהרכב בתנודות ... המשיך לטוס קדימה, הוא לא עצר ...." (ע' 3, ש' 12-17).
לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (נצ') 3512-08-12‏ ‏ י.ש.ר.ש. תחנות בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה אצבע הגליל (13.7.2017): "הכלל הוא שהמנעות מהבאת ראיה רלבאנטית הנמצאת בידיו של בעל דין ואין לכך הסבר סביר, מקימה לחובת אותו בעל דין חזקה שבעובדה שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לרעתו. הלכה זו חלה הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. הטעם לכך הוא 'שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו' והמנעות מהצגת אותה ראיה ללא הסבר מניח את הדעת מעוררת את החשד שהוא חושש מהגשתה. (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1889 – 1911; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד מה(1) 736; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית נ' פרץ רוזנבר, פ"ד מז(2) 605; ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל [22/9/14]). המשקל שיש לתת לאותה המנעות מהצגת הראיה ומידת ההסתמכות עליה תלויה בנסיבות העניין, במרכזיותה של הראיה והטעם להמנעות מהצגתה. ככל שמדובר בראיה מרכזית שנמצאת בהשג ידו של בעל דין וניתן לאתרה ולהגישה ללא מאמץ מיוחד, כך ייתן בית המשפט משקל גדול יותר להמנעותו של בעל הדין מהצגת הראיה. המשקל שניתן לתת להמנעות כאמור, יכול להיות שקול כנגד היתנהגות מפלילה במשפט פלילי, והיא אף יכולה להוות סיוע או חזוק ממשי לעמדת בעל הדין שכנגד (ע"פ 2098/08 אוסאמה פרעוני נ' מדינת ישראל [28/12/11])." אשר על כן, אני קובעת כי הנהג ברכב הנתבעות נושא באחריות לארוע התאונה.
באותו מקרה נקבע כי כאשר מדובר ברכב שלא חלה לגביו "הפוליסה התקנית", המבטחת נושאת רק בהפרש בין גובה הנזק לבין גובה ההישתתפות העצמית ועל הניזוק לגבות את ההישתתפות העצמית מהמזיק.
...
לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (נצ') 3512-08-12‏ ‏ י.ש.ר.ש. תחנות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל (13.7.2017): "הכלל הוא שהימנעות מהבאת ראיה רלבנטית הנמצאת בידיו של בעל דין ואין לכך הסבר סביר, מקימה לחובת אותו בעל דין חזקה שבעובדה שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לרעתו. הלכה זו חלה הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. הטעם לכך הוא 'שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו' והימנעות מהצגת אותה ראיה ללא הסבר מניח את הדעת מעוררת את החשד שהוא חושש מהגשתה. (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1889 – 1911; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד מה(1) 736; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית נ' פרץ רוזנבר, פ"ד מז(2) 605; ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל [22/9/14]). המשקל שיש לתת לאותה הימנעות מהצגת הראיה ומידת ההסתמכות עליה תלויה בנסיבות העניין, במרכזיותה של הראיה והטעם להימנעות מהצגתה. ככל שמדובר בראיה מרכזית שנמצאת בהישג ידו של בעל דין וניתן לאתרה ולהגישה ללא מאמץ מיוחד, כך ייתן בית המשפט משקל גדול יותר להימנעותו של בעל הדין מהצגת הראיה. המשקל שניתן לתת להימנעות כאמור, יכול להיות שקול כנגד התנהגות מפלילה במשפט פלילי, והיא אף יכולה להוות סיוע או חיזוק ממשי לעמדת בעל הדין שכנגד (ע"פ 2098/08 אוסאמה פרעוני נ' מדינת ישראל [28/12/11])." אשר על כן, אני קובעת כי הנהג ברכב הנתבעות נושא באחריות לאירוע התאונה.
כן ראו עדותו בעמוד 10, ש' 2-4: "זה רכב שעבד במסגרת המסיע מספר שנים. הנהג הוא נהג שלנו. כל הניירת היא דרכנו. זה שהרכב רשום על שם אסיה והייתה התחשבנות שלא הסתיימה זה העובדות." משאין מחלוקת בין אסיה לבין המסיע כי המסיע היא שמחזיקה ברכב מזה שנים רבות, מפעילה באמצעותו שירות הסעות, וכי האדם שנהג ברכב במועד התאונה פעל בשירותה, אני קובעת כי המסיע (הנתבעת 3), באמצעות הנתבעת 2, חבה בשיפוי התובעת בגין נזקיה.
בשים לב לכך שלא היה לנתבעת 3 ייצוג נפרד ולא ניתנה לה אפשרות להתייחס לבקשת ב"כ הנתבעת 2, לא מצאתי ליתן צו כמבוקש – מעבר לאמור ברישא לסעיף זה. התביעה נגד הנתבעת 1 (אסיה) נדחית.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 03.04.2023 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").
לטענתו, בעת נסיעתו כדין בנתיב הנסיעה הבחין ברכב התובע העומד באמצע הנתיב עם איתות ואורות נסיעה לאחור דולקים מה שיצר אצל נהג רכב הנתבע את ההבנה כי רכב התובע מתעתד להחנות, לכן נהג רכב הנתבע יצא לעקיפה, כאשר אין קו הפרדה רצוף בין שני הנתיבים, וכאשר נהג רכב הנתבע ביקש לחזור ימינה לנתיב הנסיעה הוא הבחין בתובע "חולם", ולכן נהג רכב הנתבע ניכנס לנתיב הנסיעה, אלא שהתובע התעצבן על העקיפה והתקדם ופגע ברכב הנתבע מתוך כעס.
סבורני כי נהג רכב לא נתן דעתו לרכב התובע והוא מיהר לחזור לנתיב, סטה ימינה והיתנגש ברכב התובע.
לכן, האחריות לתאונה חלה במלואה על נהג רכב הנתבע.
...
לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.
אף הטענה של נהג רכב הנתבע, לפיה הוא סבר כי רכב התובע מבקש להחנות בחניה אינה מקובלת עליי כלל.
סיכום לפיכך, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: 9.1.
הנתבע ישלם את שכר העד מטעמו בסך 300 ₪ כפי שנפסק בדיון.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו