בפניי תביעת שבוב לפצוי התובעת, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, לאחר שרכבו (רכב מסוג סקודה סופרב, מ.ר. 36-545-38, להלן: "רכב התובעת"), נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 8.7.2020, בסמוך לקבוץ מגידו.
לעניין אופן ארוע התאונה העיד הנהג ברכב התובעת כדלקמן:
"נסעתי לכיוון חיפה, בין מדרך עוז למשמר העמק, רכב שנסע מאחורי התחיל להבהב עם אורות גבוהים, לא הבנתי למה, אחר כך הבנתי שהוא רוצה שאני אסע יותר מהר, שם מותר לנסוע 80 וככה נסעתי. בצד ימין היה מפרץ, הוא עקף אותי מימין. אין הרבה מרווח, הוא לא הספיק לעבור, אז התחיל לחזור לנתיב, זה חד סיטרי, הוא פגע בי בדלת הקדמית, שתי הדלתות, ראשונה ושנייה" (ע' 2, ש' 2-5; ש' 21-23)
מנגד, העיד הנהג ברכב הנתבעות כדלקמן:
"בשעות בוקר מוקדמות, נסעתי ממגידו ליוקנעם .... אני חושב ליד היוגב או קבוץ מגידו, הגיע רכב במהירות, מצד שמאל, פיתאום הרגשתי שהרכב בתנודות ... המשיך לטוס קדימה, הוא לא עצר ...." (ע' 3, ש' 12-17).
לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (נצ') 3512-08-12 י.ש.ר.ש. תחנות בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה אצבע הגליל (13.7.2017):
"הכלל הוא שהמנעות מהבאת ראיה רלבאנטית הנמצאת בידיו של בעל דין ואין לכך הסבר סביר, מקימה לחובת אותו בעל דין חזקה שבעובדה שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לרעתו. הלכה זו חלה הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. הטעם לכך הוא 'שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו' והמנעות מהצגת אותה ראיה ללא הסבר מניח את הדעת מעוררת את החשד שהוא חושש מהגשתה. (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1889 – 1911; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד מה(1) 736; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית נ' פרץ רוזנבר, פ"ד מז(2) 605; ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל [22/9/14]). המשקל שיש לתת לאותה המנעות מהצגת הראיה ומידת ההסתמכות עליה תלויה בנסיבות העניין, במרכזיותה של הראיה והטעם להמנעות מהצגתה. ככל שמדובר בראיה מרכזית שנמצאת בהשג ידו של בעל דין וניתן לאתרה ולהגישה ללא מאמץ מיוחד, כך ייתן בית המשפט משקל גדול יותר להמנעותו של בעל הדין מהצגת הראיה. המשקל שניתן לתת להמנעות כאמור, יכול להיות שקול כנגד היתנהגות מפלילה במשפט פלילי, והיא אף יכולה להוות סיוע או חזוק ממשי לעמדת בעל הדין שכנגד (ע"פ 2098/08 אוסאמה פרעוני נ' מדינת ישראל [28/12/11])."
אשר על כן, אני קובעת כי הנהג ברכב הנתבעות נושא באחריות לארוע התאונה.
באותו מקרה נקבע כי כאשר מדובר ברכב שלא חלה לגביו "הפוליסה התקנית", המבטחת נושאת רק בהפרש בין גובה הנזק לבין גובה ההישתתפות העצמית ועל הניזוק לגבות את ההישתתפות העצמית מהמזיק.
...
לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (נצ') 3512-08-12 י.ש.ר.ש. תחנות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל (13.7.2017):
"הכלל הוא שהימנעות מהבאת ראיה רלבנטית הנמצאת בידיו של בעל דין ואין לכך הסבר סביר, מקימה לחובת אותו בעל דין חזקה שבעובדה שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לרעתו. הלכה זו חלה הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. הטעם לכך הוא 'שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו' והימנעות מהצגת אותה ראיה ללא הסבר מניח את הדעת מעוררת את החשד שהוא חושש מהגשתה. (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1889 – 1911; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד מה(1) 736; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית נ' פרץ רוזנבר, פ"ד מז(2) 605; ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל [22/9/14]). המשקל שיש לתת לאותה הימנעות מהצגת הראיה ומידת ההסתמכות עליה תלויה בנסיבות העניין, במרכזיותה של הראיה והטעם להימנעות מהצגתה. ככל שמדובר בראיה מרכזית שנמצאת בהישג ידו של בעל דין וניתן לאתרה ולהגישה ללא מאמץ מיוחד, כך ייתן בית המשפט משקל גדול יותר להימנעותו של בעל הדין מהצגת הראיה. המשקל שניתן לתת להימנעות כאמור, יכול להיות שקול כנגד התנהגות מפלילה במשפט פלילי, והיא אף יכולה להוות סיוע או חיזוק ממשי לעמדת בעל הדין שכנגד (ע"פ 2098/08 אוסאמה פרעוני נ' מדינת ישראל [28/12/11])."
אשר על כן, אני קובעת כי הנהג ברכב הנתבעות נושא באחריות לאירוע התאונה.
כן ראו עדותו בעמוד 10, ש' 2-4:
"זה רכב שעבד במסגרת המסיע מספר שנים. הנהג הוא נהג שלנו. כל הניירת היא דרכנו. זה שהרכב רשום על שם אסיה והייתה התחשבנות שלא הסתיימה זה העובדות."
משאין מחלוקת בין אסיה לבין המסיע כי המסיע היא שמחזיקה ברכב מזה שנים רבות, מפעילה באמצעותו שירות הסעות, וכי האדם שנהג ברכב במועד התאונה פעל בשירותה, אני קובעת כי המסיע (הנתבעת 3), באמצעות הנתבעת 2, חבה בשיפוי התובעת בגין נזקיה.
בשים לב לכך שלא היה לנתבעת 3 ייצוג נפרד ולא ניתנה לה אפשרות להתייחס לבקשת ב"כ הנתבעת 2, לא מצאתי ליתן צו כמבוקש – מעבר לאמור ברישא לסעיף זה.
התביעה נגד הנתבעת 1 (אסיה) נדחית.