אחריות בתאונת דרכים - הכרעה ללא נימוקים

נגד המערער הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום המייחס לו אחריות לגרימת תאונת דרכים, בעת שנהג בפסילה ובקלות ראש עקב אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה בכביש.

לדידו של המערער, אמנם המלצת שירות המבחן הנה בבחינת המלצה בלבד, אולם בית המשפט קמא סטה ממנה מבלי לנמק את סטייתו ובכך נפל פגם בגזר הדין.

בהיעדר כל מיסמך המעיד על הפקדת רישיון, כפי שגם קבע משרד הרשוי אליו פנה המערער, לא ניתן לבוא היום "ולטעון על ניכוי פסילה שלא הייתה מעולם". ב"כ המשיבה הוסיף וטען לעניין התסקיר, כי מדובר בתסקיר שלילי, שעה שהמערער לא קיבל אחריות, וכי בכל הנוגע לממונה על עבודות שירות "נכון צדק חברי בכך שהעלה את הטענה לעניין ההסתמכות, יחד עם זאת אני, כמופיע תדיר בבתי המשפט, ניתקל בהחלטות כאלה חדשות לבקרים, גם אם בית משפט לא ציין שחור על גבי לבן, כי המערער כאן הסתמך, עצם השליחה לממונה – יש בה כדי להסתמך (כך במקור – א' ס'). גם אם בית המשפט לא כתב מפורשות שאין למערער להסתמך על כך, עצם השליחה, אין בזה כדי להפיח תקווה במערער בכך שעצם השליחה מעידה ומלמדת על גזר דינו העתידי". דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי להודעת העירעור על נספחיה ולטיעוני הצדדים בדיון לפניי, לרבות למצבו הרפואי של המערער, מצאתי כי יש לקבל חלקית את העירעור, זאת בכל הנוגע למרכיב המאסר בפועל ולריצויו מאחורי סורג ובריח, ולדחות את העירעור בנוגע לעתירה לנכוי הפסילה עד תום ההליכים.

...

משכך, אין מנוס מענישה מחמירה, מרתיעה וגם כזו אשר צופה פני עתיד.

אשר לניכוי הפסילה עד תום ההליכים, מקובלת עליי עמדתו של ב"כ המשיבה, כי לא הוצג על ידי המערער כל אישור לעניין הפקדת הרישיון, תחליף של הרישיון, תצהיר או כל מסמך אחר, בתיק המקביל, שהיה בו כדי להעיד על תחילת ריצוי הפסילה או לפחות שיש בו כדי לשמש אינדיקציה לחישובה, ובהתאם, גם לניכוי אותה פסילה מהפסילה בפועל שהוטלה עליו בגזר הדין.

השורה התחתונה מכל האמור היא, שהערעור מתקבל חלקית לעניין ריצוי המאסר בעבודות שירות.

רקע בפני תביעה כספית בסך של 31,720 ₪, שעניינה הפרישי נזקים שנגרמו בתאונת דרכים, לאחר שהנתבעים (באמצעות הנתבעת 2) כבר שילמו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת (בסך 41,837 ₪ - הוא הסכום שנקבע בחוות-דעת השמאי שהוגשה לנתבעת 2, בצרוף שכר השמאי), שכן אין מחלוקת באחריות הנתבע 1 לנזק.

באשר לחוות דעת השמאי השני טענה הנתבעת, כי זו נערכה שלא כדין, שכן השמאי לא בדק את הרכב בפועל, ובנוסף, קבע את אשר קבע (לעניין תוספת 15% עקב סחרות גבוהה) על יסוד הצהרת התובע בפניו בדבר מצבו השמור של הרכב, ולא על סמך היתרשמותו-שלו, ואף לא נימק את סטייתו מהמחירון המקובל.

דיון והכרעה ומכאן למחלוקת עצמה: איני מקבל את עמדת התובע, כי משעה שלא ביקשה הנתבעת לחקור את השמאי השני – הרי שיש לראותה כמי שמקבלת את חוות-דעתו כמות שהיא.

...

בהסתמך על חוות-הדעת, אני קובע כי ערך הרכב בפועל היה 86,183 ₪, ולא 73,159 ₪, וכי לפיכך היה התובע אמור לקבל סך נוסף של 13,024 ₪.

תוצאה אופרטיבית סיכומו של דבר, שאני קובע שהתובע זכאי לסך של 13,024 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום חוות-הדעת הראשונה (18.9.2016) ועד היום, בצירוף סך של 997 ₪ להיום.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את אגרת התביעה בסך 396 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום התשלום (24.3.2019) ועד היום, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 2,700 ₪.

במוקד פסק דין זה עומדת להכרעתי השאלה העיקרית - האם האחריות להתרחשות תאונת הדרכים נשוא התביעה מוטלת על נהג הנתבעת.

ביום 30/10/2022 הודיע ב"כ הנתבעת, כי אינו מסכים להכרעה בתיק על דרך הפשרה ומכאן פסק דין זה. כהוראת תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

דיון והכרעה : אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר ששמעתי את הנהגים במסגרת דיון ההוכחות והתרשמתי באופן ישיר מעדותם, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו לפניי כולל המוצגים שהוגשו במעמד הדיון ותמונות הרכבים, וכן עמדתי על נסיבות היתרחשות התאונה ונטלי ההוכחה, ושמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים המלומדים - הגעתי לכלל מסקנה כי יש דין התביעה להיתקבל באופן חלקי.

...

זאת ועוד, ובסיכומי ב"כ הצדדים לא טען ב"כ הנתבעת לעניין הנזקים וחוות הדעת התובע, ולמעשה זנח טענה זו. יוצא אפוא, כי התובע העמיד תשתית ראייתית מספיקה שהיה בה כדי להוכיח את שיעור הנזק כשהנתבעת לא הציגה ראיות סותרות.

לסיכום פרק זה - אני קובע כי נזקי התובע המוכחים עומדים על סך 11,911 ₪.

סוף דבר : לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 70% מסכום נזקיו, קרי סך של 8,338 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך 773 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪, ובסה"כ 11,111 ₪.

בראי האמור לעיל, ומשמצאתי כי במסגרת התביעה הרכושית נדונה לגופה הפלוגתא בין הצדדים הנוגעת לאחריותם לתאונת הדרכים ואופן קרות התאונה, ומשפסק הדין אינו מיתעלם מהשאלה שבמחלוקת (אותה שאלה הנמצאת בלב המחלוקת גם בתביעה דנן כאמור לעיל), אלא קובע באופן מפורש כי גרסת התובע שכנגד לא הוכחה במידה הנדרשת ולפיכך דוחה את תביעתו באופן מפורש, הרי שהעובדה כי תביעת התובע נדחתה בשל העדר הוכחה במידה הנדרשת אין משמעה כי לא נקבע ממצא פוזיטיבי.

בעניינינו, סוגיית האחריות לתאונה לא רק שנבחנה בהליך הרכושי, אלא למעשה הוותה את לב המחלוקת שם. טענותיו של התובע נבחנו לגופו של עניין, ונדחו בהכרעה מנומקת ולא באורח אגבי או משני.

...

הנה כי כן, בין אם נחיל את כלל השתק העילה ובין אם נבחן את התביעה דנן דרך הכלל של השתק פלוגתא, אין מנוס מהגעה למסקנה כי אחריותם של הנהגים לתאונה, ועילת התביעה נדונו ומוצו כבר במסגרת ההליך הרכושי.

דינה של התביעה לאור האמור לעיל, להידחות.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

יוער ויודגש כי ערעור על פסק דין זה נדון ברת"ק 2361-11-21, לפני כב' השופטת הלית סילש, ובהסכמת הצדדים, הוסכם כי מבלי שמי מהצדדים חוזר בו מטענותיו הרי שיבוטלו כלל המסקנות המשפטיות שניתנו בעיניין גל, ואילו ערכאת העירעור תתן הכרעה ללא הנמקה בהתאם לשיקול דעתה לפי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט, וכך נעשה.

עוד היא מוסיפה (בעמ' 154, ש' 1-6): "אתה שאלת אותי כשזה היתהפך, אני לא יודעת למה, מה הסיבה ואיך זה היתהפך. אני יודעת שכשזה היתהפך לקח, אזשהו אורח הוציא אותנו מהרכב, ולמדריכים לקח כמה דקות, 5 דקות אם לא יותר, להגיע למקום התאונה ולהבחין שבכלל קרתה תאונה, וגם כשאחד הגיע הוא הסתכל, בחן ואמר לא קרה שום דבר, זה לכל אחד יכול לקרות. (לא ברור) גם אמר זה סביר להניח שזה אבן, האוטו עלה על אבן, זה מה שאני זוכרת." נראה שאכן הנתבעת איננה זוכרת בדיוק את הנסיבות, אולם אין זו סיבה להטיל עליה את האחריות לתאונה, במיוחד כאשר מצאתי סתירות מהותיות בגירסאות של עדי התובעת.

לפיכך יש לקבוע שחלה בעיניינו של התובע הוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מאחר ולא היה עליו לחשוד שהטרקטורון אינו מבוטח, והתובע זכאי לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה.

...

לכל האמור לעיל יש לצרף את הטענות המשפטיות השונות שהוכחו ע"י הנתבעת, ובכלל זה: העדר מסמך ויתור מטעם הנתבעת המעיד על מודעותה לאפשרות לבטח את הרכב בביטוח מקיף, תנאי מקפח בחוזה אחיד, סעיפי הסכם שאינם ברורים דיים והמצריכים פרשנות, כאשר הפרשנות היא כנגד המנסח ועוד.

אשר על כן, אני מורה על דחייתה של התביעה.

משלא מצאתי לקבל את התביעה הרי שאין מקום לקבל את הודעת צד ג' כנגד התובעת עצמה וכנגד משה ואורן, ואני מורה על דחייתה של הודעת צ"ג. באשר להוצאות המשפט, ובהינתן דחיית התביעה על כלל רכיביה, שהוגשה כבר ביום 18.9.19, על הסך של 85,835 ₪, כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה, בהינתן ארבעת הדיונים שנערכו בתיק ובשים לב להוראות תקנות 151-153 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ובהינתן כלל הטיעונים לדחיית התביעה, אני מורה לתובעת לשאת בשכר טרחת עורך דינה של הנתבעת בסך של 11,700 ₪, וכן בהוצאות התייצבותה של הנתבעת לדיונים בסך של 2,000 ₪.