המסגרת הנורמאטיבית
סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים מטיל על קרנית חבות לפצות נפגע אשר אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת שהנוהג האחראי לתאונה אינו ידוע ולא ניתן לאתרו.
ואולם, על מנת שלא להקדים את המאוחר, נביא להלן את הגרסה שמסר התובע במסגרת תובענה זו בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית;
בכתב התביעה מתאר התובע את נסיבות התאונה כדלקמן: " עת רכב התובע בשעות הצהריים ברח' דרך בגין בתל אביב בסמוך לאחר הפניה לשד' יהודית לכיוון מגדלי עזראיאלי, פגע באופניים מאחור רכב וגרם לנפילת התובע אל הכביש...". בתצהיר עדותו הראשית מתאר את נסיבות התאונה: " ביום 21.6.2015 ... רכבתי על אופניים (שאינם חשמליים), בשעות הצהריים ברח' דרך בגין בתל אביב בסמוך לפני הפניה לשד' יהודית (מדרום לצפון –לכיוון מגדלי עזריאלי). הרבה כלי רכב נסעו מאחורי ,שמעתי צפירה של רכב, ולפתע הרגשתי מכה חזקה מאחור שכתוצאה ממנה עפתי מהאופניים לתוך עמוד (עליו היה תמרור), וכתוצאה מכך נגרמו לי פגיעות שונות בגופי" בהמשך מציין התובע: "אציין כי אומנם לא ראיתי את הרכב שפגע בי, אך אני משוכנע ובטוח שרכב פגע באופניים שלי מאחור, ובמיוחד כאשר בפועל נגרם נזק כבד לאופניים שלי באופן שכל הגלגל האחורי התעקם לחלוטין". כתימוכין לדבריו אלו, מפנה התובע להודעה שמסר במישטרה מיום 26/8/2015 (להלן: "ההודעה במישטרה").
("מה יכול להיות בסיטואציה הזו? לא רכב פגע בי? -פרוטוקול, עמ' 20). מכאן, שהתובע משכנע עצמו בגירסה זו על דרך השלילה, קרי בהעדר כל סיבה אחרת הנראית לעין, מסיק שככל הנראה היה מעורב רכב שפגע בו ונמלט. עם כל הרצון הטוב, אין בכך סגי; באותה מידה בהחלט יתכן כי התובע נפל מאופניו בשל איבוד שיווי משקל הקשור לתנאי הדרך, או למשל בשל אופניים חשמליים או קלנועית או כלי אחר שאינו רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים שייתכן ופגעו בו להבדיל מרכב חולף. ראה בעיניין זה רע"א 6827/21 עיזבון המנוח פנש ז'ריה נ' קרנית (נבו- 28/10/21) שם מעלה בית המשפט, לטובת הדיון, מספר אפשרויות לפגיעה הקטלנית שאינן קשורות בהכרח לפגיעה מרכב מנועי: " ייתכן שניתן היה לנתח את הראיות באופן שונה ולבוא למסקנה שהמבקש עמד בנטל להוכיח שהמנוחה אכן נפגעה בתאונת דרכים; אך כי לשם כך נדרשו חוות דעת מומחים (בוחן תנועה ופתולוג), שיקבעו את מנגנון הפגיעה, ולמשל יבהירו כי המנוחה נפגעה מכלי רכב כהגדרתו בחוק, ולא מאופניים, אופניים חשמליים, קלנועית, כלי עבודה חקלאי וכיוצא בזאת" (סעיף 4 לפסק הדין)
העדר סיוע חצוני הדרוש במקרה של עדות בעל דין יחידה
התובע ער לעובדה כי מדובר בעדות בעל דין יחידה, בהעדר עד ראיה, תמונות, מצלמה שייתכן ותיעדה את קרות התאונה וכדומה.
...
לחילופין, טוענת הנתבעת, כי גם אם יוכח כי התובע נפגע מרכב חולף, אזי יש לקבוע כי התובע לא נקט "בשקידה הראויה" כמצופה ממנו על מנת לאתר את נהג הרכב או את הרכב הפוגע וגם בשל כך דין התביעה כנגד קרנית להידחות.
על מנת לסבר את האוזן, להלן ציטוט מהמסקנה אליה הגעתי על סמך הניתוח הראייתי בעניין פלונית, ללמדך על ההבדל התהומי ביחס למקרה הנדון:
"אילו היה ספק קל שבקלים בליבה של התובעת בזמן אמת כי הופלה ארצה על ידי הרכב, לא הייתה באותן הדקות הספורות שעמדו לרשותה עושה כל שביכולתה על מנת לשנן את מספרו. דווקא האינסטינקט הראשוני שבניסיון לשנן את המספר במצב בו הייתה נתונה, שרועה כאובה על הכביש, היא המצביעה על שכנוע וידיעה פנימית של התובעת כי הופלה על ידי הרכב האמור ולא סתם נפלה כתאונה עצמית. ודוק, מדובר בנתינה זרה, אשר אינה דוברת השפה, וודאי שאינה מצויה בדקויות של האבחנה המשפטית בין תאונה עצמית מול תאונת במעורבות רכב, ודומני כי לא ניתן לייחס לה תחכום יתר במסגרתו, באותן דקות ספורות, היה סיפק בידה לבדות במוחה סיפור כיסוי שלם, המערב רכב חולף בתאונה לא לו, רק לצורכי תביעה עתידית, לא כל שכן כנגד קרנית אשר יש להניח כי התובעת כלל לא ידעה על קיומה או על תפקידה אותה שעה".
אמור מעתה, ההיקש אותו מנסה התובע לעשות מעניין "פלונית" לענייננו, אין לו על מה לסמוך ודינו להידחות.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
