אחריות בתאונת דרכים בצומת עם רמזור אדום

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה אחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של אי ציות לאור אדום ברמזור – עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה והתנהגות הגורמת נזק – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

בוחן המישטרה - ברק צורף (ע.ת 2) אשר ערך את המסמכים ת/3 – תכנית רמזורים עם מסקנות, ת/4 – מסקנות תכנית רמזורים, ת/5 – הודעת נאשמת, ת/6 – דו"ח זכ"ד בדיקת מצלמות, ת/7 – זכ"ד, ת/8 – נספח קבלה ראייה דיגיטאלית מצולמת ממחשב, ת/9 – זכ"ד, ת/10 – סירטון מצלמת תחנת דקל שצופה במקום.

לשאלת החוקר האם התאונה קרתה כאשר הרמזור התחלף כבר לאדום, ענתה כי לא שמה לב לזה, הייתה ממוקדת בתאונת הדרכים, אבל לדבריה הרמזור היבהב בירוק, כשהיא הייתה כ200 מטר מהצומת, אז מניחה "שהוא התחלף לאדום". ת/11 שורות 14-17: ש: "האם התאונה קרתה כאשר הרמזור כבר התחלף לאדום?" ת: "אני לא שמתי לב לזה... אם הרמזור היבהב בירוק והייתי 200 מטר מהצומת אז בטוח שהוא התחלף לאדום" ראיות ההגנה הנאשמת טענה כי היא נסעה באור ירוק, ולא נכנסה לצומת באור אדום (עמוד 18 שורה 6).

...

בוחן המשטרה - ברק צורף (ע.ת 2) ציין כי המלצתו להעמיד לדין את הנאשמת מבוססת ל סמך הראיות בתיק וכאשר שנשאל מהן אותן הראיות שלפיהן הגיע למסקנה זו, ענה כי: "הייתה עדה ניטרלית שטענה שהרכב (הנאשמת) עבר באדום " (עמוד 8, שורה 15), ואילו בהמשך עדותו כשהתבקש לצטט מתוך חקירתה של העדה (עמוד 10 שורה 32), מצטט: "ראיתי הרמזור שהוא מהבהב לירוק, והרכב שהיה לפני היה לפני הצומת". בהמשך ציין כי הגיע למסקנה של מי מכלי הרכב עבר באדום וזאת על פי הסרטון (עמוד 8 שורה 26) וכן נחקר אודות תכנית הרמזורים שבצומת.

עמוד 21 שורה 7: ת: "...עברנו בירוק, היא נכנסה במהירות וזהו". דיון והכרעה כאמור, בסיום שמיעת ההוכחות החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

מכיוון שבמקרה דנן, העדה הניטרלית איננה מהווה עדות ישירה אובייקטיבית כי רכב הנאשמת נכנס לצומת באור אדום, וכן לא התרשמתי כי הנאשמת איננה דוברת אמת, משכך, לאחר שמיעת, ראיית וקריאת העדויות כולן, אני סבור כי לא ניתן לקבוע בוודאות, במידה הדרושה במשפט פלילי כי רכבה של הנאשמת נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור.

בפסק הדין החלקי שניתן ביום 14.7.21 הכרעתי בשאלת האחריות לתאונת דרכים שארעה בבאר שבע ביום 16.10.15 והטלתי אותה על מר רום חייט שנהג ברכבו של אביו, מר חיים חייט.

נהגת רכב מגדל העידה כי שתי התאונות בצומת ארעו בסמיכות כאשר הסיבה לבלימת החרום על ידה הייתה כניסה של רכב לצומת ברמזור אדום (ראה פרוטוקול הדיון מיום 6.8.20, עמ' 9 שורות 6-7).

...

בתא"מ 48506-06-16 ישלם הנתבע לתובעת סך של 31,810 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 4,743 ₪.

בתא"מ 45566-03-18 ישלם הנתבע 3 לתובעת סך של 7,546 ₪ בצירוף שכר העדות כפי שנפסק, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחית ללא צו להוצאות.

תביעה ותביעה שכנגד, המעוררת את שאלת האחריות לתאונת דרכים שהתרחשה ביום 26.4.18.

העדה נישאלה בהודעתה הנ"ל האם ראתה את הרמזור שהיה בכיוון הנסיעה של הקטנוע, והשיבה כי "אני חושבת שראיתי את הרמזור שלי וגם את הרמזור של הקטנוע שנימצא אחרי הצומת. שניהם היו אדומים". עוד מסרה העדה בהודעתה כי הבחינה ברכבם שעמדו אף הם באדום בכיוון נסיעת הקטנוע, וכאשר נישאלה מתי הם התחילו לנסוע השיבה "לקח להם זמן, רק אחרי התאונה". בסוף עדותה נישאלה העדה האם יש סיכוי שנהג הקטנוע התחיל בנסיעה כשהיה לו אור "אדום צהוב" (הכוונה למופע הרמזור שמגיע אחרי אדום, לקראת ירוק), ועל כך השיבה: "לא חושבת, אין סיכוי, כי אחר כך עוד היה לי אדום זמן רב". בעדותה לפניי מסרה העדה כי "אני הסתכלתי לכיון של הרכבים. ראיתי שהוא (הכוונה לנתבע – א.ס) עבר באדום. נסע באדום." (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 6-7).

...

בסופו של דבר, מצאתי כי יהיה זה נכון וצודק לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים בחלקים שווים.

בסיכומו של דבר, ובשים לב לקביעות בעניין האחריות, זכאי הנתבע בתביעה שכנגד לפיצוי בסך 2,330 ₪ (מחצית מהנזק שנתבע, למעט עוגמת נפש).

בקיזוז בין הסכום שנפסק בתביעת איילון לבין זה שנפסק בתביעה שכנגד, אני מחייב את הנתבע לפצות את איילון בסכום של 3,917 ₪.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אחריות לגרימת תאונת דרכים בכך שבתאריך 26.2.2015 בסמוך לשעה 17:30 נהג באופנוע ברחוב החרש בתל אביב מכיוון צפון לדרום, והתקרב לצומת עם רחוב לה גווארדיה, כאשר הצומת במקום מרומזר ומערכת הרמזורים פעלה כתקנה.

הודעתו של העד במישטרה הוגשה על ידי הסניגור לצורך השוואה בנקודה מסויימת אולם משהודעה זו נימצאת בפני בית המשפט, הרי שניתן אף להשוות בנקודות נוספות, כגון תאור הארוע כפי שהעיד, העובדה שהעד ראה "בבירור" שהנאשם חוצה את קו העצירה באור אדום, תאור אותו "גל ירוק", שהוא בעצם הופעת האור הירוק ברמזור השני מאוחר לרמזור הראשון ולא באותה העת (נ/1 עמ' 2 ש' 22-23) ועוד.

לאחר שמיעת הראיות, לא נותר בליבי ספק ואני קובעת שהמאשימה הרימה את הנטל של הבאת הראיות וההוכחה בדבר אשמת הנאשם, משכך אני מרשיעה אותו באחריות לתאונת הדרכים אשר ארעה וזאת בעטייה של נהיגתו וכניסה לצומת בנגוד לאור האדום- דבר אשר גרם לחבלתו, חבלת הנהגת המעורבת וגרימת נזק לכלי הרכב המעורבים.

...

בסופו של דבר לא יכולתי לתת את אמוני בגרסתו של הנאשם לאור הסתירות בעדותו, העובדה שלא הצליח לדלות גרסה אחת ברורה לגבי הקורות באותו האירוע ובעיקר לאור כך שאין בגרסתו כדי להלום את שאר ראיות התביעה שהובאו לעיוני.

לאחר שמיעת הראיות, לא נותר בליבי ספק ואני קובעת שהמאשימה הרימה את הנטל של הבאת הראיות וההוכחה בדבר אשמת הנאשם, משכך אני מרשיעה אותו באחריות לתאונת הדרכים אשר אירעה וזאת בעטייה של נהיגתו וכניסה לצומת בניגוד לאור האדום- דבר אשר גרם לחבלתו, חבלת הנהגת המעורבת וגרימת נזק לכלי הרכב המעורבים.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, באחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של אי ציות לאור אדום ברמזור בנסיבות מחמירות, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 [להלן: "תקנות התעבורה"] ; נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 [להלן: "פקודת התעבורה"] ; אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים את חצייתו במעבר חצייה בביטחה, עבירה על תקנה 67.

במקרה שבפנינו מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונשים ברף העליון של המיתחם שהציגה, בהיתחשב בעיקר בתוצאות התאונה המתבטאות בפגיעה הקשה בהולכת הרגל, בהיותו של הנאשם נהג משאית, באחריות המוגברת הנובעת מכך, וברשלנות הגבוהה לשיטתה של הנאשם שכן הנאשם על פי כתב האישום ניכנס לצומת באור אדום, ופגע הולכת רגל בעת שחצתה על גבי מעבר חצייה.

...

לפיכך אני קובע כי מידת רשלנותו של הנאשם נמוכה מהמתואר בעובדות כתב האישום, וינתן לכך מקום בקביעת העונש שאגזור על הנאשם בתוך מתחם הענישה שנקבע.

במכלול הנסיבות בהן, רמת הרשלנות העולה מהראיות כפי שנסקרו לעיל, מחדלי החקירה, נסיבות חציית המעבר על ידי הולכת הרגל במקום, אני סבור כי אין מקום להטיל על הנאשם במקרה זה, עונש מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח, ודינו במקרה זה למאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה המתבטאות בחבלות קשות וחמורות לנפגעת, אשר למרבה הצער היא סובלת מהם גם כיום, ונראה כי אף תמשיך לסבול מהם בעתיד, ולאחר שהתרשמתי מנגד מנסיבות התאונה כמתואר בהרחבה, על רקע וותק נהיגה ועברו התעבורתי, אגזור את העונשים ההולמים לנאשם לדעתי במקרה זה, כמפורט להלן.