לפני תביעה כספית בסך 167,840 ₪ בגין תאונת דרכים בין רכב התובעת לרכב הנתבע, כאשר במוקד התביעה מחלוקת האם הנתבע החליק על כתם שמן, והאם היתנהלותו רשלנית ויש לחייבו באחריות לתאונה.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.12.2016 נהג הנתבע שלפניי (הוא הנאשם בכתב האישום) ברכב מסע ונסע בכביש 3866 מכיוון "נס הרים" לכיוון "בית שמש". בהגיעו לקילומטר 5 נהג הנתבע ברשלנות כאשר בעקומה היורדת ימינה סטה שמאלה מנתיב נסיעתו תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף שאין בצידו הימני קו קטעים והיתנגש ברכב המסחרי של התובעת, אשר נסע ממול לכיוון נסיעת הנתבע.
קודם למקום התאונה, בנתיב נסיעתו של רכב הנתבע, מפוזר חול לאורך צדן של שלוש מכוניות לפחות (מכונית מישטרה, משאית מע"צ וכן רכב נוסף).
...
טענה זו אינה מקובלת עלי.
חברה לביטוח בע"מ (מיום 22.10.2021, פורסם בנבו):
"אני מקבלת את הטענה לקיומו של כתם השמן, שנתמך בעדותו של מנדל ופעולות שבוצעו על ידי העירייה בהמשך, וביניהם, פיזור חול במקום (כפי שעולה מדו"ח המוקד שצורף לכתב ההגנה להודעה לצד ג'). עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, אין לראות בשמן שעל הכביש משום גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי בין אופן נהיגתו של מיכאלי לבין התאונה, שכן אין חולק כי כלי הרכב לפניו – והיו מספר כאלה – לא החליקו, אלא מיכאלי הוא הראשון שהחליק במהלך עצירתו. יש בכך כדי להעיד כי מיכאלי נסע במהירות שאינה מתאימה לדרך עירונית בעת התקרבותו לצומת, כאשר ניתן היה לעשות כן ולהימנע מהחלקה. על בסיס האמור לעיל ובענייננו, אני סבורה כי קיומו של שמן על הכביש, כדוגמת זה שהיה בדרך בה אירעה התאונה, הוא סיכון שנהג סביר צריך לקחת בחשבון כי הוא עשוי להיתקל בו במהלך נהיגתו."
במקרה דומה, בו הצטבר קרח על הכביש, קבע בית המשפט בע"א (מרכז) 28310-10-18 ש. שלמה רכב בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (מיום 5.3.2019, פורסם בנבו), כי: "ככלל, נטל ההוכחה להראות כי התקיים במקרה דנן גורם זר מתערב מוטל על הטוען לקיומו. יש לבחון את קיומו של הגורם הזר המתערב והאם הוא השפיע על התרחשות התאונה כאשר על המערערת להראות כי הנהג הפוגע נהג כחוק, על פי תנאי השטח ובהתאם לתקנות התעבורה ועל אף נהיגתו הזהירה, אירעה התאונה. המערערת עמדה בנטל זה. בנסיבות אלו, יש לקבל את טענת המערערת כי המדובר בתאונה בלתי נמנעת ועל כן אין להטיל אחריות על המערערת לנזקים שנגרמו בעקבות התאונה.
בנסיבות אלה, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי כי לנתבע אשם תורם של 30% לתאונה.
לסיכום:
הנתבע ישלם לתובעת סך של 50,352 ₪, המהווה 30% מרכיב הנזק ושכ"ט שמאי על פי חוות הדעת, בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום התאונה ועד לתשלום בפועל, וכן אגרה ראשונה ושניה כפי ששולמה, ושכר העדים כפי שנפסק.
