רקע כללי וטענות הצדדים בסוגיית נסיבות התאונה
בפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובעת ילידת 23/11/1965 אזרחית פיליפינית, אשר נפגעה, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 22/12/2013 בהיותה רוכבת על אופניים, דהיינו הולכת רגל ביחס לרכב הפוגע, עת חצתה במעבר חציה בפינת רחובות ויצמן ארלוזורוב בת"א, כאשר לפתע נפגעה מרכב חולף, אשר האט לאחר הפגיעה אך לא עצר אלא נעלם מזירת הארוע.
דוקא האינסטינקט הראשוני שבניסיון לשנן את המספר במצב בו הייתה נתונה, שרועה כאובה על הכביש, היא המצביעה על שיכנוע וידיעה פנימית של התובעת כי הופלה על ידי הרכב האמור ולא סתם נפלה כתאונה עצמית.
האם קיימת לתובעת עילת תביעה כנגד בעל הרכב כעילה ראשונית?
כאמור, עילת התביעה של התובעת נסמכת על סעיף 12(א)(1) לחוק אשר קובע בזו הלשון:
(א) תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:
(1) הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע;
גורסת הנתבעת כי מתיק המישטרה עולה בבירור כי במקרה דנן התובעת הספיקה לרשום את מספר הרשוי של הרכב וזכרה את צבעו ומשכך שומה היה עליה לברר את פרטי בעליו של הרכב ואת נהגו ולמצות עמם את הדין בטרם פונה למצות עילתה מול הנתבעת.
...
לאור כל המקובץ דלעיל, לנוכח העובדה כי נתתי אמוני בגרסתה כי אכן עבדה וכפי הנראה עודנה עובדת ומשתכרת בישראל מחד ובהיעדר כל ראיות על נתוני ההשתכרות והיקף עבודתה מאידך, לא נותר לי אלא לשום את הפסדי שכרה עובר לתאונה ולאחריה על דרך האומדן הגלובלי, ולפיכך אעמיד את הפיצוי על סך 60,000 ₪ לעבר ולעתיד גם יחד.
בניתוח לעיל באתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הינה עתידה לקבל מעמד של אזרחית ישראלית ומשכך לא תכסה תחת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994.
סה"כ: 128,000 ₪
באשר לטענת הנתבעת לעניין ניכוי מענק רעיוני של המל"ל בטענה כי מדובר בתאונת עבודה- אין בידי לקבל טענה זו הן מהטעם כי התובעת העידה כי הייתה בדרכה לפגוש אדגם המעוניין להעסיק שרותיה במשק בית ולא הייתה בדרכה לעבודה וגם מהטעם כי ממילא לא הייתה מבוטחת ולא יכלה להיות מבוטחת במל"ל בהיותה משוללת כל מעמד חוקי בישראל.