אחריות בתאונה בצומת מרומזר ללא עדים או תיעוד

בהיעדר עדים חצוניים או תעוד לתאונה, לא הוגש כתב אישום כנגד מי מהנהגים.

"על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור 'עצור' המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חופשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן" (ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט (2) 341, 343 (1975) (להלן: עניין חנחן)).

אבהיר כי הבאתי שתי דוגמאות אלה, לא על מנת לומר כי בכל מקרה של כניסה לצומת יש לקבוע אשם תורם של 20% כפי שנפסק בעיניין חנחן, ואיני סבור כי בית המשפט התיימר לקבוע הלכה גורפת כזו" בפיסקה 22 לפסק הדין מבהיר כב' השופט עמית את אופן היישום בכל מקרה לפי נסיבותיו בדוגמא הבאה: "כל מקרה ונסיבותיו. לטעמי, לא ניתן לקבוע כלל גורף לפיו אשם תורם בתביעות ניזקי רכוש-רכב הוא בהכרח גם אשם יוצר אחריות. אכן, ניתן להבין את הטענה כי היתנהגות רשלנית של נהג מהוה סיכון תעבורתי לזולתו, כך שאם ראובן חטא באשם תורם בשיעור של 30%, הוא גם יצר אחריות באותו שיעור. אלא שהדברים אינם כה פשוטים, נוכח מיגוון המצבים והאפשרויות. העובדה כי בית משפט מצא לחייב את ראובן ברשלנות תורמת בשיעור של 30% בעוד שעיקר האחריות לתאונה הוטלה על שמעון שניכנס לצומת באור אדום, אינה משמיעה בהכרח את המסקנה שראובן יצר סיכון תעבורתי לזולתו. ייתכן כי בית המשפט מצא שראובן, אילו היה מיתנהל בזהירות יתרה, יכול היה למנוע את התאונה או להקטין את הנזק, אך באשמו התורם הוא חטא כלפי עצמו ולא כלפי זולתו". (יוער כי מעיון בע"א 586/84 המאוזכר לעיל עולה כי מדובר במקרה מיוחד בו עקב תקלת רמזורים שני נהגים ניכנסו לצומת באור צהוב ונימצא לחלק אחריות של 30 – 70 ולא רק אשם תורם.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי רכב ההונדה הגיע במהירות על כביש 3 וביצע "מחטף רמזור" ועבר בפועל באור אדום ופגע ברכב המרצדס שהגיע מכביש 7 ופנה שמאלה.

על כן, התביעה בתא"מ 59635-03-17 נדחית.

לאור האשם התורם שנקבע אני מחייב את הנתבע בת"א 180-01-17 לשלם לתובעת 1 סך של 86,334 ₪ ולתובע 2 סך של 16,040 ₪.

המנהלת העידה כי הרמזורים מתוחזקים בפועל על ידי חברה והבדיקות שמבוצעות על ידי החברה מתועדות בספרים שמועברים אליה לצורך תעוד ולידיעה.

אשר לאחריותה של המערערת לתאונה, הפנה בית משפט קמא לעדותו של הנהג אשר מסר כי רכבו ניכנס לצומת בחסות אור רמזור ירוק ונהג אחר שנסע מאחוריו מסר לו את פרטיו ואמר לו ששניהם נסעו "בירוק". עד הראיה העיד כי במועד האמור שהה בבית עסקו שנימצא בסמיכות לאיזור התאונה ובו חלון הפונה לכיוון הצומת.

בית משפט קמא התרשם באופן בלתי אמצעי מדברי השניים וכיון שאין לעד הראיה כל הכרות עם הנהג (בנגוד לרמיזותיו של ב"כ המערערת בהקשר זה) הרי שקבע שאין לעד הראיה כל אינטרס לספר על דברים שלא ארעו.

...

המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא הייתה אפוא כי דבריו של הנהג מתיישבים עם נתוני דוח הצפייה, מתיישבים עם תכנית הרמזורים ופענוחה, מתיישבים לעניין זה עם דברי עד הראיה, ולכן רכבה של המערערת הוא זה שנכנס לצומת כאשר בכיוון נסיעת המערערת דלק אור רמזור אדום.

על רקע האמור לעיל, לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות בהכרעת דינו של בית משפט קמא.

משאלו פני הדברים, אין בידי להיעתר לערעור.

מהעדויות עולה כי התובע נסע בצומת ובה הרמזור החדש, לכל הפחות בשבועות שקדמו לתאונה, מדי יום ביומו, כאשר הסיע את יוסרה, חמדה ופאטמה לעבודה בשדה יעקב.

לאחר תאור הממצאים בזירה מציין השוטר: "ואז הובהר לי שבסקודה נהג נאור נימרוד ת.ז. ... תושב כנף (נהג חדש) ואיתו היתה נוסעת והוא נהג מכיוון התישבי לשומרים ואז בצומת הנ"ל [צומת שדה יעקב – א.ד.] ע"פ דברי הנהג הוא לא הבחין בצומת ולא ברמזור והמשיך ישר ואז פגע חזית בצד ברכב הפיג'ו שפנה שמאלה בצומת מכיוון השומרים לשדה יעקב". הדברים ברורים, ולא ניתן להפריז בחשיבותם, שכן הם עולים כדי הודאה באחריות לתאונה.

דבר לא מנע מנמרוד לצרף תעוד מתוך חקירה מאוחרת זו, ככל שאכן היתקיימה חקירה כזו, או להוכיח דבר קיומה באמצעות תע"צ, באמצעות זימון איש מישטרה זה או אחר לעדות, וכיו"ב. לבסוף, וזה למעשה העיקר, אף אם היתקיימה חקירה מאוחרת כזו, אין בה כשלעצמה כדי להוות הסבר לעצם קיומה של הגרסה הראשונה, או הסבר לסטיה ממנה.

...

הנתבע טען בסיכומים, כי היה ולא תידחה תביעתו של התובע, מתבקש בית המשפט "לחייב את התובע באשם תורם בשיעור סביר ומקובל". דין הטענה להידחות.

בסיכומו של דבר, אני מורה כלהלן - האחריות לתאונה - מוטלת על הנתבע בתיק 2424-05-16 (התובע 1 בתיק 53626-01-17).

הנתבע ישלם לתובע סכום של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.6.15 ועד היום.

בתיק 53626-01-17 - התביעה נדחית.

טענות התובע ביום 4.4.2019 בשעה 21:00 בדרכו לארוע באולם "הינומה" בנשר, בנסיעה בנתיב הימני בצומת הרמזורים פינסקר - שלום עליכם שמע התובע חבטה חזקה וקול של פצוץ צמיג מכיוון הצד הימני של הרכב.

במקרה שלפניי לא עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה: כך, לא הובאו בפניי ראיות הנוגעות לתקופה שקדמה לתאונה, הבאת עדים או תעוד בדבר המועד האחרון בו התבצעה פניה בענין כביש זה או בענין ביצוע תיחזוקה שוטפת לכביש זה. כך גם לא הובא כל הסבר לענין הברזלים שבלטו מהבור והנסיבות בהן נגרם מפגע כזה בסמוך לארוע הנטען.

בשל האמור, ובהסתמך על ניתוח הדברים כאמור, לאחר שהתרשמתי מעדותו של התובע בכל הנוגע לאופן היתרחשות התאונה אני קובעת, כי האחריות למפגע מוטלת על הנתבעת.

...

בנסיבות אלה, לאור טיבו של המפגע יש להחיל את סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע, כך: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". וכן את סעיף 41 לפקודה: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה" כלומר, הנטל להוכיח העדר רשלנות על פי סעיפים אלה חל על הנתבעת.

בשל האמור, ובהסתמך על ניתוח הדברים כאמור, לאחר שהתרשמתי מעדותו של התובע בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה אני קובעת, כי האחריות למפגע מוטלת על הנתבעת.

שיעור נזקי התובע: אני מקבלת את טענתו של התובע לזכותו לפיצוי בסך 690 ש"ח בגין החלפת הצמיג בהסתמך על הקבלה מיום 7.4.2019.

סוף דבר: לאור האמור, ובהסתמך על ניתוח הדברים לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום נזקיו של התובע בגין החלפת הצמיג (לרבות הטרחה ופרק הזמן שנדרש לכך) בסך כולל של 1,100 ש"ח. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות ניהול ההליך בסך כולל של 250 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד מתן פסק הדין.

הנאשם כפר באחריותו לגרם תאונת הדרכים וטען, כי כאשר ניכנס לצומת, לא דלק אור אדום ברמזור וכן טען כי חבש קסדה לראשו.

מעדותו של עד תביעה 3 והמסמכים שערך, עולה כי הרמזורים בצומת שבנידון, היו תקינים בזמן התאונה וכי אין ירוק משותף למעורבים, אך אין גם תעוד מצולם של התאונה או עדי ראיה.

עוד ניתן היה ללמוד מ-ת/1, כי העדים לא עזבו את המקום עד לאחר שנאשם פונה על ידי מד"א וזאת בנגוד מוחלט לגירסת הנאשם.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה אשמת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר.

בת"פ 40007/03 מדינת ישראל נ' טל דינר, אמר כבוד הש' קרא: "נזכור עוד, כי אמירת שקרים פוגעת במידה רבה במידת האמון שצריך בית המשפט, ליתן לעדותו של הנאשם שלא רק כבש גרסתו אלא אף חטא במתן גרסה שקרית, שאז עולים שקרים אלו לכדי חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה". לפיכך אני קובעת כי משבחר הנאשם להציג גרסה שקרית באשר לאירוע שבנדון, כמפורט לעיל, יש בכך משום חיזוק לראיות המאשימה.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.