אחריות בתאונה בצומת בין רכב פרטי לאוטובוס

תאונת הדרכים ארעה ביום 09.07.2012 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 27-961-51, שהיה בעת קרות התאונה מבוטח על ידי התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב פרטי, מ"ר 57-963-61, שהיה בעת קרות התאונה נהוג בידי הנתבע 1 בתביעה הראשונה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בתביעה הראשונה והתובעת בתביעה השנייה (להלן: "הרכב") (להלן: "התאונה").

התביעה הראשונה מבטחת האוטובוס, כלל חברה לביטוח בע"מ, היא התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "כלל"), טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג הרכב אשר ניכנס לצומת בנגוד למופע אור אדום בכיוון נסיעתו הישרה, ופגע באוטובוס שניכנס לצומת מהכיוון הנגדי ופנה שמאלה בצומת בחסות אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו.

המרחק בין הצומת הראשון שאותו עבר הרכב לבין הצומת השני בו אירעה התאונה הוא מרחק של כ- 150 מטר (חוות דעת רן זילברשטיין מטעם נת"י), אף נהג הרכב מעיד על מרחק דומה פחות או יותר (עמ' 7, שורות 14-13 לפרוטוקול).

...

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות כתבי טענות על נספחיהם, חוות דעת, תמונות הנזק, והמוצגים שהוגשו ביום הדיון, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כדלקמן: דין התביעה הראשונה להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לתאונה בשיעור של 25% ואילו נהג הרכב יישא באחריות לתאונה בשיעור של 75%, כאשר מאחריותו של נהג הרכב, תישא נת"י בשיעור של 33.333% (שיעור של 25% מאחריות לתאונה) ואילו מאחריותה של נת"י, יישא רולי פלד בשיעור של 32% (שיעור של 8% מאחריות לתאונה).

אני סבור כי ההחלטה אמנם הייתה נכונה לשלב התכנוני, אך לא כל שכן לשלב יישומה בשטח של התוכנית, שנועדה להקל על תנועת הרכבים, לייעל אותה ולשרת נהגים ולא לבלבל אותם דבר שהיה עלול להביא לתאונות שקרו בפועל.

איני מקבל את ניסיונו של רולי פלד למזער את אחריותו על ידי הטענה כי התכנון שלו הביא רק לעצירות או חריקות של כלי רכב (עמ' 11, שורות 2, 13 לפרוטוקול) או ל"כמעט תאונות" (עמ' 11, שורות 17-15 לפרוטוקול), שעה שבמבחן התוצאה התוצאות היו קשות יותר, בדמות תאונות בין כלי רכב, כפי העולה הן בפנייתה של מהנדסת אגף התנועה במשטרת ישראל, מיום 11.07.2012 והן בדואר האלקטרוני ששלח רולי פלד, בכבודו ובעצמו לאינג' נחלה שקר ביום 20.06.2012, בו הוא כותב לו כי הוא מבקש לבצע את השינוי כמה שיותר מהר מאחר שהיו במקום כבר מספר "תאונות קלות" (צורף לכתבי טענותיו).

לפיכך, אני קובע כי נת"י תישא באחריות לתאונה בשיעור של 18% ואילו רולי פלד יישא באחריות לתאונה בשיעור של 7%.

רקע לפניי תביעה עיקרית בסך 11,952 ש"ח ותביעה שכנגד בסך 24,125 ₪, שעניינן ניזקי תאונת דרכים שארעה ביום 15.2.18 בין אוטובוס לבין רכב פרטי בצומת קישון (להלן – "התאונה").

משקבעתי כי מלוא האחריות לתאונה מוטלת על נהג אוטובוס סופרבוס, עליי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי ישיר ונהג רכב ישיר.

...

משכך, אני סבורה כי יש להטיל את מלוא האחריות לתאונה על נהג האוטובוס.

סיכום אשר על כן, התביעה העיקרית נדחית.

בתביעה שכנגד תשלם הנתבעת לתובעים שכנגד סך של 24,125 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד, אגרת בית משפט מלאה, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,500 ₪.

תאונת הדרכים ארעה ביום 09.07.2012 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 27-961-51, שהיה בעת קרות התאונה מבוטח על ידי התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב פרטי, מ"ר 57-963-61, שהיה בעת קרות התאונה נהוג בידי הנתבע 1 בתביעה הראשונה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בתביעה הראשונה והתובעת בתביעה השנייה (להלן: "הרכב") (להלן: "התאונה").

התביעה הראשונה מבטחת האוטובוס, כלל חברה לביטוח בע"מ, היא התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "כלל"), טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג הרכב אשר ניכנס לצומת בנגוד למופע אור אדום בכיוון נסיעתו הישרה, ופגע באוטובוס שניכנס לצומת מהכיוון הנגדי ופנה שמאלה בצומת בחסות אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו.

המרחק בין הצומת הראשון שאותו עבר הרכב לבין הצומת השני בו אירעה התאונה הוא מרחק של כ- 150 מטר (חוות דעת רן זילברשטיין מטעם נת"י), אף נהג הרכב מעיד על מרחק דומה פחות או יותר (עמ' 7, שורות 14-13 לפרוטוקול).

...

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות כתבי טענות על נספחיהם, חוות דעת, תמונות הנזק, והמוצגים שהוגשו ביום הדיון, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כדלקמן: דין התביעה הראשונה להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לתאונה בשיעור של 25% ואילו נהג הרכב יישא באחריות לתאונה בשיעור של 75%, כאשר מאחריותו של נהג הרכב, תישא נת"י בשיעור של 33.333% (שיעור של 25% מאחריות לתאונה) ואילו מאחריותה של נת"י, יישא רולי פלד בשיעור של 32% (שיעור של 8% מאחריות לתאונה).

אני סבור כי ההחלטה אמנם הייתה נכונה לשלב התכנוני, אך לא כל שכן לשלב יישומה בשטח של התוכנית, שנועדה להקל על תנועת הרכבים, לייעל אותה ולשרת נהגים ולא לבלבל אותם דבר שהיה עלול להביא לתאונות שקרו בפועל.

איני מקבל את ניסיונו של רולי פלד למזער את אחריותו על ידי הטענה כי התכנון שלו הביא רק לעצירות או חריקות של כלי רכב (עמ' 11, שורות 2, 13 לפרוטוקול) או ל"כמעט תאונות" (עמ' 11, שורות 17-15 לפרוטוקול), שעה שבמבחן התוצאה התוצאות היו קשות יותר, בדמות תאונות בין כלי רכב, כפי העולה הן בפנייתה של מהנדסת אגף התנועה במשטרת ישראל, מיום 11.07.2012 והן בדואר האלקטרוני ששלח רולי פלד, בכבודו ובעצמו לאינג' נחלה שקר ביום 20.06.2012, בו הוא כותב לו כי הוא מבקש לבצע את השינוי כמה שיותר מהר מאחר שהיו במקום כבר מספר "תאונות קלות" (צורף לכתבי טענותיו).

לפיכך, אני קובע כי נת"י תישא באחריות לתאונה בשיעור של 17% ואילו רולי פלד יישא באחריות לתאונה בשיעור של 8%.

התאונה התרחשה בכביש 31 בין צומת שוקת לבין מועצה מקומית לקיה.

באי כוח הצדדים הסכימו בדיון שנערך ביום 26.6.16 כי התובע אינו נושא באחריות לארוע התאונה, והמחלוקת נעוצה בשאלה אם נהג המשאית אחראי לנזקים שנגרמו לרכב הפרטי או נהג האוטובוס.

...

בחקירתו הנגדית העיד כי על אף שהבלמים לא פעלו, הצליח להאט למהירות של 15 קמ"ש, כאשר עובר לכך נהג במהירות של 65-70 קמ"ש. דיון והכרעה לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות ובחנתי את כלל הראיות, מצאתי כי האחריות לקרות התאונה רובצת על נהג האוטובוס וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

לא מצאתי כי יש בסתירה זו כדי לקעקע את גרסתו, ואני סבורה כי הגרסה שנמסרה בעדותו היא הנכונה יותר.

לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעים 3-4 להתקבל, ודין התביעה כנגד נתבעים 1-2 להידחות.

רקע ביום 24.12.17 ארעה תאונת דרכים קטלנית בין אוטובוס שבבעלות התובעת לבין רכב פרטי שהיה מבוטח אותה עת אצל הנתבעת, ובמסגרתה גם נהרג נהג רכב הנתבעת (להלן – "התאונה").

עיקר טענות הצדדים לטענת התובעת בכתב התביעה, ביום 24.12.17 בשעה 23:15 או בסמוך לכך בין צומת מרחביה לצומת נבות, עת נהג באוטובוס התובעת מר עמאר עואודה ונסע בנתיבו כדין (להלן – "אוטובוס התובעת" או "האוטובוס", לפי העניין), לפתע סטה רכב הנתבעת מנתיב נסיעתו לעבר נתיב נסיעת אוטובוס התובעת וגרם לתאונה.

לשם הזהירות בלבד מוסיפה וטוענת הנתבעת בסיכומיה כי גם אם ייקבע שנהג רכב הנתבעת סטה עם רכבו וגרם באחריותו לתאונה, הרי שלאור גרסת נהג האוטובוס עצמו ניתן ללמוד על כך שלא היה מרוכז, היה עליו להבחין מבעוד מועד ברכב הנתבעת שנסע בנתיב נסיעתו ולהוריד את מהירות הנסיעה תוך סטייה ימינה לשוליים ובכך למנוע התאונה.

...

עוד יצא בית המשפט באותו עניין מנקודת הנחה לפיה גם אם לא קוצרה תוחלת החיים של כלי הרכב הייחודי כתוצאה מהתאונה בה נפגע– באותו עניין מטרונית – עדיין לא ניתן לשלול לחלוטין את המסקנה שנגרם לכלי הרכב נזק של ירידת ערך.

חוות הדעת מתייחסת למצבים של מחסור באוטובוסים – מצבים בהם לטענת עורך חוות הדעת התובעת נאלצת לשכור אוטובוס חלופי מקבלן פרטי ומעמידה עלות זו כעלות אלטרנטיבית לעלות המשתנה הממוצעת מהפעלת אוטובוס ליום, ומובילה את עורך חוות הדעת למסקנה כי במקרה בו התובעת נאלצת להשתמש בקבלן משנה היא נושאת בעלות נוספת בסך של כ – 1,307 ₪.

אשר על כן, בנסיבות אני סבורה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח ראש נזק זה. נזקי הגרירה ושכר טרחת השמאי התובעת צירפה לתביעתה העתק מחשבון שכר טרחתו של השמאי ונציה בסך 4,701 ₪ וכן בגין הוצאות גרירה בסך 5,000 ₪ אשר פורטו בחוות דעת השמאי ונציה ולא נסתרו, ולפיכך עלה בידיה לעמוד בנטל הוכחת רכיבי נזק אלו.