אחריות בתאונה בין משאית לרכב שיצא מחניון

במחלוקת זו, על יסוד החומר שלפניי, ראיתי להעדיף את גרסת נהג רכב הנתבעים על גרסת נהג התובע, ולקבוע כי התאונה אירעה עת שרכב הנתבעים יצא מחנייה מימין לנתיב הימני מבין שני נתיבי הנסיעה, ובשל רכב צד ג' שהיה בעצירה וחסם בחלקו את נתיב הנסיעה הימני, הגיע לנתיב השמאלי בו הוסעה משאית התובע למרווח שבין המשאית לבין הרכב שלפניה וכשרכב הנתבעים היה עם חלקו הקידמי בנתיב השמאלי לפני משאית התובע וחלקו האחורי בנתיב הימני, החלה משאית התובע שהייתה בעצירה לנסוע, פגעה ברכב הנתבעים והדפה אותו לעבר רכב צד ג'.

עם זאת ולאור המסקנה אליה הגעתי, מירב האחריות מוטלת על נהג הנתבעים אשר יצא מחניון בצד ימין של הדרך ניכנס לנתיב השמאלי למרווח בין כלי רכב שהיו בעצירה בנתיב השמאלי לפני מופע אור אדום, מבלי שהשתלב כולו לנתיב השמאלי, חסם בכך את נתיב נסיעת המשאית ויצר את הסיכון שגרם לתאונה.

...

רכב הנתבעים, על פי תמונות הנזק (נ/2) וכן אליבא עדות נהג התובע, ניזוק בצד שמאלי באמצע ומאחור וכדברי נהג התובע בעדותו: "פגעתי בו בצד השמאלי שלו נראה לי בדלת, בין הדלת למכסה מנועה" (עמ' 5 שו' 1-2).

נהג התובע אישר כי רכב הנתבעים "נתפס" בין המשאית לבין הרכב החונה (עמ' 4 שו' 20) מה שמחייב שרכב הנתבעים יימצא עם חלקו הקדמי בנתיב הנסיעה לפני המשאית כשמימינו בנתיב הנסיעה, ולא במדרכה, הרכב החונה, ובשים לב לכך שנהג התובע, על פי עדותו, החל בנסיעה כשהרמזור התחלף לירוק, המסקנה המתחייבת היא שהמשאית התובע הוסעה בנתיב השמאלי, בעוד שהרכב החונה חסם את הנתיב הימני.

עם זאת ולאור המסקנה אליה הגעתי, מירב האחריות מוטלת על נהג הנתבעים אשר יצא מחניון בצד ימין של הדרך נכנס לנתיב השמאלי למרווח בין כלי רכב שהיו בעצירה בנתיב השמאלי לפני מופע אור אדום, מבלי שהשתלב כולו לנתיב השמאלי, חסם בכך את נתיב נסיעת המשאית ויצר את הסיכון שגרם לתאונה.

נהג התובעת העיד: "יש שתי כניסות, כניסה לפלפון לחנייה ויש כניסה שיוצאת. היוצאת היא עליה ולכן יש שם אדום לבן ואסור להחנות שם. אז אני כאשר יצאתי לחנייה עלפי מעלה, הוא עמד באדום לבן, עם הפנים לכיוון החנייה והרמפה לאחור. כאשר אתה עולה למעלה אתה לא רואה את הרמפה למעלה. אמור להיות קונוס אזהרה, אך הוא לא היה. ניסיתי לברוח והסתובבתי כמו סמי טריילר ולכן זה פגע. היתה משאית במקום. הוא חנה באדום לבן עם הפנים לחניון. אני אומר שלא היה קונוס במקום. אני הייתי אמור לצאת מהעלייה ולפנות ימינה. "(עמוד 1 שורות 7-15).

מסקנתי הייתה שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו: "בחלק מהמקרים אשר הגיעו לבית משפט בנסיבות של פגיעת רכב נוסע ברמפה פתוחה של משאית כאשר המשאית לא בתנועה, נקבע כי מלוא האחריות רובצת על נהג המשאית שיצר מפגע בטיחותי (ראה תא"מ 18592-01-10 אי סי איי טלקום בע"מ נ. אור יהודה; תא"מ 50741-07-11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ. אייסמן מזון (2002) בע"מ; תא"מ 10226-07-10 מ.ט.ע. מרכז טפולי עזר בע"מ נ. מורגן קפיטל (ישראל) בע"מ; תא"מ 11858/09 דחאדחה נ. ראזם עלאא עדנאן; ת.ד. 10051/06 ענף התנועה נ. לוי ישי). במקרים אחרים נקבע כי האחריות לתאונה רובצת על נהג הרכב אשר פגע במשאית מבלי להבחין בה (ראה ת.ק. 20362-12-10 אמיר זלצברג נ' שפיט 1991 רחובות בע"מ; ת.א נת' 9412/07 חברת בטוח שירביט נ' דלעי אלישע; ת.ק. (קריות) 13011-07-08 דוד מרלי נ' משה אלקים; ת.ק. (ת"א) 38037-08-10 אורן אלבז נ' ליאור קובני). נקבע גם כי יש מקרים בהם יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הצדדים, בחלוקת אחריות אשר משתנה על פי נסיבות המקרה (ראה ת.ק. 5575-11-08 עדי זגורי נ' קרביץ (1974) בע"מ; ת.ק. (צפת) 28056-04-10 דוד בנבניסטי נ' נט פארם; תא"מ (ת"א) 155336-09 שמעון דרשן נ' אנדרי אבארובסקי; ת.ק. (עפ') 491-01-09 שלומי קלינה נ' שלמה תייר)." נתבע 1 טען כי עמד על הרמפה וניסה להזהיר ונופף לכיוון הרכב אך נהג התובעת לא הבחין בכך, אם כך ידע נתבע 1 כי הוא יוצר סיכון לרכבים החולפים וגם לא בטוח כי מהמקום ממנו הוא עמד לפי עדותו והתמונות מהמקום כי אכן רכב התובעת יכל להבחין בו. הנתבע 1 התרשל רשלות רבתית בכך שהחנה את רכבו סמוך ליציאה בנגוד לכיוון התנועה , החנה בצמוד לפנייה כך שרכב שאמור לפנות ימינה לא יכול להבחין ברמפה , הרמפה נמוכה ולא היה עליה כל סימן אזהרה , לרכב מסוג זה אין בדרך כלל רמפה בנגוד למשאית שם ניתן לצפות כי ישנה רמפה .

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה במלואה .

הנתבעים ישלמו לתובעת באמצעות נתבעת 2 סך של 7,392 ₪, שכ"ט בשיעור של 2,000 ₪ ושכר העד כפי שנפסק.

יום למחרת, בעלה השקים לעבודתו כנהג משאית ובמהלך ניסיונו לצאת מחניון הרכבים, פגע ברכב התובע.

אומנם, הנתבעות הציגו לא מעט תמיהות וסתירות שונות בגרסאות הנתבע 3 ובמיוחד הנני מתקשה לקבל עדותו של הנתבע 3 בכך שבעת יציאתו מביתו לכיוון המשאית, לא הבחין ברכב התובע שחנה אחרי המשאית בין כניסתו למגרש הרכבים לבין המשאית וכן, מתקשה אני לקבל את עדותו של הנתבע 3, כי ירד גשם בעיצומו של חודש אוגוסט.

אשר לאחריותה של הנתבעת 1 לקרות התאונה הרי שאין חולק, כי הנתבעת 1 הייתה בזמנים הרלוואנטיים הבעלים של המשאית ומעסיקתו של הנתבע 3 ומשכך, קיימת לה אחריות שילוחית לרשלנותו של העובד שלה מכוח סעיף 13 (א) (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], זאת, ללא קשר לאחריותו הישירה של הנתבע 3.

...

אשר לשיעור הנזקים- שוכנעתי, כי חוות דעת השמאי זועבי לוקה בחסר בכל הנוגע להערכת שווי הרכב עובר לקרות התאונה ולאחר בחינת עדות השמאי בחקירה הנגדית הנני קובע, כי יש להפחית משווי הרכב בסך 31,500 ₪ בגין בעלים קודמים שהינם חברה וחברת ליסינג כ-35% וכן, מצאתי להפחית ערך שרידים בשיעור 10% (אומנם, מעדותה של אחות התובע עולה, כי רכב התובע נרכש במסגרת מכרז מטעם ההוצאה לפועל תמורת 26,000 ₪ ואולם, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לקבוע מהו שוויו האמיתי של הרכב ומשכך, לא מצאתי ליתן לכך משקל).

אשר לטענת הנתבעת 2 לקיומה של קרבת משפחה בין המזיק לניזוק כזו הפוטרת מאחריות נזיקית או מאחריות חוזית, אין בידי לקבל טענה זו הואיל ועל פי פקודת הנזיקין ודיני הביטוח, אין מניעה מהגשת תביעה נזיקית בין קרובי משפחה בשים לב לכך שאלה אינם בעלי קרבה ראשונה ואינם מתגוררים באותו מבנה.

סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 18,427 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

נסיבות היתרחשות התאונה והאשם בהתרחשותה מניתוח מכלול הטענות והראיות עולה, כי התאונה התרחשה בנסיבות הבאות: המכונית יצאה מחניון תת-קרקעי בשביל בעליה המוביל אותה אנכית לכביש דו-סיטרי (נתיב אחד לכל כיוון) שבו נסע הקטנוע קדימה וישר (מימין לשמאל מכיוון נהג המכונית).

אני קובע ללא היסוס כי נהג המכונית התרשל בנהיגה פזיזה ובלתי אחראית ובלתי מתחשבת בתנועה.

ראשית, כלל לא הוכח באופן מספיק שאכן נהג המשאית סימן או עשה משהו (ונהג המשאית גם לא הובא לעדות); ושנית, לא נטען ולא הוכח שנהג המשאית סימן משהו לרוכב הקטנוע (וזה החשוב בנסיבות), כך, שלכל היותר, ניתן לומר שנהג המשאית גילה אדיבות כלפי נהג המכונית בכך שאפשר לו לרדת לכביש (בריווח שבין המשאית לבין הרכב הפרטי הנראים בסרטונים), אך בשום אופן אין בכך כדי ללמד על זכות או אפשרות של המכונית להתפרץ לנתיב הנגדי בו נסע הקטנוע אותה שעה, ודאי לא בלי להיתחשב בקטנוע ולתאם ההישתלבות גם עמו.

...

סיכום התביעה בתא"מ 25499-07-19 התביעה מתקבלת, חלקית.

התביעה בתא"מ 57911-07-19 התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

כעולה מכתב ההגנה, ביום התאונה, משאית הנתבעים (להלן: "משאית הנתבעים") נסעה כדין כאשר רכב התובעת יצא מחנייה, ללא מתן זכות קדימה, הגיח לשטח המת של משאית הנתבעים ופגע בה. למעשה, הצדדים אינם חלוקים לעניין עצם התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה כמו גם על מי מוטלת האחריות לקרות התאונה.

לאחר מכן חידדה שוב כי התאונה לא התרחשה בסמוך ליציאה מהחניון, היא "נסעה קצת" ואילו לא הייתה נוסעת ועוצרת קודם לרמזור, לא הייתה מרגישה כי רכבה נגרר על ידי משאית הנתבעים.

בחקירתה הנגדית נישאלה להיכן נסעו כלי הרכב שהרי בתאונה ברגע התאונה, בין משאית הנתבעים לרכב התובעת לא היו ממוקמים כלי רכב נוספים והיא השיבה "אין לי תשובה לזה, אולי הם פנו לנתיב השמאלי" (עמ' 3 שורה 1 לפרוטוקול).

...

אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי והתרשמתי באופן ישיר מעדותם, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו לפניי במעמד הדיון, לרבות תמונות כלי הרכב, וכן עמדתי על נסיבות התרחשות התאונה, מצאתי לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים בתאונה בשיעור של 70% על כתפי התובעת ו- 30% על כתפי הנתבעים.

בנסיבות האמורות, סבורני כי התובעת סברה אמנם כי נתיב השתלבותה הסתיים, אך בפועל הייתה לקראת סיום ההשתלבות ובנסיבות אלה, כלי הרכב בהם הבחינה קודם לכן פנו לנתיב השמאלי, מאחר שביקשו לפנות שמאלה והמשאית, שביקשה להמשיך בנסיעה ישרה בנתיב הימני, הייתה בשלב זה ממש מאחורי.

סוף דבר נוכח האמור לעיל התביעה מתקבלת בחלוקת האחריות שקבעתי דלעיל.

אשר על כן, לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעת נגד הנתבעים, ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 3,464 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.