אחריות בשחרור מניות

לטענת התובעת, מאחר והתביעה הוגשה אך ורק בשל היתנהלותה המקוממת של הנתבעת, על האחרונה לשאת בכל הוצאותיה הריאליות של התובעת; התובעת נשאה בהוצאות רחבות הקף בהכנת מכלול ההתנהלות המשפטית מול הנתבעת ובפרט בהכנת כתב התביעה ועלויותיה מסתכמות בסך של 90,654 ₪; סכום זה אינו רחוק מהתעריף המינימאלי הקבוע בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2000 (להלן: "כללי לישכת עורכי הדין") העומד על סך של 59,080 ₪ המחושב לפי תביעה מעל סכום של 1,077,855 ₪ בלבד, בזמן שבמקרה דנן, מדובר על תביעה שמשמעותה הכלכלית גבוהה הרבה יותר, מאחר ובמועד הגשת התביעה שווי השוק של מניות הנתבעת שהחזיקה התובעת, היה 60,738,871 ₪ ושכר הטירחה שהוצא בפועל הולם את נסיבות העניין; הנתבעת לא הותירה בידי התובעת ברירה אלא להגיש את כתב התביעה ולמעשה, מחודש פברואר 2021 לא הייתה כל מיגבלה רגולטוריות על העברת מניות התובעת ומשרד התיקשורת הבהיר את עמדתו באופן סופי ומוחלט ביום 17.3.2022 כי רישיון הנתבעת אינו מגביל עוד את סחירות המניות; התובעת ניסתה בכל יכולתה להשפיע על הנתבעת לנהוג כדין, אולם הנתבעת התייחסה בזלזול ובאדישות לפגיעה בתובעת; רק אחרי הגשת התביעה, שינתה הנתבעת מעמדתה והעסקה אושרה; הצעד שבסופו של דבר יזמה הנתבעת שהוביל לשיחרור מניות התובעת - קרי, אישור שינוי תקנון הנתבעת באספה הכללית – כלל לא היה נידרש וככל שהנתבעת סברה כי נידרש שינוי בתקנון, היה בכוחה לפעול מיוזמתה ולזמן אסיפה כללית לצורך כך. הנתבעת מיתנגדת לבקשה.

לשיטתה, מקום בו נמחק הליך על ידי יוזמו, אזי הוא זה שנידרש לשאת בהוצאות יריבו; התביעה שגויה ומיותרת, אך לאור מחיקתה, סוכלה האפשרות לקבוע ממצאים בעיניינה ואין בסיס להנחה המוכחשת של התובעת בבסיס הבקשה, בדבר צדקת התביעה; עניין הצורך בתיקון תקנון החברה הנמצא בסמכות האספה הכללית, הובהר לתובעת עובר להגשת התביעה; הנתבעת התנהגה באחריות המתבקשת, הן ביחסיה מול משרד התיקשורת והן ביחסיה מול כלל בעלי מניותיה; מהלך תיקון התקנון היה יוצא לפועל ומתנהל באותה דרך, גם אם לא הייתה מוגשת התביעה; התובעת היא היחידה שצריכה לשאת בהוצאות בגין הליך הסרק שיזמה והזדרזה להגיש תביעה שלא לצורך ולא המתינה למיצוי העניין בדרך המלך; זו התביעה היחידה שהוגשה נגד הנתבעת, הגם שנעשו אליה פניות דומות גם מטעם בעלי מניות אחרים, שהיו במצב זהה לזה של התובעת; התשתית המשפטית שציינה התובעת בבקשתה אינה רלבאנטית במקרה דנן, אלא עוסקת במקרים של פסיקת הוצאות בתום דיון משפטי שהתנהל כהלכה; הגם שטרם הוגש כתב הגנה, ההיערכות מצד הנתבעת לניהול ההליך המשפטי החלה עם המצאת כתב התביעה, לרבות העלויות הכרוכות בכך; ממילא התובעת לא הוכיחה את הוצאותיה ולא עמדה בנטל לביסוס סבירותן - התובעת נוקבת בסכום הוצאות גבוה ללא הסבר; יש לחייב את הנתבעת בהוצאות תשובתה לבקשה בלבד, זאת הגם שהוצאות הנתבעת בעקבות הגשת התביעה היו רבות ולמרות שלפי הדין, על מגיש ההליך שנמחק מוטלת החובה לשפות את יריבו בגין הוצאותיו.

...

לטענת התובעת, מאחר והתביעה הוגשה אך ורק בשל התנהלותה המקוממת של הנתבעת, על האחרונה לשאת בכל הוצאותיה הריאליות של התובעת; התובעת נשאה בהוצאות רחבות היקף בהכנת מכלול ההתנהלות המשפטית מול הנתבעת ובפרט בהכנת כתב התביעה ועלויותיה מסתכמות בסך של 90,654 ₪; סכום זה אינו רחוק מהתעריף המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000 (להלן: "כללי לשכת עורכי הדין") העומד על סך של 59,080 ₪ המחושב לפי תביעה מעל סכום של 1,077,855 ₪ בלבד, בזמן שבמקרה דנן, מדובר על תביעה שמשמעותה הכלכלית גבוהה הרבה יותר, מאחר ובמועד הגשת התביעה שווי השוק של מניות הנתבעת שהחזיקה התובעת, היה 60,738,871 ₪ ושכר הטרחה שהוצא בפועל הולם את נסיבות העניין; הנתבעת לא הותירה בידי התובעת ברירה אלא להגיש את כתב התביעה ולמעשה, מחודש פברואר 2021 לא הייתה כל מגבלה רגולטוריות על העברת מניות התובעת ומשרד התקשורת הבהיר את עמדתו באופן סופי ומוחלט ביום 17.3.2022 כי רישיון הנתבעת אינו מגביל עוד את סחירות המניות; התובעת ניסתה בכל יכולתה להשפיע על הנתבעת לנהוג כדין, אולם הנתבעת התייחסה בזלזול ובאדישות לפגיעה בתובעת; רק אחרי הגשת התביעה, שינתה הנתבעת מעמדתה והעסקה אושרה; הצעד שבסופו של דבר יזמה הנתבעת שהוביל לשחרור מניות התובעת - קרי, אישור שינוי תקנון הנתבעת באסיפה הכללית – כלל לא היה נדרש וככל שהנתבעת סברה כי נדרש שינוי בתקנון, היה בכוחה לפעול מיוזמתה ולזמן אסיפה כללית לצורך כך. הנתבעת מתנגדת לבקשה.

כלומר, הגם שהנתבעת לא קיבלה את עמדת התובעת בכתב התביעה - לפיה כלל אין צורך לתקן את התקנון בכדי לאפשר את עבירות המניות – אני סבור, כי הגשת התביעה קידמה את הליך אישור תיקון התקנון באסיפה הכללית, כך שבסופו של יום הנתבעת הודיעה לתובעת כי היא רשאית להוציא לפועל את עסקת העברת המניות, כפי שזו ביקשה בתביעתה.

בסופו של דבר, העניין נדון בפני האסיפה הכללית שכינסה הנתבעת ביום 20.10.2022, קרי רק לאחר שהוגשה התביעה.

עם זאת, אני סבור כי אין לפסוק לטובת התובעת את סכום ההוצאות שדרשה.

5) כחלק מהתחייבויותיו של מר דורון כקניין המוצרים, הוא היה אחראי להזמנת המוצרים כנדרש, לווידוא הגעתם לארץ כפי שצריך עם ברקודים ובאריזה כנדרש, ולווידוא שכל הסחורה אכן מגיעה ליעדה באיכות ראויה, כשהיא עומדת בכל דרישות מכון התקנים והרשויות וכי מגיעים עימה כל המסמכים המאפשרים את שיחרור הסחורה.

ויודגש על התוספת חתם גם מר דוד ליברמן, בעל המניות המרכזי בסולתם רדד, אשר פעל במשותף ובעצה אחת עם מר עמוס דורון ואחראי אף הוא לכל חיוביו.

...

ובסעיף 29 לנוסח כתב התביעה המתוקן טוענת חב' מסלמני כדלקמן: "עם זאת נראה כי מר עמוס דורון הצליח לשכנע את נציגות המשביר שלא לרכוש את הסחורה ממסלמני גרופ אלא מסולתם רדד. כך, בסופו של דבר, המשביר החליטה לעבוד עם סולתם רדד ולרכוש מהם את המוצרים, ולא לרכוש סחורה נוספת ממסלמני גרופ." חב' מסלמני נימקה את בקשתה זו בכך שהצדדים הסכימו לתיקון כתב התביעה, מר דורון הוא בעל דין נדרש בתביעה שכנגד, עקב מעורבותו הרבה בכל הליך יבוא הסחורה וההסכם עם חב' סולתם.

טענות ההגנה של מר דורון וחב' סטר נגד תביעת חב' מסלמני: הנתבעים 2 ו-3 טענו שיש לדחות את התביעה כנגדם מהסיבות כדלקמן: 1) האמור והנטען בתובענה הינו לא יותר מגיבוב של שקרים, טענות שווא והוצאת דברים מהקשרם - הכל במטרה לנסות ולהתעשר על גב הנתבעים, ולהוציא מהם כספים במרמה, נוכח כישלונותיהם המסחריים של התובעת ומנהלה ונוכח מחדליהם; 2) ראשית יודגש כי בין התובעת לבין הנתבע 3 אין ולא היתה כל יריבות.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שטענת אי התאמה של מוצרי המלמין לתקן הישראלי היא טענה של חב' מסלמני שנטענה לאחר מעשה, על מנת להצדיק את מעשיה שלא לעמוד בהסכם מיום 18.8.10 ומיום 22.8.10 ולהגדיל רווחיה שלא כדין.

על כן סבור אני שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים.

סוף דבר: לאור כל האמור, אני דוחה את תביעת התובעת בתיק אז' 16839-03-11 (חב' מסלמני) נגד הנתבעים 2 ו-3 (מר דורון וחב' סטר), ומחייב את התובעת, חב' מסלמני, לשלם לנתבעים 2 ו-3 (מר דורון וחב' סטר), ביחד ולחוד, כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) אני מורה כי תיק הוצל"פ מס' 03-09858-11-5 בלשכת ההוצל"פ בירושלים ייסגר, וכל הליכי הגבייה בתיק זה יבוטלו לאלתר.

לכן לא מצאתי שקיים קשר סיבתי בין ביטול רשת הביטחון, לעיסקת מכר מניות התובע לנתבע בהסכם, אלא שהביטול קשור ככל הנראה, להעברת השליטה בחברה ומכר מניות מאיר אלון, שהתובע אינו אחראי לה. לסיכום, לא מצאתי שנעשו ע"י התובע מצגי שוא בנוגע להמשך קיומה של רשת הביטחון ולא נעשתה שום התחייבות מצדו להמשך קיומה.

האם ההסכם כולל התחייבות מצד הנתבע לפרוע את החובות לבנקים לצורך שיחרור התובע מהערבויות, או שהתובע התחייב להסדיר את חובותיה הקודמים של החברה ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו כי התובע הפר את ההסכם, מאחר ולא פרע את חובות החברה שהיה עליו לשלם ביחס לתקופה שעד יום 18.1.09, והותיר את רוכשי המניות ובכללם הנתבע להיתמודד עם חובות החברה לנושיה.

...

אולם, מסקנה זו אינה משקפת בהכרח נזק שארע לתובע כבעל חלק מהמניות.

סוף דבר: משכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: 100.1 סך של 80,000 ₪ בגין השיקים שחוללו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי הפרעון של השיקים כמפורט בסעיף 9א' לכתב התביעה ועד מועד התשלום בפועל; 100.2 סך של 51,000 ₪ בגין התשלום לבנק הפועלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום 30.6.09 ועד מועד התשלום בפועל; 100.3 סך של 131,000 ₪ ששולמו ע"י התובע לבנק לאומי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום כמפורט בסעיף 9ד' לכתב התביעה ועד מועד התשלום בפועל; (התשלום בסך של 15,000 ₪ שצוין כי שולם ביום 10.1.09, יוצמד החל מיום 10.1.10, שכן מדובר בטעות סופר במועד התשלום).

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאותיו בגין מחצית אגרות בית המשפט ושכר עדים שנשא בהם, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 18,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ועדת האכיפה קבעה בהחלטתה כי העותר "התרשל, לכל הפחות, ביחס למצב המניות החסומות בחברה [אפסווינג, ר.ר.], מול המניות החופשיות שבהחזקתה, לצד התרשלותו בבדיקת האפשרות להעברת החסימה מן המניות ש'שחרר' לדבריו, אל המניות החופשיות". לצד זאת, נקבע כי העותר "הבין וידע היטב כי שיחרור המניות שבידי הרוכשות מחסימה, לא היה עניין טכני או פורמאלי בלבד, אלא נועד לאפשר מכירת המניות בבורסה" (ס' 45 להחלטת הוועדה.

הועדה הסבירה כי "אף שהרוכשות היו שותפות בדבוקת השליטה ומעורבות במידה כזו או אחרת בניהולה של עילוי (כאמור, כהן אף שימשה כמנכ"ל עילוי) אין בכך כדי להמעיט מאחריותו המכרעת של המשיב [העותר, ר.ר.] לבצוע ההפרות, נוכח מעמדו באפסווינג, ונוכח מערכת היחסים בין חברי דבוקת השליטה, לצד פערי המידע בינו וביניהן. כך גם, לנוכח המסרים שהעביר להן כמתואר, בדבר מצב המניות נשוא ההפרות, שפתחו בפניהן את השער למכירתן של אלה בבורסה תוך הפרת כללי החסימה" (ס' 47 להחלטה).

...

מכאן, שהתוצאה היא שיש לקבל את העתירה בנוגע להפרות הנוספות, ללא קשר לשאלת מצבן הנפשי של ברנד וכהן.

סוף דבר אשר על כן, דין העתירה להתקבל באופן חלקי.

בנוגע לאחריותם של העותרים בגין העסקה התואמת – העתירה נדחית; ואילו בכל הנוגע לאחריותו של העותר בגין ההפרות הנוספות – העתירה מתקבלת.

במסגרת המכתב ששלח מר ספיר לתובע, מר ספיר נטל על עצמו אחריות לשלם לתובע סכום של עד 7.8 מיליון דולר, כאשר הדבר היוה, הלכה למעשה, סיכום של ההיתחשבנות ביניהם בנוגע לחובות בשלושה מחשבונות הבנק נושא התביעה (חשבון אישי של התובע שמספרו 33946, חשבון חברת KF שמספרו 33601 וחשבון חברת קנטבוש שמספרו 33986).

בשולי הדברים אציין, כי קשה להשתחרר מהרושם כי רכישת מניות חברת פליינט אשר התחילה כהשקעה מזהירה, התגלתה כהשקעה גרועה, עת צלל ערך המניה החל מהמחצית השנייה של שנת 1997, ובשל כך נוצר רצון אצל התובעים להיתנער ממנה, בשונה מיתר ההשקעות שביצעה החברה באותם השנים, אליהם לא התכחשו התובעים (על מנת לסבר את האוזן: בשנת 1995 ערך המניה הממוצע של הרכישות שבוצעו עמד כ-4.35, בשנת 1996 עמד ערך המניה על ממוצע של כ-4.45 ובמחצית הראשונה של שנת 1997 עמד על ממוצע של כ-7.1.

...

דינו של ערעור זה, על שני ראשיו, להידחות.

בכל הנוגע לתוקפה של הערבות הכללית, בעניין זה מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה אף אם למר ספיר הייתה הרשאה ליצירת הערבות בשמו של מר גזונדהייט, אין לקבלה בהינתן הפגמים שנפלו בעשייתה, ובפרט בהיעדר התייחסות לחשבון הבנק במסגרתו ניתן יהיה לממשה בעת הצורך.

סוף דבר סיכומו של דבר, אם תישמע דעתי, אציע לחבריי כי ערעור התובעים על פסק הדין החלקי יידחה בכללותו; ערעור הבנק על פסק הדין החלקי יתקבל בחלקו, בכל הנוגע לשיעור הריבית הרגילה שנקבע לתקופה שעד ליום 28.6.2009, כאמור בפסקה 126 לעיל; ערעור הבנק על פסק הדין המשלים יידחה במלואו.