אחריות בעלים לנשיכת כלב

ברם, עניינה של התובעת אינו ניכנס בגדר החריגים המעניקים פטור מאחריות בעל הכלב הנושך – שכן, לא הוכח כי הכלב של התובעת היתגרה בכלב הנתבע; אין חולק כי הכלב של התובעת לא תקף את בעל הכלב הנושך באותה עת בגינה כלבו נשך את כלב התובעת; ובכל הנוגע להסגת גבול של כלב התובעת במקרקעין של הבעלים, אין מדובר בכניסה לחצר של אחר באופן ברור ומתוחם כך שהוא נתקף בשל הגנת הכלב של הנתבע על חצר הבעלים, לנוכח אופי היישוב.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לא שוכנעתי כי הכלב של התובעת התגרה בכלב של הנתבע וטענתו של התובע כי הכלב של התובעת "בא לריב עם כל העולם", כלשונו, וניסה לנשוך אותו עצמו בבוקר אותו היום לא הוכחה.

אכן, שוכנעתי כי גם לתובעת אשם תורם בכך שהכלב הסתובב חופשי ביישוב בו ישנם כלבים נוספים המסתובבים חופשי והכלב אינו אלא חיה מועדת להיתקלות עם כלבים אחרים, גם אם אינה נכנסת בגדר חיה "מועדת" כשלעצמה, מבחינה רמת המסוכנות.

סך הכל ישלם הנתבע לתובעת סך של 3186 ₪ תוך 45 יום מהיום.

וכך הוא קובע לאמור: "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". ללמדך, כי האחריות בעיניין נשיכת כלב היא אחריות מוחלטת.

...

אומנם המוציא מחברו עליו הראיה ועל התובע, ככלל, לעמוד במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי כי כלב הנתבע הוא אשר נשכו, ומקום בו כפות המאזניים מעויינות, הרי שיש לדחות את תביעתו.

אני סבורה כי הכנסת כלבו של הנתבע תחת הגדרת "כלב מסוכן" והעובדה שלא היה לו זמם והוא אשר התקרב לכלב התובע, מעבירים יחד את הנטל לנתבע להוכיח שכלבו שלא נשך את התובע.

על כן, אני מקבלת את התביעה והנתבע יפצה את התובע בהוצאות טרחה ועגמת נפש בסך כולל של 3000 ₪, תוך 30 יום מהיום.

בנגוד לאחריות נזיקית בגין נשיכת כלב, שלגביה הסדירה פקודת הנזיקין היפוך של נטלי ההוכחה, ויתרה מכך – פטור מוחלט מהוכחת רשלנות – אין הדבר נכון ואיננו חל כלל על אישום פלילי.

פירטתי בקצרה את הדרישות הראייתיות במישור האזרחי לגבי אחריות בעלי כלבים, רק כדי להדגיש שוב, כי באישום פלילי התמונה שונה, וכי הנטל להוכחת כלל הנסיבות, לרבות ההתרשלות, מוטל במלואו על המאשימה.

...

בפתח דברי אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במוצגי הצדדים, שקלתי את טענות הצדדים כפי שהוצגו בסיכומיהם, בשים לב להוראות החוק והפסיקה, לגבי סעיפי האישום ובהקשר לנסיבות האירוע, מצאתי, כאמור, כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק את האישום על עבירותיו, וכי גרסת הנאשם, שהוצגה עוד בחקירתו במשטרה, עוררה כשלעצמה ספק באשר לטענה כי התרשל.

מצאתי איפה להביא לסיום את דבריו של כב' השופט שפירא באותו עניין, דברים שיפים, לדעתי, גם לענייננו – "סבור אני כי כאשר מביאים בחשבון את הצעדים שנקט הנאשם למניעת הסכנה, צעדים שאמנם לא הספיקו, כפי שהתברר בדיעבד, אין מקום להכתימו בכתם ההרשעה. העובדה שהכלב הערים עליו ועל המיגון שבנה סביב חצריו ומצא את הדרך לצאת את החצר אינה מעידה כי הוא לא נקט אמצעים סבירים כנדרש, וכפי שיכול היה האדם הסביר לצפות מראש. בהתאם סבור אני כי באמות המידה של המשפט הפלילי אין מקום להטיל בנאשם את כתם ההרשעה. ככל שיידרש הדבר ניתן יהיה לדון ולקבוע את אחריותו למעשה במסגרת ההליך האזרחי. בהחלט יתכן, ואיני קובע דבר בעניין זה, כי שם לא תעמוד לו ההגנה שעומדת לו בהליך זה שבפנינו." לנוכח כל האמור לעיל - כאמור, הנאשם זכאי.

וכך הוא קובע: "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". האחריות בעיניין נשיכת כלב היא אחריות מוחלטת.

...

מכל האמור הריני קובע כי הנתבע ישלם לתובעים סכום כולל בסך 12,480 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

דהיינו, כל עוד אין הוראה בפקודת הנזיקין המסייגת באופן חד משמעי את תחולת הסעיפים, יש לקבוע כי הם מסדירים את זכויות בעלי החיים – באופן שכאשר כלב הסב נזק לכלב אחר (או לכל בעל חיים), יהיה בעליו של הכלב שהזיק אחראי, אלא אם יתקיימו אחד מהסייגים הקבועים בסעיף 41 ב' לפקודת הנזיקין.

אחריות הנתבעת נובעת מעצם העובדה שכלבה הוא שנשך את כלב התובעת, כאשר לא חלה אחת מההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין.

...

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,073 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (27.8.23) ועד למועד התשלום בפועל.

בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 3,573 ₪.

על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 616 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪, כל זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.