בשלב מסוים הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) יצא מן הבית, קראה לנתבע 1 (להלן: הנתבע) והשניים סייעו לתובע לקום, הכניסו אותו לביתם ניקו את הפצע ומרחו לו מישחה אנטיביוטית כלשהיא (יצוין כי בין הצדדים היתה מחלוקת מסוימת בנוגע לשאלה האם הנתבעים שמו לתובע פלסטר או לא, איני רואה צורך להכריע בשאלה זו, שכן אין לשאלה זו נפקות לא לשאלת האחריות, שאינה במחלוקת ולא לגובה הנזק, מאותה סיבה גם איני נזקקת לשאלה האם הכלב המדובר היה בפועל לברדור או לברדור –כנעני מעורב).
הנתבעים טענו כי עדותו של התובע היתה עדות יחידה, לא הובאו עדים מטעמו שיעידו על הקשיים או בעיות התיפקוד לאחר התאונה, למרות שלא היתה מניעה להביא עדים שכאלו; צילמו את התובע פוסע ליד כלב (אחר), מספר ימים לאחר הארוע, כשהוא נעול בכפכפים ומכנסיים קצרים וכאשר נראה כי הוא צועד כרגיל (התמונות צורפו לתצהירי הנתבעים); כי הם מכירים בכך שעליהם לפצות את התובע, אולם הסכום שנתבע מוגזם, הם הורים לשבעה ילדים, לפחות אחד מהם בעל צרכים מיוחדים ומבקשים כי בית המשפט יקבע פיצוי סביר המשקף את הנזקים בפועל.
עוד התרשמתי כי לא נותרה לתובע פגיעה צמיתה (מה גם שלא צורפה חוות דעת רפואית לא בתחום הפסיכיאטריה ולא בתחום הכירורגיה הפלסטית) ולכן נותר לשום את הפגיעה, בגין הנזק הלא ממוני בהתאם למקובל באירועים מסוג זה.
ב"כ התובע הפנה לשני פסקי דין על בסיסם ביקש פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של 40,000 ₪ ת"א (שלום אילת) 11473-02-17 פלוני נ' גיא זינו (5.10.19) שם נפסקו פיצויים בסך של 18,000 ₪ ול18266-12-16 (שלום י-ם) פלוני נ' וירמן (17.3.20) בו נפסקו לתובע 15,000 ₪ (פחות ממחצית מהסכום שתבע).
התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות ונימצא כי לא נותרה לתובע נכות ולכן נקבע כי הפצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 7,500 ₪; בת"ק (קריות) 39203-01-22 פלוני נ' מיכל ביטון (4.7.22) מצא בית המשפט כי לא נותר נזק קבוע והיו סימני נשיכה לפרק זמן מסוים, ולכן בשל עצם הארוע והצורך בקבלת חיסון, פסק לתובעת שננשכה פיצוי בסך 3,500 ₪ עבור כל הנזקים שנגרמו לה בארוע; בת"ק (י-ם) 31975-10-21 פלוני נ' אברהם רגב (20.1.22), מצא בית המשפט כי הנתבע הערים קשיים על התובע לאחר הנשיכה ומנע הסגר מיידי של הכלב ונגד הנתבע גם הוא צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי התובע, ופסק לתובע בפצוי כולל בסך 5,000 ₪; בת.א. (שלום חי') 73598-10-18 פלונית נ' מלכה טלי רונן (11.03.2020) פסק בית המשפט, על דרך הפשרה, פיצוי עבור כלל הנזקים בגובה 12,000 ₪ עבור שני ארועי נשיכה.
...
מקום שהנתבעים מודים כי כלבם נשך את התובע חלה סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע: "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שהמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים". היות שהנתבעים לא טענו למי מן ההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין, אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מנשיכת הכלב.
התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות ונמצא כי לא נותרה לתובע נכות ולכן נקבע כי הפיצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 7,500 ₪; בת"ק (קריות) 39203-01-22 פלוני נ' מיכל ביטון (4.7.22) מצא בית המשפט כי לא נותר נזק קבוע והיו סימני נשיכה לפרק זמן מסוים, ולכן בשל עצם האירוע והצורך בקבלת חיסון, פסק לתובעת שננשכה פיצוי בסך 3,500 ₪ עבור כל הנזקים שנגרמו לה באירוע; בת"ק (י-ם) 31975-10-21 פלוני נ' אברהם רגב (20.1.22), מצא בית המשפט כי הנתבע הערים קשיים על התובע לאחר הנשיכה ומנע הסגר מיידי של הכלב ונגד הנתבע גם הוא צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי התובע, ופסק לתובע בפיצוי כולל בסך 5,000 ₪; בת.א. (שלום חי') 73598-10-18 פלונית נ' מלכה טלי רונן (11.03.2020) פסק בית המשפט, על דרך הפשרה, פיצוי עבור כלל הנזקים בגובה 12,000 ₪ עבור שני אירועי נשיכה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם אני פוסקת לתובע פיצוי בגובה 6,000 ₪ בגין הכאב וסבל ועוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הנשיכות.
לסיכום, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובע 7,500 ₪ בתוך 30 יום, שאחרת יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.
