מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות בעלים לנזקי כלב שגרם נזק לכלב אחר

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2019 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לתובעת בגין פציעה נטענת של כלבה בבעלות התובעת ע"י כלב בבעלות הנתבע.
עוד העידה העדה כי אינה אשת מיקצוע ואינה יודעת להבדיל בין כלב מסוג אמסטף לבין כלב מסוג פיטבול ואין לה מידע ביחס לייחוסו של כלב זה או אחר.
אחריות זו הנו לאור היותו הורה אשר ביתו איפשרה יציאת הכלב מחצריו כשאינו קשור וכלבה זו היא אשר גרמה לכלבת התובעת לנזקים עליהם הצביעה.
...
כל שהיא יודעת להעיד הינו כי הכלב אשר תקף את כלבת התובעת הגיע מחצרו של הנתבע וכי שמעה כי שמו הוא ג'סי. לאור הודאת הנתבע כי אכן כלב מסוג פיטבול מעורב יצא מפתח ביתו במועד הרלוונטי לתביעה וזאת כשהוא אינו קשור, אני סבורה כי הדבר מחזק את טענת התובעת כי כלב זה הוא שגרם לנזק לכלב התובעת.
הנתבע אינו מכחיש כי כך אכן אירע בענייננו ואני סבורה כי היה עליו להקפיד כי מצב כאמור לא יתרחש על מנת למנוע סיכון- אשר בסופו של יום התממש.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2016 בשלום קריית שמונה נפסק כדקלמן:

נקבע כי הוכחת אשמה בסעיף 338(6) כרוכה בהוכחת רמת רשלנות אשר, כפי שנקבע בפס"ד אבנת הנ"ל, חמורה מזו הנדרשת בתביעת נזיקין אזרחית, ואולם נמוכה מזו שנקבעה בחיקוק אחר – פקודת הכלבת".
בנוסף – מטילה פקודת הנזיקין (בסעיף41א) אחריות מיוחדת על בעלי כלבים לפצות בגין נזק שגרם כלב בבעלותם, אף אם לא התרשלו.
...
בפתח דברי אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם.
לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במוצגי הצדדים, שקלתי את טענות הצדדים כפי שהוצגו בסיכומיהם, בשים לב להוראות החוק והפסיקה, לגבי סעיפי האישום ובהקשר לנסיבות האירוע, מצאתי, כאמור, כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק את האישום על עבירותיו, וכי גרסת הנאשם, שהוצגה עוד בחקירתו במשטרה, עוררה כשלעצמה ספק באשר לטענה כי התרשל.
מצאתי איפה להביא לסיום את דבריו של כב' השופט שפירא באותו עניין, דברים שיפים, לדעתי, גם לענייננו – "סבור אני כי כאשר מביאים בחשבון את הצעדים שנקט הנאשם למניעת הסכנה, צעדים שאמנם לא הספיקו, כפי שהתברר בדיעבד, אין מקום להכתימו בכתם ההרשעה. העובדה שהכלב הערים עליו ועל המיגון שבנה סביב חצריו ומצא את הדרך לצאת את החצר אינה מעידה כי הוא לא נקט אמצעים סבירים כנדרש, וכפי שיכול היה האדם הסביר לצפות מראש. בהתאם סבור אני כי באמות המידה של המשפט הפלילי אין מקום להטיל בנאשם את כתם ההרשעה. ככל שיידרש הדבר ניתן יהיה לדון ולקבוע את אחריותו למעשה במסגרת ההליך האזרחי. בהחלט יתכן, ואיני קובע דבר בעניין זה, כי שם לא תעמוד לו ההגנה שעומדת לו בהליך זה שבפנינו." לנוכח כל האמור לעיל - כאמור, הנאשם זכאי.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2013 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אחריות בעלים של כלב לנזקים שגרם כלבו לכלב אחר היא הסוגיה העומדת במוקד התביעה שלפניי.
...
לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות, הראיות והמוצגים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל, בחלקה.
כמו כן, לא שוכנעתי שהיא נותרה במרחק קרוב מאוד לכלבה (על אף האמור בעמ' 1, ש' 14).
על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 616 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪, כל זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2009 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

המערער העיד כי אף שהכלב היה ידידותי כלפי זרים בתוך הבית, הרי כאשר היה בחצר זה היה "סיפור אחר". קרי, הכלב שינה את היתנהגותו כאשר היה בחצר ושמר על הבית.
דרגת אחריות זו נובעת מכך שעל-אף לשונה של הוראת סעיף 41 א' לפקודה: "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב... לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצידו של הבעלים", עומדות לבעלים של כלב ההגנות המפורטות בהוראת סעיף 41 ב' לפקודה שעיקרן: היתגרות של הניזוק בכלב, תקיפת הניזוק את הבעלים , בן זוגו, הוריו או ילדיו, והסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.
...
גם השופט ח' כהן, שנותר בדעת מיעוט, בסוברו שיש להותיר השאלה בצריך עיון (שם, בעמ' 529), הסכים בפסק דין מאוחר יותר כי אין עוד חולק שהסגת גבול אווירית במקרקעין עולה כדי הסגת גבול כמובנה בפקודת הנזיקין: "משנזדמן לי עתה לחזור ולעיין בסוגיה זו [הסגת גבול אווירית � ח'ב'] נחה דעתי שלא מפי המשפט המקובל האנגלי חיים אנחנו לענין זה, כי אם מפי סעיף 11 לחוק המקרקעין, הקובע כי זכות הבעלות בקרקע מתפשטת גם "בחלל הרום שמעליו"..
מהמורם לעיל עולה, כי משרכנה המשיבה לעברו של הכלב, מתוך מטרה ללטפו, בזמן בו הכלב מצוי בתוך החצר (אף כי נשען על השער) היה במעשיה משום הסגת גבול כהגדרתה, ומכאן שקמה למערער הגנה זו. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פרשנות לשונית של הפקודה.
בנסיבות אלה, והגם שמעשיו של המערער אינם נבחנים על בסיס עוולת הרשלנות, סבורני כי דרישה להצבת גדר גבוהה יותר ואטומה, וכיוצא באלה, אינה סבירה ואין לדבר סוף.
לפיכך, הגם שלכאורה בהתקיים ההגנה המסקנה הנדרשת היא פטור מלא של המערער מאחריותו כלפי המשיבה והטלת מלוא הנזקים על הניזוק, הרי שבנסיבות העניין, נוכח הסגת הגבול המינורית של המשיבה, אני סבורה כי מוצדק לראות את ההגנה כהגנה חלקית בלבד ולהפחית את אחריותו של המערער לנזקים לשיעור של 50%.
סבורני כי המסקנה המתבקשת מדברים אלו היא כי המשיבה, ככל אדם סביר, היתה יכולה לצפות כי כלב דלמטי שהיא לא הכירה את אורחותיו, יתנהג כמצופה מכלב שמירה, וכי הכנסת ידיה לתחומי החצר על מנת ללטף את הכלב, בראשו ובין אוזניו (ראו עדותה של המשיבה בבית משפט קמא, עמ' 31 לפר' הדיון מיום 14.2.08, ש' 10-12) עשויה להתפרש מצדו של הכלב כהתגרות.
אשר על כן, לטעמי יש לקבל את הערעור במובן זה שייקבע כי המערער חב לפצות המשיבה אך בגין מחצית מהנזקים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, ולדחות את יתר חלקי הערעור וכן הערעור שכנגד.
דין הערעור שכנגד להדחות.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2024 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

אחריות בעלים של כלב לנזקים שגרם כלבו לכלב אחר היא הסוגיה העומדת במוקד התביעה שלפניי.
...
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,073 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (27.8.23) ועד למועד התשלום בפועל.
בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 3,573 ₪.
על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 616 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪, כל זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו