אחריות בעלי כלבים לנשיכות

תמיכה לעדות המתלונן, ואימות בראיה חיצונית עולה ממזכר רס"ב עפר דובנו, מיום 26.8.2019 על איתור פרטי הנאשמת על-ידי מספר הטלפון הנייד שמסר המתלונן (ת/6), וממסמכי משרד הבריאות ב-ת/10 (ראו טופס משרד הבריאות נפת נתניה מיום 23.8.19, ותכתובות מיילים) - מהם נלמד כי משרד הבריאות עשה מאמץ לאתר את זהות בעלת הכלב הנושך.

מה גם שהעד סתר את עצמו כשבתחילה אישר את שההיגיון והשכל הישר מלמדים, כי מדובר בבעל חיים שאין לצפות היתנהגותו או לשלוט בו תמיד: "כלב זה חיה מהטבע, מספיק שמישהו דרך על כלב, זה הגיוני, הוא יכול לנשוך." (עמ' 26 שר' 15) אלא שבהמשך אמר: "יש כלב נשלט ויש כלב מגונן. זה שני דברים שונים. בכללי כן. ספציפית אליה לא. זה לא קשור לקולר. זה עניין של אחריות. היא אחראית ללהקה כך שכל דבר שיקרה הם יבואו אליה. הוא לא ינסה לגונן." (עמ' 26 שר' 19-21).

...

סוף דבר הנאשמת יצאה עם שלושת כלביה לפארק, הפרה חובה חקוקה בכך ששחררה אותם לשוטט באופן חופשי, כשהם ללא רצועה, ובכך גרמה לסכנה מסתברת מהם בשטח ציבורי פתוח המשמש עוברי אורח ובעל חיים.

יישום הסוגיות המשפטיות אל מול עובדות המקרה הובילני למסקנה, כי הנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה משום שלא נקטה אמצעי זהירות סבירים למניעת הסיכון מהכלבים, ולא זו בלבד שיצרה סיכון במחדלה הממשי, אלא שכלבה נשך את המתלונן וגרם לו לחבלה שאין להקל בה ראש.

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, לפי סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

התובע היתייחס בתביעתו גם לטענות הנתבע בדבר המסמך עליו חתם בנו בעת שהכלב הגיע לפנסיון, לעניין אחריות בעל הכלב בעת שהיית הכלב בפנסיון , ולטענתו אין חתימה ליד סעיף זה. לעניין ניזקי התובע, סכום התביעה כלל החזר כספי על הכנסת הכלב לפנסיון (900 ₪) , עלות הטיפול של הוטרינר (670 ₪) , אובדן ימי עבודה והשתכרות (2,000 ₪) , שכ"ט עו"ד שניסה להגיע לפשרה (500 ₪ בתוספת מע"מ) עוגמת נפש והוצאות.

אין מדובר בטיפול רפואי שוטף, או טפול רפואי שיכול לנבוע מהתרשלות בעליו של כלב (למשל במקרה של אי מתן חיסון לכלב וכתוצאה מנשיכה, נדבק הכלב במחלה) .

...

הווטרינר בן זקן מכיר את שני הצדדים, לא היה לו אינטרס להעיד כנגד צד כלשהו, עדותו הינה בבחינת עד ניטרלי ועשתה עלי רושם מהיימן, ולפיכך אני מקבלת אותה במלואה.

סה"כ ישלם הנתבע לתובע סך של 1,670 ₪.

בנוסף ישלם הנתבע ישירות לווטרינר פביאן בן זקן את שכר בסך של 350 ₪.

וכך הוא קובע: "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". האחריות בעיניין נשיכת כלב היא אחריות מוחלטת.

...

מכל האמור הריני קובע כי הנתבע ישלם לתובעים סכום כולל בסך 12,480 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

בע"א (מחוזי ת"א) 2755/06 בן יהודה יהודה נ' אפרוני אלדד (נבו 21.2.08] קבע כב' השופט ורדי [בסעיף 6 לפסק הדין]: "הקף האחריות כולל כל סוג היתנהגות שמקורו בכלב ואין צורך בקיומו של מגע פיזי, נשיכה של כלב או פעולה תוקפנית שלו כלפי הניזוק" באותו פסק דין קובע כב' השופט ישעיהו שנלר כי : "5..."אם אכן אדם קפץ מחשש כלב , אין זה רלוואנטי אם החשש היה מוצדק, אם החשש עומד במבחן אוביקטיבי בנוסף למבחן סוביקטיבי, כפי שאין זה משנה אם יכול היה הנפגע להמנע מתגובה זו או אחרת- בכל אותם המקרים יהא בעל הכלב אחראי. מדובר על קשר סיבתי במובן הרחב, ואף כאמור, אם לא היה כל מגע פיזי בין הכלב לבין הנפגע ודי בכך שהנזק נגרם בשל אותו כלב... לא למותר להוסיף כי אם כלב תקף את התובע או אף אם רץ לקראתו ובשל כך הגיב התובע באופן שהגיב ונגרם לו נזק גוף - יכללו גם מקרים אלה במסגרת העוולה של היזק על ידי כלב....

...

בכל מקרה באין סיוע לעדות זו באמצעות ראיה חיצונית ומקור נפרד, דין התביעה להידחות.

אין בידי לקבל טענה זו של התובעת.

בהינתן כל האמור עד כאן, המסקנה המתבקשת היא כי דין התביעה להתקבל.

עוד טוען המערער, כי שגה בימ"ש קמא בקובעו כי לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למערער לבין הכלבה, שכן האחריות של בעל הכלב אינה מוגבלת למקרה של נשיכה בלבד ודי בכך שהוכח כי היה מגע בין הכלבה למערער.

...

אולם, בסופו של יום, דומה כי די בחומר שבפנינו על מנת להגיע למסקנה אליה הגיע חברי.

הגם שכאמור, לא שמענו גירסה ברורה וחד משמעית, לא מהמשיב ולא מבא-כוחו, נמצאנו למדים כי המשיב מקבל את גירסת המערער כי קפץ מחמת הכלבה, כפי שעולה מדברי המשיב שהיה מגע בין המערער לכלבה, וכדבריו הראשונים אודות ההתקלות בין המערער לכלבה.

לאור כל האמור, אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי.