אחריות בעלי המניות על צ'ק שחזר

זאת בתגובה למידע על שיקים שלא כובדו מסיבת אכ"מ. כך גם הוגשו נגד התובעת במהלך התקופה האחרונה עשרות הליכים משפטיים (שפורטו בבקשה), לרבות בגין הבניה נשוא התובענה דנן, על ליקויי הבניה שבה.

תמצית תשובת הנתבעת לתגובת התובעת הנתבעת השיבה לתגובת התובעת, ובעיקרון חזרה על עקרי בקשתה.

דיון והכרעה הבקשה הוגשה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 (התובעת היא חברה בע"מ), שלשונו כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". על אודות חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות משפט מכח סעיף 353א לחוק נקבע מבחן שלושת השלבים כדלקמן: "אשר לחיובה של החברה בהפקדת ערובה... על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בערבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תדחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת ... הלכה היא כי בנגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, עליו לבצע בחינה תלת שלבית...

...

דיון והכרעה הבקשה הוגשה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 (התובעת היא חברה בע"מ), שלשונו כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". על אודות חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות משפט מכח סעיף 353א לחוק נקבע מבחן שלושת השלבים כדלקמן: "אשר לחיובה של החברה בהפקדת ערובה... על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת ... הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, עליו לבצע בחינה תלת שלבית...

לאור המפורט בתגובת התובעת, שתמציתה לעיל, לא שוכנעתי כי מצבה הכלכלי כה גרוע, כפי שניסתה הנתבעת להציג בבקשתה.

במצב דברים זה ,שוכנעתי כי נסיבות המקרה דנן, כמתואר לעיל, מצדיקים את דחיית הבקשה, וכך אני מורה.

טרם ערך את ההזמנות בקש אמיר להחתים את הנתבע ואת שאר בעלי המניות על שטר חוב ואף ביצע תישאול לגבי יכולת הפירעון שלהם.

התובעת טוענת, בתגובה לטענת הנתבע כי חדל להיות בעל מניות בחברה, כי היה עליו לוודא כי חובותיו ישולמו ולקבל בחזרה את שטר החוב כנגד הגשת שטר חוב חתום על ידי הרוכשים - ולא להשאירו אצל התובעת.

"צד א" עד למועד העברת המניות דהיינו 5.1.2014" – לבין האמור בנספח לפיו "כל אחריות על...חובות לספקים כגון אחים בוקובזה בע"מ...שנחתמו על ידי הבעלי מניות הקודמים כאמור לעיל, מועברת במלואה על ... פאראד דימה מיום חתימת ההסכם" ענה כי "כנראה ההסכם נערך לא נכון". (הההדגשות שלי – ל.א.) הוא נישאל מדוע יש צורך בסעיף זה בהסכם אם כל החובות לתובעת מתבטאים בשיקים של החברה ולא בשטר חוב, וענה כי "כנראה שהעו"ד שלנו... לא היתה צריכה לעשות כך" (פרו'4/6).

...

החלטתי לדחות את התנגדות הנתבע מהטעמים הבאים: ראשית, האמנתי לאמיר לגבי השתלשלות הדברים ברובה הגדול.

לאור האמור לעיל אני דוחה את ההתנגדות ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת – בנוסף לסכום הנקוב בתיק ההוצאה לפועל – את אגרת בית המשפט בסך 803 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,243 ש"ח שישולמו תוך 30 יום מהיום.

תיק ההוצאה לפועל שמספרו 14-05221-14-0 ישופעל תוך 30 יום מהיום אם לא ישלם הנתבע את סכום החוב.

עוד טענה המבקשת לזיוף שכן החתימה על השיק אינה חתימתה.

המבקשת טענה כי המשיבה לא הוכיחה במסגרת הליך זה איתנות פינאנסית, כל שכן מדובר בחברה העוסקת בניכיון שיקים, תחום המעלה קונוטציות שליליות ותדמית מפוקפקת, כך לשיטתה, ולא ברור מי הם בעלי מניותיה ומה יכולתם הפינאנסית.

הקריטריונים לקביעה אימתי יחויב התובע בהפקדת ערובה, הותוו בפסיקה, בשים דגש על האיזון בין מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סכויי ההליך קלושים (ר' רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר [פורסם בנבו] (3.10.2004)), לבין פגיעה אפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע אשר תביעתו עשויה להדחות על פי הוראת תקנה 519(ב) (כלומר, הוא לא יוכל לשוב ולהגישה) ככל שלא יעלה בידו להעמיד ערובה (ר' רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (27.6.2010).

וכאשר התובע הוא תאגיד, המקור הנוסף לחיוב בערובה להבטחת הוצאות הליך הנו סעיף 353(א) לחוק החברות, התשנ"ד-1999 (להלן: "החוק") הקובע: 353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

...

הקריטריונים לקביעה אימתי יחויב התובע בהפקדת ערובה, הותוו בפסיקה, בשים דגש על האיזון בין מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים (ר' רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר [פורסם בנבו] (3.10.2004)), לבין פגיעה אפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב) (כלומר, הוא לא יוכל לשוב ולהגישה) ככל שלא יעלה בידו להעמיד ערובה (ר' רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (27.6.2010).

עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת בגין הבקשה דנן, בסך של 1,500 ₪ בצירוף מ.ע.מ כחוק שישולמו בתוך 30 יום ללא קשר לתוצאות ההליך.

לטענת ביטחון הקריות סכויי תביעתה טובים, באשר תביעתה נסמכת על המחאות שחוללו בשל הוראת ביטול ועל שכר בגין שירותי שמירה, בנסיבות בהן אין מחלוקת בין הצדדים כי שירותי השמירה – ניתנו.

דיון והכרעה סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". ברע"א 10905/07 ‏נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.2008) עמד בית המשפט על ההיסטוריה החקיקתית של סעיף זה ומשמעותה לגבי פרשנותו: "סעיף זה הוסף במסגרת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005. הוראה דומה אמנם הייתה קיימת בסעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, אך זו בוטלה עם חקיקתו של חוק החברות בשנת 1999. בהצעת החוק לתיקונו של חוק החברות ניתן למצוא היתייחסות להוספתו של סעיף 353א' לחוק. בין היתר נאמר שם, כי 'מוצע להחזיר לחוק את סעיף 232 לפקודת החברות כדי להבהיר כי לא הייתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע' (ראו, הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638). נדמה, כי הכוונה ב'כללים מיוחדים' הנה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בערבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות.

בהחלטת כב' השופטת ש' נתנאל בבשא (חי') 13221/07‏ ‏מיקרו סוויס בע"מ נ' תור גל בע"מ (4.11.2007) חזר בית המשפט על ההלכות האמורו.

...

לעניין זה יפים דברי בית המשפט ברעא 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.2016): "... בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג (השוו לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה (ראו: רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, פס' 8 (13.11.2014); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (‏23.5.2011); רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)). בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות (השוו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד (1) 647, 650 (1990))." לעניין זה ר' גם החלטת בית המשפט ברעא 4890/16 ‏ ‏טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' הוצאה מוכרת בע"מ (22.8.2016).

יחד עם זאת, אני מקבלת כי הגשתה של תביעה שכנגד המבוססת על אותה מסכת עובדתית עליה מבוססות תביעת בטחון הקריות רלבנטית בכל הנוגע לגובה ההוצאות שצפויה פור אם דפנס להוציא על מנת להתגונן מהתביעות.

לאחר ששקלתי את טענות בטחון הקריות, סכום תביעותיה, סיכויי תביעותיה, הזיקה בינן לבין התביעה שכנגד שהגישה פור אם דפנס, מורכבות ההליכים וכלל נסיבות העניין, אני מקבלת את הבקשה בחלקה ומחייבת את בטחון הקריות להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת תשלום הוצאות פור אם דפנס, לו יידחו תביעות בטחון הקריות או חלקן, בסכום כולל של 8,000 ₪.

המבקשת חזרה על הטענות שהעלתה בבקשתה למחיקה על הסף (בקשה מס' 3, שנדחתה בהחלטה מיום 13.07.16).

לטענתה, בקשה זו כבר עלתה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 22.02.18 ונדחתה, ומדובר למעשה בהגשת בקשה זהה "בשיטת 'מצליח'". לפי התובעת, לא מדובר בתביעת סרק לאור העובדה שכתב התביעה מוכיח כי נמשכו מאות אלפי שקלים ע"י הנתבע בעוד המבקשת הייתה מורשית חתימה אצל התובעת, כאשר המבקשת מודה כי חתמה על שיקים לפקודת הנתבע שנטל כספים אלו לכיסו (אלא טען כי קבלת הכספים היתה כדין).

שאלת תחולת סעיף 353א לחוק החברות על עמותה סעיף 353א לחוק החברות מעגן את סמכותו של בית המשפט לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט..., לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין..., אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." התובעת בעניינינו איננה חברה או חברת חוץ, כי אם עמותה.

...

לענין זה, אני מקבלת את טענות המבקשת בתשובתה לפיהן אותו המסמך כלל לא ברור ואף לא רשום בו מי בעל החשבון, זאת בנוסף לכך שהחשבון הנזכר בתביעה התנהל בבנק אחר.

אמנם, בקשה כאמור ניתן להגיש בתחילת ההליך, אולם לנוכח דחיית התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3, אני סבורה כי נוצרו נסיבות חדשות אשר יש בהן כדי להסביר את מועד הגשת הבקשה.

המבקשת ביקשה, כאמור, כי הסכום שייפסק "ייקח בחשבון את ההוצאות שכבר נגרמו עד היום בפועל לנתבעת 4 ואשר היא צפויה להן בעתיד". לאחר שקילת מכלול הנתונים בתיק, לרבות, אך לא רק: סכום התביעה; היקף טענות הצדדים; העדויות הצפויות להישמע במסגרת המשך בירור התביעה; המשאבים הכספיים שהושקעו עד כה ואשר עתידים להיות מושקעים לצורך ניהול ההגנה על ידי הנתבעת; ההוצאות בהן נשאה המבקשת בפועל; והוראות כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000 - אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט סך של 30,000 ₪ להבטחת הוצאת המבקשת בגין ניהול ההליך המשפטי, ככל שאלו ייפסקו לטובתה.