מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות בעל רכב לתאונה לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה

בהליך רע"פ (רע"פ) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

רקע והליכים קודמים נגד המבקש הוגש כתב אישום, במסגרת תיק תאונת דרכים, המייחס לו את העבירות הבאות: אי ציות לאור אדום ברמזור, לפי סעיף 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2), בצרוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); גרימת נזק, לפי סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, לפי סעיף 144(א)(2) לתקנות התעבורה, בצרוף 38(1) לפקודת התעבורה; ואי מסירת פרטים לנפגע בתאונה, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה, בצרוף סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.
ברקע הדברים, נזכיר את הגישה העקרונית ביחס לחזקת הבעלות, ועל פיה: "אחריות בעל הרכב לעבירות תעבורה שבוצעו ברכבו נקבעה בהתאם לסעיף 27ב פקודת התעבורה, הקובע כי נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה ... זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, ... או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב ... או הוכח שהרכב נילקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו". [רע"פ 9/11]צמח נ' מדינת ישראל (11.4.2001) (ההדגשה במקור-א.ש).
...
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר), בעפ"ת 22914-11-14, מיום 1.3.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כהן) (להלן: בית המשפט לתעבורה), בת"ד 5086-07-12, מיום 10.9.2014.
בהקשר זה, טען המבקש כי הימנעותה של המשיבה מלהתחקות אחר זהותו של הנהג האחר, מהווה מחדל חקירתי היורד לשורשו של עניין, ועל כן שגה בית המשפט לתעבורה עת הרשיעו בעבירות שיוחסו לו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בציינו, כי "בדין קבע בית משפט קמא כי לא עלה בידי המערער [המבקש] להרים את הנטל. שכן אמנם העלה טענה באשר לזהות האחר שנהג ברכב, ואולם נמנע מלהביא כל ראיה בהקשר לכך, לרבות זימון האחר לעדות בבית המשפט [...] משלא עלה בידי המערער [המבקש] לסתור את חזקת הבעלות, דין הערעור להידחות". הבקשה לרשות ערעור המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

מצאתי לנכון לקבל את גירסתה של התובעת לגבי קרות ארוע התאונה שלפיה המבוטחת נכנסה עם רכבה לצומת במופע של רמזור ירוק, וכי הרכב הפוגע ניכנס לצומת במופע של רמזור אדום ופגע עם חזיתו בחלק הימני של רכב המובטחת.
ראוי לציין כי הנתבע לא היתייחס כלל בסיכומיו לתחולתן של התקנות האמורות על המקרה הנידון, ולטענות שהתובעת העלתה בעיניין זה. בסעיף 27ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], שעניינו "אחריות בעל רכב", נקבע כדלקמן- "(א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן- המחזיק), או הוכח שהרכב נילקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. (ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק. (ג) הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם". דבר החקיקה הנ"ל יוצר את החזקה שככל שזהותו של מי שנהג ברכב במועד הארוע אינה ידועה, יש לראות את בעל הרכב כמי שנהג בו, וככל שברצונו לסתור את החזקה האמורה, הרי שלא די בכך שיוכיח כי לא נהג ברכב במועד הארוע, אלא שעליו להוכיח בראיות את זהותו של נהג הרכב במועד הארוע, או שהרכב נילקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
היתנהגותו של הנתבע אינה מתיישבת עם חובת הזהירות המוטלת על בעליו של רכב לנקוט באמצעי זהירות סבירים, ולכל הפחות לנעול את דלתות הרכב ולשמור על מפתח מתג ההתנעה מחוץ לרכב, על מנת למנוע- ככל שהדבר בכוחו- שימוש לא מבוקר ברכב, ובכלל זה על ידי אלה שכישורי הנהיגה שלהם אינם ידועים לו. הנתבע חרג איפוא ממידת הזהירות הראויה שנקבעה בגדרה של תקנה 74(ב) לתקנות התעבורה, וגם מטעם זה ניתן להטיל עליו את האחריות לגבי היתרחשות התאונה והנזקים שנגרמו בעטיה לרכב המבוטחת.
...
דיון והכרעה אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את כל שהוגש בהליך זה, את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה שיש מקום לקבל את התביעה, אם כי יש לנכות מסכום התביעה את שיעור האשם התורם שיש ליחס למבוטחת בנוגע לאירוע התאונה.
עם זאת, סבורני שיש ממש בטענת הנתבע כי המבוטחת לא נקטה בזהירות ראויה עם כניסתה לצומת.
הדעת נותנת שהמבוטחת נכנסה עם רכבה לצומת מבלי שבדקה כיאות שהצומת פנויה וסבורני שיש לייחס לה אשם תורם בשיעור של 20% לגרם התאונה.
התוצאה התוצאה הינה שהתביעה מתקבלת בחלקה והנתבע ישלם לתובעת את החיובים הכספיים כדלקמן- סך של 68,869 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ביום 20.4.2016 ועד לתשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2014 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

המשמעות של אי הרמת הנטל לפי סע' 27 ב' לפקודת התעבורה, היא הטלת אחריות פלילית, שתוטל על שכמי הבעלים הרשום, לא כאחריות שילוחית אלא מכוח אחריות ישירה.
הלכה זו הייתה משורשת בפסיקת בית המשפט אף בטרם חקיקת סעיף 27 ב לפקודה ובחיקת סעיף 27 ב קיבלה ביטוי מפורש.ראו: ע"א 31/85 בדיר נ' טסה, פ"ד מג (2) 81, 87 ; ת"א (ת"א) 182192/02 אישי ישיר ואח' נ' אגד(.
בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364, 390, נקבע כי בעיניין חזקת אחריות בעלי הרכב נקבע: ".....כאמור, ביסוד האחריות לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] אינה מונחת הנחה זו, שכן בעל רכב אינו מישתחרר מאחריותו אם הוא מוכיח כי הוא עצמו לא נהג ברכב. אכן, ביסוד האחריות לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מונחת חובתו של בעל הרכב לדעת מי נהג ברכב, וחוסר הידיעה הוא המקור לאחריות. לעניין חוסר ידיעה זה אין כל שוני בין בעל רכב שהוא בשר ודם לבין בעל רכב שהוא תאגיד...". אי לכך על הנתבעת להוכיח בפני ידיעה בעיניין זהות הנהג והמחזיק של הרכב בשעת התאונה; אין חולק בפני כי הנתבע שהה בחו"ל בעת התאונה וכי בכך הוא לא נהג ברכב; אך אין די בכך כדי לסתור את החזקה ועליו להוכיח מי נהג ברכב.
...
במכלול השיקולים ששקלתי הגעתי למסקנה כי הנטעל להוכיח זהות הנהג מוטלת על הנתבע, ולא די להוכיח כי הוא לא נהג ברכב ,החזקה לא נסתרת בהוכחת נתון זה, אלא יש להוכיח זהות הנהג ממכלול הנתונים הבאים: ראשית, אי זימון את מר לב ארי למתן עדות בבית המשפט ( כעד מטעם הנתבע) יש לזקוף לחובתו של הנתבע והפעלת החזקה שעדות בן ארי בבית המשפט הייתה פועלת לרעתו לו היה מוזמן.
ממכלול שיקולים אלה, ובפרט כאשר מתברר גם שבן לולו הנהג הנטען חוסה בצל צו כינוס נכסים, ובשים לב לשאר הנסיבות , לא שוכנעתי כי הנתבע עשה מספיק כדי להוכיח זהות הנהג בפועל בעת התאונה, ואין די בציו שמו בכתב ההגנה או בהודעת צד ג', אלא יש להוכיח את זהותו, גרסת הנתבע לבדה אין בה די, שעה שהנוסח שבחר בו בכתב בנסיבות אלה ובשים לב לעדותו של הנתבע ושאר הנסיבות, אין די בציון שמו בגוף כתב ההגנה כדי לסתור את החזקה.
על כן ומאחר והתובע הוכיח את הנזקים שנגרמו לו, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,675 ₪, וכן החזר אגרה, על שני חלקיה ובנוסף, שכ"ט בסך 1,200 ₪, כולל מע"מ. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לעניין החזקה בדבר אחריותו בפלילים של בעל הרכב, כעולה מהוראת הדין לעיל, נפסק ב-ע"פ 3027/90 חב' מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ה (4) 364, 390, כדלקמן: " ... בעל רכב אינו מישתחרר מאחריותו אם הוא מוכיח כי הוא עצמו לא נהג ברכב. אכן, ביסוד האחריות לפי סעיף 27ב' לפקודת התעבורה (נוסח חדש) מונחת חובתו של בעל הרכב לדעת מי נהג ברכב, וחוסר הידיעה הוא המקור לאחריות. לעניין חוסר ידיעה זה אין כל שוני בין בעל רכב שהוא בשר ודם לבין בעל רכב שהוא תאגיד ...". החזקה הקבועה בסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה, לפיה בהיעדר הוכחה סותרת, יש לראות בבעל הרכב כמי שנהג בו, אומצה גם כן בדין האזרחי.
ראשית כל יש לבחון באם העובדה כי הנתבע לא נהג ברכב במהלך ארוע התאונה, מונעת את תחולת החזקה הקבועה בסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה.
...
בסיכומיו טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה על הסף הואיל והמצהיר מטעם התובעת, ואשר תצהירו צורף לכתב התביעה, לא התייצב למתן עדות במשפט.
ממכלול הנימוקים לעיל, אני מקבל את התביעה, ובהתאם לכך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 30,969 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 26.5.15, ועד התשלום המלא בפועל.
כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות האגרה, הוצאות העד מטעמה כפי שנקבעו בהחלטה מיום 12.1.16, ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 5,850 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על הוצאות האגרה ממועד התשלום בפועל ועל הוצאות העד ושכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך רע"פ (רע"פ) שהוגש בשנת 2011 בעליון נפסק כדקלמן:

הוא לא נהג ברכב במועד ביצוע העבירות, אולם על יסוד חזקת הבעלות לפי סעיף 27ב לפקודה התעבורה יש מקום להרשיעו.
עוד נקבע כי צורכי החברה היום הנם מילחמה בתאונות הדרכים ובעברייני התנועה, המסכנים את הציבור מדי יום ומדי שעה ואל לו לבית המשפט, לאפשר והתחמקויות מאימת הדין, אשר על כן נקבע כי הפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט לתעבורה לחזקת הבעלות הנה פרשנות ראויה.
אחריות בעל הרכב לעבירות תעבורה שבוצעו ברכבו נקבעה בהתאם לסעיף 27ב פקודת התעבורה, הקובע כי "נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה ... זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, ... או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב ... או הוכח שהרכב נילקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו". תכליתה והגיונה של חזקה זו נדונו בעבר בפסיקה.
...
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 34663-09-10 כבוד השופט א' כהן) מיום 15.11.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (ת"ד 2007-09, כבוד השופט א' טננבוים).
מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.
הוא הדין גם בכל הקשור לעונש שהוטל על המבקש, אשר אינו מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. בכל הנוגע לטענה החוקתית, מסכים אני עם המשיבה כי טענה זו נטענה לראשונה בבקשה זו, ורק מטעם זה דינה להידחות, אולם גם לגופם של דברים נראה כי המבקש לא השכיל להתמודד עם פסקת שמירת הדינים הקבועה בסעיף 10 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו