תאונת הדרכים אירעה ביום 12.05.2020 בין כלי רכב, מ"ר 263-01-901 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 526-81-701 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, הוא גם צד ג' 2, ובבעלות הנתבעת 2, היא גם שולחת ההודעה לצדדי ג', ושכור על ידי צד ג' 1 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").
מכאן, שברור הוא כי האחריות לקרות התאונה – בשל סטייתו הפתאומית ימינה של רכב הנתבעים לעבר נתיב נסיעתו של רכב התובעת – מוטלת על שכמו של נהג רכב הנתבעים.
זוהי המחלוקת המרכזית העומדת להכרעה וישיבת ההוכחות נסובה סביב מחלוקת זו.
כפי שפורט לעיל, הנתבעת 2 ושולחת ההודעה טוענת כי מי שנהג ברכב הנתבעים בעת התאונה לא היה מורשה לנהוג ברכב על פי חוזה השכירות ולכן אין לה חבות בקשר עם ניזקי רכב התובעת, וכי ככל שבית המשפט יחייב אותה בנזקי התובעת הרי שעל נהג רכב הנתבעים ועל שוכרת רכב הנתבעים (מעסיקתו של נהג רכב הנתבעים) לשפותה בסכומים אותם שילמה לתובעת.
סכום התביעה המוכח, בסך של 12,998 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.
...
איני מקבל את הטענה כי אותו עובד אינו עובד עוד בחברה כאמתלה לאי הבאתו לעדות.
אין בדעתי להיעתר לבקשה זו של שולחת ההודעה מקום שהגעתי לכלל מסקנה, בין היתר, על יסוד עדויות לרבות עדותו של נציג צד ג' 1, כי הנתבעת 2, היא שולחת ההודעה, מחויבת במתן כיסוי ביטוחי, מאחר שלא עלה בידיה להוכיח כי הנתבע 1 לא היה מורשה לנהוג ברכב הנתבעים במועד התאונה.
לסיכום
אשר על כן, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:
9.1.
