ארוע השריפה היתרחש עקב הצתה מכוונת של חנות המחשבים, באופן שהמציתים שפכו חומר דליק רב לחנות דרך החלון האחורי המסורג שלה, לאחר מכן שפכו את הנוזל הדליק מאותו מקום לחלקה האחורי של החצר, ולאחר מכן הציתו את "שביל האש" שהגיע לחנות שבחללה היו כבר אדי דלק רבים מהנוזל שנשפך בה, וכך נגרמו הפיצוץ והשריפה בעקבותיו.
סעיף 39 לפקודת הנזיקין, שכותרתו: "חובת הראיה ברשלנות לגבי אש", קובע כך:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".
בעניינינו, אין מחלוקת כי הנזק נגרם עקב אש, אך אין מיוחסת לאיש מהנתבעים הבערת האש או אחריות להבערת האש.
מאור הסביר היטב את מיקומו של שביל האש, אשר מתחיל בכניסה לחצר האחורית וממשיך לחצר האחורית, ציין כי שביל האש נוצר על משטח מרוצף, מחופה, ולא על האדמה, וכן סימן את שביל האש על גבי תמונות מס' 8 ומס' 11 שהן תמונות שצולמו על ידי המומחה מור ז"ל ביום שלמחרת הארוע וצורפו לחוות דעתו של פרייברג (עמ' 163 ש' 1-17).
...
לפיכך דין התביעה נגד הנתבע 5 להידחות.
התביעה נגד הנתבעים 4-7 – נדחית.
חרף זאת, החלטתי להקל במידה ניכרת על התובעים וזאת בהתחשב בגילם, במצבם, לרבות בשל אירוע השריפה, ובנזקים שנגרמו להם עקב האירוע, ואסתפק בשל כך בהשתת הוצאות נמוכות פי כמה מההוצאות (הכוללות שכר טרחה והוצאות משפט) שהיה מקום להטילן אלמלא הנסיבות האישיות הנ"ל.
בהתחשב בכלל האמור לעיל, אני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לכל אחת מהנתבעות 4, 6 ו-7 הוצאות בסכום כולל 20,000 ₪, ולנתבע 5, שלא הגיש חוות דעת, הוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪.
