אחריות בעל מקרקעין על שריפה שנגרמה עקב הצתה

יצוין, כי מלכתחילה הוגשה מטעם הנתבעת 4 חוות הדעת של חוקר השריפות מר ישעיהו מור ז"ל (להלן: "המומחה מור") אשר ביקר בזירת הארוע יום למחרת, 23.5.2008, ופירט בחוות דעתו (מיום 26.5.2008, ותוספת משלימה מיום 12.8.13) את הממצאים העובדתיים הבאים: "לא ניראו כשלים במערכת החשמל ובמערכות התאורה של העסק שעלולים היו לגרום לדליקה. בחצר הדרומית של הבניין והעסק ניראו סימני שפיכה ובעירת נוזל דליק (שביל אש) לצורך הצתה מרחוק.

סעיף 39 לפקודת הנזיקין, שכותרתו: "חובת הראיה ברשלנות לגבי אש", קובע כך: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". בעניינינו, אין מחלוקת כי הנזק נגרם עקב אש, אך אין מיוחסת לאיש מהנתבעים הבערת האש או אחריות להבערת האש.

מאור הסביר היטב את מיקומו של שביל האש, אשר מתחיל בכניסה לחצר האחורית וממשיך לחצר האחורית, ציין כי שביל האש נוצר על משטח מרוצף, מחופה, ולא על האדמה, וכן סימן את שביל האש על גבי תמונות מס' 8 ומס' 11 שהן תמונות שצולמו על ידי המומחה מור ז"ל ביום שלמחרת הארוע וצורפו לחוות דעתו של פרייברג (עמ' 163 ש' 1-17).

...

לפיכך דין התביעה נגד הנתבע 5 להידחות.

התביעה נגד הנתבעים 4-7 – נדחית.

חרף זאת, החלטתי להקל במידה ניכרת על התובעים וזאת בהתחשב בגילם, במצבם, לרבות בשל אירוע השריפה, ובנזקים שנגרמו להם עקב האירוע, ואסתפק בשל כך בהשתת הוצאות נמוכות פי כמה מההוצאות (הכוללות שכר טרחה והוצאות משפט) שהיה מקום להטילן אלמלא הנסיבות האישיות הנ"ל. בהתחשב בכלל האמור לעיל, אני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לכל אחת מהנתבעות 4, 6 ו-7 הוצאות בסכום כולל 20,000 ₪, ולנתבע 5, שלא הגיש חוות דעת, הוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪.

סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כלהלן: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." סעיף 39 לפקודה יוצר חזקה לפיה על מחזיק הנכס שממנו יצאה האש הנטל להוכיח שהוא לא התרשל בקשר למקור האש או התפשטותה ולהראות במקרה זה שהוא נקט אמצעי זהירות כאלה עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו.

אכן, הנתבעת שילמה לנתבע תגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו לו, יחד עם זאת, גם בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת צוין כי מדובר בנזקים שנגרמו לחניון בשל הצתת הרכב המבוטח ואיני סבור כי בשל האמור מנועה הנתבעת מלטעון טענותיה כנגד התובעת.

...

לאחר שמיעת עדויות הצדדים, נחה דעתי כי עלה בידי הנתבעים לסתור את חזקת הרשלנות המוטלת עליהם, והריני קובע כי אירוע ההצתה לא היה אירוע צפוי ועל הנתבע לא הייתה חובה לנקוט באמצעים למניעת השריפה.

נוכח האמור, אני קובע כי אירוע ההצתה במקרה זה הינו אירוע יחיד שלא ניתן היה לצפות אותו.

בשל כל האמור לעיל, דין התביעה כנגד הנתבעים להידחות.

ובכל מקרה, מושב אורה אינו נושא באחריות לשריפה שפרצה, הן מאחר ומדובר במדרון תלול שאין אליו כל גישה, הן מאחר והסבירות הגבוהה ביותר היא שהאש פרצה עקב הצתה בזדון, והמושב אינו נושא באחריות להצתה.

זאת ועוד, אף אגודה שיתופית לא תסכים לוותר על קרקע שבתחום המשבצת שלה ואם רמ"י תרצה לקחת שטח מהאגודה, האגודה תבוא בדרישה לערוך הליך של פדיון זכויות (עמ' 42 – 44 לפרוטוקול): "לא תמצא אגודה אחת שתבוא ותאמר שכל מה שהוא לא חקלאי הוא לא בגבולות המשבצת. אחרת המדינה חופשיה לקחת את כל השטחים שהם לא לעיבוד, לתכנן עליהם מגורים, לא תצטרך לנהל מו"מ לפדיון מול האגודה אז אני לא בטוחה שיש אגודה שחותמת על אמירה כזו" (עמ' 49 שורות 23 – 26).

סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע לאמור: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה" אין טענה כי מי מהנתבעים הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, החלופה הרלוואנטית היא "תופש המקרקעין" כאשר יש מחלוקת מי מהנתבעים נחשב לתופש חלקה 18 ממנה פרצה האש.

טענה דומה לטענת כלל ואורה עלתה בע"א 4473/93 יער זאב בע"מ ואח' נ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ ("עניין יער זאב"), שגם בה נטען על ידי הנתבעת כי מאחר והדליקה נגרמה כתוצאה מהצתה בזדון היא אינה נושאת באחריות לניזקי האש.

...

פוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות הוועד המקומי אורה, והטענה לכפל ביטוח נדחית.

ההודעה לצד שלישי ששלחו המועצה והכשרה נגד קק"ל נדחית במלואה.

ההודעה לצד שלישי ששלחו מושב אורה וכלל נגד קק"ל, המועצה והכשרה נדחית במלואה.

ברם, במקרה דנן חל סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שקובע כי בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש, כבעניינינו, על הנתבע להוכיח שלא הייתה התרשלות מצידו, וזאת שעה שמתקיימים אחד מהתנאים שלהלן: הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערתה; הנתבע או תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש.

בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שהמחזיק יעמוד בחזקת ההתרשלות שקבועה בסעיף 39 לפקודת הנזיקין עליו להוכיח, באמצעות "חובת הוכחה כבדה", כי השריפה לא נגרמה עקב התרשלותו.

בנוסף, עדותו בהקשר זה בפניי, שלפיה טרם הארוע הראשון היו ברכב הצ'ירוקי תקלות קודמות ואף ארע נזק לרכב בנסיעה במדבר, כאשר לדבריו האפשרות שלפיה בעקבות תיקון הרכב עלול להווצר כשל חשמלי טכני שגרם לשריפה - עדות שתואמת לעדות שמסר פנחס בפני בית משפט השלום בחיפה - מניחה את הדעת בעיניי, והיא תומכת בגירסת הנתבעת שלפיה לא הייתה אפשרות לצפות את ארוע ההצתה הנוסף, שכן פנחס סבר שמדובר בכשל חשמלי (ראו עמ' 23, שורות 33-31 וכן עמ' 22 ו-26 למוצג נ/2).

...

סיכומו של דבר; הוכח שהשריפה נגרמה בשל הצתה.

לטעמי הדברים אמורים מקל וחומר שעה שמדובר באותו מבוטח, כך שאין בידי לקבל את טענת הנתבעת בהקשר זה. אף טענת הנתבעת בדבר העדר תחולה של הפוליסה בהעדר צד שלישי היא טענה מוקשית בעיני, שכן לא ניתן לקבל תרחיש שלפיו נזק שנגרם לרכוש אחר של המבוטח אינו מכוסה בפוליסה שהוקמה עבורו, אלא מכסה רק נזקים של צד שלישי.

במכלול הטעמים דלעיל, דין התביעה להידחות.

ב(2) טענות הנתבע לנתבע לא הייתה שליטה על השריפה משום שנגרמה כתוצאה מהצתה על ידי גורמים זרים.

דיון ד(1) נטל ההוכחה סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "תובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." אין מחלוקת שהנתבע היה מחזיק המקרקעין מהם יצאה האש (המוסך), וכי מקור האש הוא הצתה בזדון.

...

ההודעה לצדדים רביעיים נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת כדלקמן: 914,926 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ש"ח. הנתבע ישלם לצדדים השלישיים הוצאות משפט כדלקמן: הוצאות המשפט ובכלל זה אגרת בית המשפט, שכר מומחים ועדים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה.