בהסכמת המשיבה השלישית ובא כוחה להגשת המסמך אין כדי לשנות מצב דברים זה. דברים ברוח זו אומר המלומד הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144:
"כאשר תובע מסתמך על מיסמך והנתבע מכחיש את חתימתו, על התובע להוכיח את אמתות המסמך, גם אם הנתבע אינו חוזר ומכחיש זאת בעת הגשת המסמך כראיה".
בעניינינו, לא הראה התובע בכל דרך מהדרכים האמורות לעיל, כי החתימה הנה חתימתו של הנתבע וכי החתימה המופיעה על השיקים מזויפת.
התובע צטט מדבריו של הנתבע ולפיהם אמר כי "לא אמרתי שהשיקים האלה מזויפים". בעיניין זה טען התובע, כי הואיל שהנתבע עצמו מודה כי הוא נתן הרשאה למישטרה לקבוע באם השיטריות מזויפים וכיוון שהמשטרה העבירה אחריות לבנק וזה טען בתגובה כי לא ניתן לקבוע שהשטרות מזויפים, הרי ש"מכאן עולה בבירור ששטרות אינם מזויפים אליבא הנתבע".
...
כיוון שנטל ההוכחה חל על התובע, הרי שהתובע כשל בהוכחת תביעתו ומכאן, די בכך, כדי לקבוע שדין התביעה להידחות.
ראו לעניין זה, שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה 2, בעמוד 367:
"וגם אוחז כשורה לא יהא זכאי לתבוע את פירעונו מהאדם שחתימתו זויפה."
מכל המקובץ, דין התביעה להידחות.
