אחריות בנק בעסקה נוגדת

נטען כי אף אם תוכחנה טענות המבקשים, הרי זכויותיהם החוזיות נדחות מפני זכותו הקניינית של הבנק בהתאם לדיני העיסקאות הנוגדות.

מטעם הבנק הוגש תצהירה של ירדנה בן דוד אחראית בנקאות עסקית בסניף טבריה (נ/3).

...

אין חולק כי בסופו של דבר הועברו הזכויות ע"ש צים (ביום 1.2.18) וכי המבקשים נתבקשו להשלים את התשלומים.

המבקשת תשלם למשיבה 1 הוצאות בסך כולל של 20,000 ₪ אותם רשאית משיבה 1/צים לקזז גם כן מסכום ההשבה.

התביעה כנגד המשיבים 2-3 נדחית בכללותה.

המבקשת תשלם לכל אחד מן המשיבים הנ"ל בנפרד, הוצאות משפט בסכום כולל של 30,000 ₪ לכל אחד מהנ"ל. למעט סכומי ההוצאות שנפסקו כסכום כולל בפסק דין זה, יתר הסכומים אינם כוללים מע"מ ויש להוסיפו עליהם.

התובעת, מוכרת של דירה בבאר שבע, הגישה תביעה זו לפצוי כספי בסך 396,970 ₪, נגד הנתבעת 1, עורכת הדין שטיפלה בעיסקה (להלן: "דוידוב"), הנתבע 2 קונה הדירה (להלן: "מנשירוב"), וכנגד הנתבע 3 בנק לאומי לישראל (להלן: "הבנק"), הכול בקשר לכספי מכר שלא הועברו אליה, כספים שהרוכש מנשירוב מסר בידיה הנאמנות של דוידוב, שהפקידה אותם בחשבון נאמנות אצל הבנק, אולם הכספים לא הגיעו לידיה של התובעת.

שנית, לא מדובר בטענה חדשה או במידע חדש, שכן שני הצדדים התייחסו לסוגיה, אם ההתנהלות בחשבון הנאמנות היתה אמורה להדליק בבנק "נורה אדומה". שני הצדדים התייחסו בסיכומים לעובדה שהנאמנת דוידוב "רוקנה" את החשבון, כשהתובעת טוענת כי מדובר באחריות הבנק לכך ואילו הבנק טוען כי אין מדובר באחריות הבנק לכך (ר' בין היתר ס' 12 לסיכומי התובעת, ס' 53 וס' 56 (ז) לסיכומי הנתבעת).

...

בנסיבות אלה, נראה לי נכון לקבוע אשם תורם של התובעת בשיעור של 60% כפי שנקבע בעניין טסט.

סיכומו של דבר התובעת הצהירה בדיון כי מדובר על סכום של 394,000 ₪.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הבנק לשלם לתובעת סכום של 161,000 ₪ בצירוף שכ"ט והוצאות משפט בסכום כולל ומינורי יחסית, לנוכח העובדה שלא נוהלו הוכחות ושנקבע אשם תורם משמעותי, בסך כולל של 11,700 ₪ בלבד.

בגין ההתנהלות השלילית והפלילית שנלוותה לפעולות שבוצעו להרחבת שער אפרים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק פ 040178/05 כנגד שבעה נאשמים: ישראל וילמובסקי – מזכיר וגזבר האגודה, הרשקו יצחק – חשב האגודה, סבן חיים – מהנדס האגודה, בריגר יוחנן ובריגר עדה שספקו לאגודה שירותי הנהלת חשבונות, נוימן ענת – האחראית במחלקת המשכנתאות בבנק וחדד שלום – חבר ועד האגודה (הכרעת הדין וגזר הדין הוגשו על ידי הבנק בהסכמת הנתבעים).

בהמשך ניתנה החלטת כב' הרשמת מיום 31.7.2012 בבקשת הבנק לעיון חוזר שלפיה אין לרשם ההוצל"פ סמכות לידון בטענת הבנק בדבר עיסקאות נוגדות.

...

מסקנה נוספת העולה מהממצא בדבר היעדר זכויות במגרש או בקשר אליו לאגודה וכן לציון ויהודית, והיעדר "נכס" בר שיעבוד במשכון, היא כי עניינה של התביעה אינו נוגע לזכות במקרקעין שההתיישנות לגביה 15 שנים כטענת הבנק.

המסקנה אליה הגעתי היא לפיכך כי יש לדחות גם את עתירות הבנק לפסיקת יתרת הסעדים ההצהרתיים שתבע.

התוצאה לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

האחריות בטרם אבחן האם היתנהגות הבנק מקימה לתובעים עילה נגדו, אדון בשתי סוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים המשליכות על שאלת האחריות: א. האם בעת פעולת הקזוז הגיע מועד פרעון ההלוואות? ב. האם המכתב מבנק ערבי ישראלי שיקף התחייבות בת קיימא עליה יכול היה הבנק לסמוך? לאחר מכן, אפנה לבחון האם הייתה לבנק זכות לקזז את הפקדון על פי המערכת ההסכמית בינו לתובעים והאם עשה שימוש בזכות זו בתום לב. מועד פרעון ההלוואה לטענת התובעים, מועד פרעון ההלוואה בסך של 1.85 מיליון ₪ חל בסוף חודש דצמבר 2012.

בין הבנק לבין לקוחותיו "קיימת מערכת יחסים מיוחדת, במסגרתה מצפים הלקוחות מן הבנק שינהג בהם ביושר ובהגינות ... בנקים נתפסים כגוף מעין צבורי, והם נדרשים לרמה גבוהה של ניקיון כפיים ואיפוק בהפעלת יתרונותיהם הדיונים והאחרים. מכלול הדינים מגבש מעין עסקה דו צדדית בין הבנקים לבין הציבור בכללותו, לפיו זוכים הבנקים ביתרונות מסוימים בצד הזכות, והם כפופים למערכת חובות מיוחדת בצד החובה" (גלעד נרקיס ומירב מור חובות החלות על בנקים א 133 (2002)).

בין היתר, על הבנק לבחון באופן עינייני ובכובד ראש את בקשותיו בכל הנוגע לאופן סיום היחסים המסחריים עמו, ולבוא לקראתו בנסיבות בהן הדבר מיטיב עם הלקוח ואינו מסכן אותו או נוגד אינטרסים לגטמיים שלו.

...

איני מקבלת את טענת הבנק בקשר לחשבון השני.

לאור האמור לעיל, טענות התובעים בעניין החשבון הראשון נדחות וטענותיהם בעניין החשבון השני מתקבלות.

התוצאה תביעת התובעת 1 נדחית.

המערער פעל בנגוד עניינים חד ומובהק בשעה שמחד גיסא היה אחראי על בחינת המשך ההיתקשרות העסקית של עובדי הבנק עם המתלונן ומאידך גיסא ערך עמו עסקה פרטית בשווי של 196,000 ש"ח לטובתו האישית.

בעניינינו, עיינתי בטענות הצדדים ובחוות הדעת המנוגדות של חבריי.

...

מסקנה זו נובעת מהנסיבות הקונקרטיות – עסקינן בעובד בעל תפקיד שאינו בכיר במיוחד שפעל לטובתו האישית.

ברם, המסקנה המתבקשת מכך אינה, להשקפתי, כי אין כלל אפשרות להטיל עליה נורמות משפטיות הרלוונטיות לבני אדם.

סוף דבר: אני מצטרף למסקנה של חברי השופט ד' מינץ כי יש לזכות את המערער מעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד.