אחריות בנק בגין אבדן כספי לקוח בהשקעות באופציות

בן עמי טענו כי חלה על אקסלנס חובת זהירות מוגברת כלפיהם כצדדי ג' ולכן היא חייבת לשפותם בגין אבדן כספם.

הנתבע טען כי אופציות הנסחרות בבורסה הנן מכשיר פינאנסי ממונף ועתיר סיכונים וכי התובעים בחרו במודע לנהל השקעותיהם בתחום עתיר סכויים, אך גם סיכונים (הנתבע הפנה לכך שיגאל, אף ניהל בעבר בעצמו תיק השקעות ולכן טען כי אין לקבל טענתו כי היה חסר הבנה).

ראה בעיניין זה מרכז) 8857-12-10 ענת פרץ נ' יהל היקרי שם נקבע כי נטל הוכחה על הנתבע להראות, לאחר שהודה כי קיבל את הכספים, מה עלה בגורלם: " כאמור, הנתבע לא הציג בפני התובעים ובפני בית המשפט את כל דפי חשבונות הבנק בהם נוהלו הכספים, כך שלא ניתן להיתחקות אחר גורל כספם של התובעים כולם, ושל התובעות 5 ו-6 בפרט. בנסיבות אלה, מקובלת עליי טענת בא כוח התובעים כי משהנתבע הודה בקבלת כספי התובעים, עליו מוטל הנטל להוכיח טענתו כי כספו של כל אחד ואחד מהתובעים, אבד בהשקעות שבוצעו בסבירות ומקצועיות אך התבררו כבלתי מוצלחות. הנתבע לא עמד בנטל להוכיח מה קרה לכספם של התובעים מעת שהסכומים הועברו אליו ועד למועד בו הודיע על אובדנם. הנתבע לא הוכיח מה עשה עם הכספים, אילו השקעות בוצעו, באילו מועדים, מה היו שערי הקניה והמכירה ומה עלה בגורלה של כל השקעה והשקעה. הנתבע הודה כי לא העביר את מלוא דפי הבנק, מהם ניתן היה אולי לעמוד על "מסלול הכסף", בעצת עורך דינו בתיק הפלילי.

אילו היה ניפתח החשבון, על בסיס מסמכים שמילאו התובעים בנוכחות הנתבע בלבד, היה ניתן לטעון לאחריות אקסלנס לפתיחת החשבון ללא בדיקת הלקוחות וזיהויים.

עוד אוסיף כי בכל מקרה ,מאחר שלא מצאתי לקבוע אחריות כלשהי אפילו לנתבע, בגין הפסדים (להבדיל מכספים שהוכח כי גזל מהתובעים),שכן התובעים ידעו ,או היו צריכים לדעת, על הסיכון בהשקעות , הרי ברי כי לא ניתן לקבל גם טענה כנגד אקסלנס בגין הפסדים.

...

ראה בעניין זה מרכז) 8857-12-10 ענת פרץ נ' יהל היקרי שם נקבע כי נטל הוכחה על הנתבע להראות, לאחר שהודה כי קיבל את הכספים, מה עלה בגורלם: " כאמור, הנתבע לא הציג בפני התובעים ובפני בית המשפט את כל דפי חשבונות הבנק בהם נוהלו הכספים, כך שלא ניתן להתחקות אחר גורל כספם של התובעים כולם, ושל התובעות 5 ו-6 בפרט. בנסיבות אלה, מקובלת עליי טענת בא כוח התובעים כי משהנתבע הודה בקבלת כספי התובעים, עליו מוטל הנטל להוכיח טענתו כי כספו של כל אחד ואחד מהתובעים, אבד בהשקעות שבוצעו בסבירות ומקצועיות אך התבררו כבלתי מוצלחות. הנתבע לא עמד בנטל להוכיח מה קרה לכספם של התובעים מעת שהסכומים הועברו אליו ועד למועד בו הודיע על אובדנם. הנתבע לא הוכיח מה עשה עם הכספים, אילו השקעות בוצעו, באילו מועדים, מה היו שערי הקניה והמכירה ומה עלה בגורלה של כל השקעה והשקעה. הנתבע הודה כי לא העביר את מלוא דפי הבנק, מהם ניתן היה אולי לעמוד על "מסלול הכסף", בעצת עורך דינו בתיק הפלילי.

לאור כל האמור: אני דוחה את תביעות התובעים כנגד הנתבעת 3 ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, בהוצאות נתבעת 3,לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 38,000 ₪.

אני דוחה את תביעות התובעים כנגד נתבעת 2.

מאחר שמדובר בשתי תביעות שאוחדו (אבל הייצוג ניתן ע"י אותו בא כוח והדיונים התנהלו במשותף)ומאחר שתביעת בן עמי התקבלה בסכום נמוך בהרבה מהסכום שנתבע (וגם זאת יש להביא בחשבון בפסיקת ההוצאות),אני מורה כי התובעים יגישו בקשה לשומת הוצאות, אליה יצרפו אסמכתאות לעניין ההוצאות שהוציאו ושכר טרחה ששילמו לבא כוחם (כל אחד בנפרד).

נאמר, כי גם על-פי עדותו של אורי, בשיחות ובפגישה עם נציגי הבנק, שנערכו זמן לא רב לפני שאורי השקיע את כספי הקרן באופציות מכר, חזר אורי על כך שהקרן פועלת על-פי "מודל 50 המניות". בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי אם לא די בכך שאורי זנח את מודל ההשקעות לו התחייב, הוא לא הודיע על כך למשיבים כדי שיחליטו אם הם מעוניינים להמשיך להשקיע או למשוך את כספם מן הקרן.

פסיקה נוספת חידדה כי החובה בסעיף 12 לחוק ייעוץ השקעות להתאים את הייעוץ לצרכי הלקוח אין פירושה כי הייעוץ אכן תאם בסופו של יום את צרכיו – כלומר, הבדיקה לא יכולה להעשות לאחר מעשה, אלא נידרש שהייעוץ עצמו לעת נתינתו התאים לצרכי הלקוח (עש"א (ת"א) 25968-03-11 פלונית נ' מדינת ישראל (4.11.2012); יוטעם כי חוק יעוץ השקעות אינו חל בעניינינו ועל כן האמור כאן ישים למקרה הנידון אף מקל וחומר).

אכן, הוזכרה בהקשר זה אפשרות ההשקעה באופציות, אולם זאת לשם גידור ההשקעה בלבד, וכפי שנכתב בדף העובדות, כחלק מ"גישת המסחר" – "גידור תיק ההשקעות בתקופות מסוימות באמצעות אופציות מכירה ("פוט") על מדד ה-S&P500". דהיינו, מהמצג שהציג המערער למשיבים, עלה כי מדיניות ההשקעות תהא מבוססת על השקעה במניות, אך ייתכן שימוש באופציות למכירת נכס (Put) כגורם מפחית סיכון, ולא כהשקעה ספקולאטיבית עצמאית – דהיינו, כגורם היוצר סיכון מוגבר בהשוואה ל"מודל 50 המניות" (ראו עמ' 10 לחוות דעת המומחה מטעם המשיבים, צורף כנספח 4 לערעור המשיבים; נזכיר כי לא הובאה חוות דעת נגדית מטעם המערערים; בית המשפט קבע כי עדותו וחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים מהימנות, ולא הועלה בפנינו טעם מספק להתערבות בכך); המערער בחר באפשרות האחרונה, ובכך הביא, בסופו של יום, לאבדן 90% מכספי המשיבים.

ואולם, מאידך גיסא, אין חולק כי המשיבים, אנשים משכילים המתמצאים ברובם בתחום בו עסקינן, חתמו מעיקרא על תקנון השותפות המאפשר למערער, לפי לשונו הפשוטה, להשקיע את כספיהם בכל דרך אותה ימצא לנכון (סעיף 8 לתקנון); ומכאן הקושי עליו עמד חברי השופט זילברטל, אשר בסופו של יום הביאו לקביעה כי המערער פטור מאחריות.

...

כתוצאה מהתרשלות המערער נגרם ביסודו הנזק המתואר, ולכן הוא – יחד עם המערערת 2, השותפה הכללית בקרן הנמצאת בבעלותו של המערער 1 – אחראים לפצות את המשיבים בגין כך. כפי שציין בית המשפט המחוזי, וסבורני כי קביעה זו מבוססת, יש לנכות מסך הנזק שגרם למשיבים 25%, המגלמים בתוכם את הנזק המשוער שהיה נגרם גם כך למשיבים ממילא אילו הושקע כספם בשוק ההון באותה תקופה, בהתאם למודל 50 המניות, ולכן סבורני כאמור כי אין להיעתר לערעור המשיבים בע"א 8064/13, שבמסגרתו הם משיגים על אופן החישוב וטוענים כי לא היה מקום להפחתה כלשהי.

סוף דבר: לכאורה, ניתן היה לומר כי כאשר אדם נכנס לשוק ההון עליו להיות מודע לסיכונים ולסיכויים שבו; אם יצליח – מה טוב, ואם חלילה ייכשל –מדובר במעין טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

אולם סבורני כי ראייה זו אינה במקומה; תכליתם של דיני החוזים היא, בין השאר, הסדרת יחסים חוזיים הוגנים ותמי לב (סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973); תכליתם של דיני הנזיקין, בין היתר, היא לעודד התנהגות ראויה, ולמנוע, ככל הניתן, התנהגות שאינה כזאת (ראו גלעד, בעמ' 222).

אלא שהנתבעים מדגישים כי מדובר באובדן השקעות במהלך מסחר שבוצע על ידי הנתבע בלבד וכי כל מעורבותו של בנו, מתן, בפרשה מתמצית בעבודתו בחברת האופציה כמבצע פעולות והעברות כספים בהוראת אביו הנתבע.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה, איפוא, על שתי שאלות: האם הנתבעים חייבים בהשבת כספי התובעים שהושקעו בחברת האופציה בשל ניהול הכספים שלא כדין, כנטען; וככל שיימצא שכך הוא, יהא מקום לברר מהי מידת מעורבותו ואחריותו של מתן, אם בכלל, לפעולות של חברת האופציה ולהשבת כספי התובעים.

לשיטת הנתבע, אין הבדל בין חשבונות הבנק של חברת האופציה לבין חשבונותיה בבית ההשקעות, שכן בשניהם מדובר ב"קופה" משותפת – "בשניהם יש בלוקים של כסף" של כל המשקיעים; ולכן, "במקום לעשות פעולה כפולה", לדבריו, ולהפקיד את כספי המשקיעים בחשבונות החברה בבית ההשקעות ומנגד למשוך כספים מאותם החשבונות עבור לקוחות אחרים, הנתבע קיצר את הדרך ומשך את הכספים כבר מחשבונות הבנק, לאחר שהתקבלו בהם הפקדות המשקיעים (עמ' 175 ש' 22-15; עמ' 177 ש' 19 עד עמ' 180 ש' 1).

...

" נמצאנו למדים כי לא רק שהחיקוק אינו שולל את הסעד הנזיקי, אלא שהוא מטיל חובה לדווח על פסק דין שניתן, לרבות בעילה של הפרת חובה חקוקה – ובתנאי שנכללה בו גם תרמית או רשלנות; ובמקרה כזה, תיתכן שלילת רישיון מכוח החיקוק – וזאת בנוסף לסעדים בנזיקין שנקבעו בפסק הדין.

סוף דבר התוצאה היא שהתביעה נגד הנתבע וחברת האופציה מתקבלת, במובן זה שאני מחייבת את הנתבע בתשלום לתובעים בסך 2,516,848 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התביעה ועד ליום התשלום.

התביעה נגד מתן נדחית.

* העברת הכספים לחשבונות המסחר של התובעת וניהול החשבונות על ידי הנתבעים ביום 7.7.2015 העבירה התובעת לחשבון המסחר הראשון סך של 30,000 ₪ מחשבון בנק שהיה על שמה בלבד, בו היו כספים שקבלה בגין אובדן כושר עבודה.

אין לחברה אחריות באשר לאופן בו משתמשים הלקוחות בכספים במערכת המסחר.

בסעיף 4.2 לתקנון נאמר כי "בשום מקרה החברה לא תפעל בתור סוכן/נאמן/ברוקר למענכה ולא תבצע עבורך עסקה במערכת". בסעיף 4.3 לתקנון נאמר כי החברה "לא סיפקה בעבר ולא תספק בעתיד כל ייעוץ לאיזה מלקוחותיה ושום מידע שעשוי להמצא באתרה ולא יוכל להחשב כייעוץ פינאנסי לשום מטרה, תהיה אשר תהיה, והוא אינו עונה על הגדרת הייעוץ החלה בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות תשנ"ה – 1995... או בכל חוק אחר... ואין משום הפעילות באתר והנתונים המתפרסמים בו כל המלצה ללקוח ו/או חוות דעת החברה". מנוסח האמור בנספח י' עולה במפורש כי התובעת העבירה כספים כדי שהיא תישתמש בהם לבצוע העיסקאות בזירה אותה מפעילה החברה.

יש מקום לקביעה לפיה היתקשרה התובעת לחברה אחרי שראתה פירסומת המתייחסת לאופציות בינריות, בשלב בו חיפשה אפיק חדש להשקעת הכספים אותם משכה מהבנק, כאשר היה לה לפחות מושג כללי באשר למהותן של אופציות בינריות ומחשבה על השקעה השונה במהותה מההשקעה הסולידית אותה ניהלה, לטענתה, בבנק.

...

כמו כן, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי התובעת יכולה הייתה להפסיק את הפעילות ולהקטין את נזקה משהבינה כי היא מפסידה סכומים גדולים בביצוע העסקאות – אף אם אלה בוצעו על סמך ייעוץ של מי מהנתבעים.

התוצאה היא כי יש לייחס לתובעת אשם תורם – כאשר השיעור הראוי הוא 40%.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה (כאשר שיעור האשם התורם של התובעת הוא 40%).

כספי הלקוחות הועברו לחשבונות בנק מחוץ לארצות הברית, בשליטת ראשי יוקום ובלא ששוייכו ללקוח ספציפי.

דיון והכרעה בתצהיר התובעת הפדרלית מיום 18.11.21 בעיניינו של המשיב 4 היא מתארת את הרקע לחקירה שגילתה, כך על פי התצהיר, כי מאוקטובר 2014 לערך ועד יולי 2016 המשיב 4 , אזרח ארצות הברית, היה מנהל באירגון שעסק בתרמית כלפי לקוחות בכל העולם בכל הנוגע להשקעות באופציות בינריות.

הוא היה מאנשי המכירות הבולטים והיה אחראי להבאת מעל 2 מליון דולר מכספי לקוחות לחברות.

על פי תצהיר הסוכן במשפטה של אלבז העידו 5 משקיעים – A.B. שהשקיע 30,000$ בביגאופשן ואיבד את כל כספו, J.F. שהשקיע 304,000$ בבינאריבוק ואיבד את כל כספו; A.G. שהשקיעה 84,000$ בשתי החברות והצליחה לקבל חזרה 5,000$ מבינאריבוק.

תיכתובת מייל שהמשיב 5 מעורב בה (צורפה כנספח 9 לתצהיר הסוכן בעיניינו) מלמדת על הקשיים בהם נתקלו משקיעים שניסו למשוך את כספם, כאשר המשיב 5 אף כותב "THE GUY WANT TAKE PROFITS. WE DON'T SEND PROFITS". על פי תצהיר הסוכן, ה-FBI השיג הקלטות של שיחות בהן המשיב 5 הציג מצגי שוא ללקוחות בנוגע לעצמו, לבטיחות ההשקעות ושעורי הרווח הצפויים ולקשר בין ריווחי המשקיע לרווחיו שלו.

...

לפיכך אין בידי לקבל את הטענה כי הסגרתו של המשיב 5 לאור נסיבותיו כאמור מנוגדת לתקנת הציבור.

  סוף דבר בעתירה נטען כי העבירות בגינן מתבקשת ההסגרה הן עבירות הסגרה לפי חוק ההסגרה, כאשר תנאי סעיף 2א לחוק מתקיימים ואילו הסייגים הקבועים בסעיף 2ב אינם מתקיימים.

לאחר שמצאתי כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לבקשת ההסגרה, כי נתקיימו יתר התנאים הנדרשים בחוק ולא מתקיים סייג שיש בו כדי למנוע את ההסגרה, אני קובעת כי המשיבים הם בני - הסגרה לארצות הברית על מנת שיעמדו לדין בארצות הברית בגין העבירות שפורטו בבקשת ההסגרה.