ביום 12.7.21 ניכנס רכב בבעלות התובעת, שהיה נהוג על ידי הגב' האני נועה מזרחי בראל (להלן: "הנהגת"), אל תוך מינהרת השטיפה כשתיבת ההילוכים שלו משולבת להילוך נסיעה (drive) ולא במצב סרק (neutral), פגע במנהרה וגרם לה נזק אותו תיקנה התובעת בעלות נטענת של 91,289 ₪ לאחר בדיקה ואישור הסכום על ידי שמאי מטעמה ששכרו עמד על 4,800 ₪, ומכאן התביעה שלפני העומדת על סך 96,089 ₪ בהתאמה.
העובדות דלעיל אינן שנויות במחלוקת והמחלוקת הנטושה בין הצדדים נוגעת לשאלה האם התרה עובד התובעת שעמד בכניסה למנהרת השטיפה בנהגת טרם כניסתה למנהרה כי עליה להעביר את תיבת ההילוכים למצב סרק; האם בעת הכניסה למנהרה לחצה הנהגת על דוושת ההאצה או רק שיחררה את דוושת הבלם; מה משמעות האמור לעניין האחריות לקרות התאונה; ומהו גובה הנזק.
ברם, לאמור חשוב להוסיף רכיב משמעותי נוסף והוא העובדה שבסרטון התאונה נראה בפירוש כי ברגע שרכב הנתבעת מתחיל להתקדם במהירות יחסית לתוך מינהרת השטיפה ממהר העובד שעמד במקום וחובט על חלקו האחורי על מנת לאותת לנהגת שעליה לבלום אלא שהיא לא עשתה כך למעט לפרק של שבריר שניה והתאונה התרחשה פרק זמן קצר לאחר מכן.
במצב דברים זה נהיר כי גם אם לא קבלה נהגת רכב הנתבעת תיזכורת בדבר החובה להעביר את תיבת ההילוכים למצב סרק טרם תחילת כניסתה למנהרת השטיפה היא בהחלט קבלה אזהרה בדמות הדפיקה על החלק האחורי של רכבה שאמורה היתה להבהיר לה שמשהו חריג מתרחש ולהזכיר לה את שהיה ידוע לה ממילא וכך להוביל לבלימה או למצער העברת תיבת ההילוכים להילוך סרק, פעולות שייתכן כי היו מונעות את התאונה או מצמצמות את עצמת הפגיעה וממילא גם את הנזק.
...
במקרה בו עוסק פסק הדין לא שלל בית המשפט קמא את הטענה כי המשיבה קיבלה הוראות טרם כניסתה למנהרת השטיפה ובכללן שילוב הילוך סרק ובית המשפט שלערעור קבע כך (פסקה 16) –
"צדק בעיני בית המשפט קמא עת קבע אחריות של החברה שבמכון השטיפה שלה, תחת פיקוח עובדיה ארעה התאונה, ומאידך לא פטר את המשיבה שלא העבירה את ידית ההילוכים למצב ניוטרל מאחריות לרשלנותה. מאחר שגם פעולה זו היתה צריכה להיות מפוקחת על ידי עובדי החברה, זו מצא בית המשפט קמא את חלוקת האחריות הראויה והמוצדקת בנסיבות העניין כפי שקבע, ודעתי היא כי בדין עשה כן ..."
ברוח קביעה זו אף אנוכי סבור, במלוא הצניעות והכבוד לערכאה הבכירה, כי יש מקום לחלוקת אחריות בין בעלי הדין אולם דומני כי בענייננו שונה מעט המצב מן המקרה בו עוסק פסק הדין האמור והדבר משליך על שיעור האחריות שיש להטיל על כל צד.
כפי שקבעתי לעיל, אין ספק כי עובד התובעת חדל בכך שלא הזכיר לנהגת את הצורך בהעברת תיבת ההילוכים למצב סרק טרם כניסתה למנהרת השטיפה ובה בעת אין חולק כי ידעה על כך במישור העקרוני אך נראה כי הדבר נשמט מזכרונה באותו רגע, אלא שזהו בדיוק תפקידו של העובד המוצב דרך קבע בשערי מנהרת השטיפה ומתודרך על פי נוהל התובעת – לוודא שהידיעה העקרונית אינה נשמטת מזכרון הנוהג/ת ברכב.
מנגד, פעולת הלחיצה על לוח הפיקוד על ידי העובד התרחשה רק לאחר הפגיעה, מה שלכאורה אמור היה לעשות מיד כשראה את הרכב מתקדם במהירות העולה על ההולם אף אם לא שקט לחלוטין על שמריו, שכן הציפיה ממנו – כגורם מקצועי המונחה בנושאים אלו – לפעול ביתר שיקול דעת וקור רוח בקרות אירוע מסוג זה.
לאור האמור אני סבור כי בשים לב למכלול נסיבות מקרה זה יש לחלק את האחריות לקרות התאונה על הצדדים באופן שווה.
בנסיבות אלו, מאחר שהנטל להוכיח את הנזק מוטל על התובעת, לאור התמיהות דלעיל והעדר ראיות ממשיות ביחס לאורך חיי המנהרה ותדירות החלפת החלפים לגביה, שניתן היה לכאורה לקבל מן היבואנית שהתובעת מצויה עימה בקשר עסקי שוטף (ראו עמ' 14 לפרוטוקול שורה 4), אין מנוס מן הקביעה שהתובעת לא הוכיחה את הנזק מעבר לקביעת השמאי מטעם הנתבעת.
סיכום
המורם מכלל האמור הוא שאני מקבל את התביעה באופן חלקי ולאור חלוקת האחריות באופן שווה בין התובעת לנתבעת אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת במחצית הנזק המוכח בסך 29,425 ₪ וכן באגרת בית המשפט בסך 2,402 ₪ כשלסכומים אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 22.9.21.
