אחריות בנזקי תאונה של עולה חדש עם מלגזה

עיקרה של העבודה הייתה מילוי שקי חול (להלן גם: "בלות") ושינוען על גבי המלגזות והעמסתם על משאיות שהגיעו לחצרי הנתבעת 1 לשם כך. התובע היה עולה חדש מאתיופיה.

דיון בשאלת האחריות האם התאונה עונה להגדרה של תאונת דרכים? מתוך העדויות אין חולק כי המלגזה עונה להגדרה של רכב מנועי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים").

העובדה שהנתבעת 1 לא פעלה בהתאם לחוזה ולא השיבה את המלגזה עם סיום תקופת השכירות, אינה יכולה להקים אחריות לנזק על הנתבעת 4.

...

על כן אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל על - 350,000 ₪.

סוף דבר ראיתי לקבוע כי הנתבעים 1 ו - 2 חבים כלפי התובע ביחד ולחוד והם יישאו בנזקו בסך של - 864,948 ₪.

התביעה כנגד הנתבעות 3 ו - 4 נדחית.

עוד, במסגרת סיכום ומסקנות הועדה, נקבע כי "בהעדר מצב קודם כאשר בבדיקת C.T מותני ישנו בלט דיסק הקפי בחלקו מסויד אקסנטרי לשמאל בגובה L5 – S1 אין מקום לנכות מצב קודם ונכותו היום היא תולדה של התאונה הנידונה". בנוסף, נקבע כי יש להפעיל את תקנה 15 מיום 27.10.2013 במחצית, מאחר והתובע לא חזר לעבודתו ונימצא בשיקום.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות.

לעניין זה הוסיף, כי במועד התאונה עבד ללא מיגבלה בעבודה פיזית קשה שכללה ישיבה, נהיגה במלגזה שעות ארוכות והרמת משאות.

זאת, בהיתחשב בעובדה כי התובע חסר השכלה, עולה חדש (כ- 20 שנה בארץ), אינו דובר את השפה העברית על בוריה, מתקשה בכתיבה וקריאה ובמיוחד בשל גילו המתקדם.

בהעדר ראיות לנטען, משלא הובאו עדים לעבודות הבית אותן ביצע התובע עובר לתאונה, נוכח העולה מתפקודו של התובע ושגרת יומו, הנני סבורה כי לעתיד פיצוי גלובלי בגין רכיב נזק זה בשיעור של 40,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. נסיעות והוצאות לעבר ולעתיד – בא כוח התובע בסיכומיו ביקש כי ייפסק לתובע בגין נסיעות פיצוי בשיעור של 500 ₪ לחודש לעבר ולעתיד, ובגין הוצאות רפואיות פיצוי בשיעור של 200 ₪ לעבר ולעתיד.

...

מאז ועד היום, אכן שוכנעתי כי התובע עצמאי בפעולות היומיום ואינו נזקק לעזרה בתפקוד או בעבודות הבית.

בנסיבות אלו, הנני סוברת כי פיצוי גלובאלי לנסיעות והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בשיעור של 10,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. כאב וסבל בהתאם לגילו של התובע, יליד 10.02.1953 ואחוזי הנכות בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו – 1967, אני קובעת כי יפוצה בגין ראש נזק זה בסך של 25,960 ₪.

לסיכום סך נזקי התובע הינם 344,171 ₪, יש לנכות תגמולי מל"ל בהתאם לחו"ד האקטוארית.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך עבודתו בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הנתבעת, מעסיקתו של התובע בעת התאונה, כופרת באחריות ובשעור הנזק.

המצהיר מטעמה, מר מוחמד בשר מסר בתצהירו כי הוא ראה את התובע בעת התאונה תומך את לוחות הזכוכית באמצעות ראשו בעת הובלתם, ולפתע נפלו לוחות הזכוכית ופגעו בו. כך גם העד עבד אלרחמאן עבדללה שעאנין מסר בהודעתו שהוגשה על ידי הנתבעת, כי הוא עבד אצל הנתבעת יחד עם התובע; בעת התאונה, היה על התובע להקל על מעבר לוחות הזכוכית המועברים על עגלות מהתנור, והפנייתם כדי שיעמדו על עמדה; בעת הרמת מספר לוחות באמצעות מלגזה, נפגע שיווי המשקל של העמדה, דבר שגרם לנפילת לוחות הזכוכית על התובע.

. בנסיבות העניין, סבורני כי מתאור נסיבות התאונה עולה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, שכן, הנתבעת היתה צריכה לדאוג שפעולת הנחתם והרמתם של לוחות הזכוכית תהיה בטוחה; עצם הפרת שיווי המשקל בעמדה שמונחים עליה לוחות הזכוכית מעיד על ליקוי ופגם בעמדה, דבר שגרם להטיית העמדה ולנפילת לוחות הזכוכית על התובע ולפציעתו.

...

בנסיבות אלה, סבורני כי הנכות הרפואית של התובע הינה: 30% בגין כריתת הכליה; 15% בגין צלקת עם קלואיד בבטן ובאמה; 10% בגין שבר בעצמות האמה, סה"כ נכות רפואית בשיעור 46.5%.

נזק לא ממוני בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו הקשה של התובע שכוללת איבוד כליה, הנכות הצמיתה וימי האשפוז, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין כאב וסבל סך של 350,000 ש"ח. הוצאות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו הקשה של התובע, שבגינה סביר שהוא נזקק בעבר ויזדקק אף בעתיד לעזרת זולת מוגברת, ובשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה שבגינה זכאי התובע לקבל מהמל"ל החזר הוצאות וגמלאות בעין בגין ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ומקצועי (סעיף 86 לחוק הביטוח לאומי), וכן בשים לב לכך שמדובר בתושב הרשות הפלשתינית, שמחד, מביא להפחתת שיעור ההוצאות ועזרת הזולת לנוכח רמת החיים והמחירים ברש"פ, ומאידך, גורם לקשיים במימוש זכויותיו של התובע מהמל"ל , סבורני כי סביר לפסוק לו בגין הוצאות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד סך של 150,000 ₪.

סוף דבר לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה לתובע את הסכומים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 114,800 ₪ גריעה מכושר השתכרות 429,800 ₪ נזק לא ממוני 350,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 150,000 ₪ 1,044,600 ₪ - בניכוי תקבולי מל"ל (980,700) ₪ 63,900 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט.

אחריותה בנזיקין של הנתבעת משמצאנו כי התאונה דנן אינה בגדר "תאונת דרכים", נותר לנו לבחון האם הנתבעת אחראית בנזיקין לניזקי התובע בתאונת העבודה דנן שאירעה לו. התובע, בתצהיר עדותו הראשית ת/1, ציין כדלקמן: עובר לתחילת עבודתו בנתבעת לא קיבל כל הדרכה לגבי אופן ביצוע העבודה, למעט נסיעה קצרה עם קצין הרכב מרדכי קארו (להלן: "קארו"), שבמהלכה בחן את נהיגתו בלבד ללא היתייחסות לנושא אופן ביצוע טעינת הסחורה או פריקתה מהמשאית (סעיף 6 לת/1).

הנתבעת היתה צריכה להתעקש על העדתו של רענן חסון בהיותו עד חשוב מאד מבחינתה לשאלת אחריותה בנזיקין או לחילופין לשאלת רשלנותו התורמת של התובע (שלכאורה, אם אכן הודרך ע"י רענן חסון להוציא את המלגזה החשמלית בהיותו עומד לצדה ולא מאחוריה, פעל עובר לתאונה בנגוד להנחיות ולהדרכות שקבל), ולבקש מביהמ"ש להעיד אותו מטעמה מרגע שהתובע ויתר על העדתו.

אז הכיצד הוא סבור שניתן להסתפק בהדרכת נהג אחר את הנהג החדש? השיב: "נהג ותיק הוא כמו מנהל מחלקה במפעל שקולט עובד... שיכול להדריך את העובד החדש ואין בעיה. אני לא רואה סתירה בין מה שנעשה לבין התקנות" (עמ' 41 לפרו' ש' 31-32).

מחקירתו הנגדית של קארו עולה אפשרות קרובה כי במועד החניכה שנתן רענן חסון לתובע, בתחילת עבודתו של התובע, כלל לא היתה אצל הנתבעת מלגזה חשמלית אלא רק ידנית.

משכך, מי הדריך את התובע לעבוד עם מלגזה חשמלית בעת פריקה ממשאית אל עבר רמפה?! היכן נרשמה ההדרכה האמורה והיכן נרשם שם המדריך כדרישת תקנות הפיקוח?! ההדרכה הרשומה היחידה אותה הציגה הנתבעת היא אודות תאונות דרכים קשות וכיצד להמנע מהן (ת/5).

...

באשר לטענת הנתבעות כי הכרעה בשאלת נסיבות התאונה בהסתמך על עדות התובע בלבד, כמוה כהסתמכות על עדות יחידה שאין לה סיוע, כהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות, סבורני כי אין בה ממש מהטעמים הבאים: מצאתי סיוע לעדות התובע, ברישום הרפואי סמוך לאחר התאונה, כמפורט בסעיף 15 לעיל.

לאחר ששקלתי את הדברים, מחד - רשלנות המעביד (כמפורט בהרחבה לעיל), ומאידך - סטיית התובע באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת ממנו בעבודה עם רמת סיכון גבוהה דוגמת זו הנדונה, החלטתי להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 20%.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

סבורני גם כי מי שאמור לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת 1 ובשכ"ט עורך דינה היא הנתבעת 3, שהתעקשה על כי התאונה הנדונה היא בגדר "תאונת דרכים" עפ"י דין, באופן שחייב את התובע לצרף את הנתבעת 1 כנתבעת בתיק זה. על כן, אני מחייב את הנתבעת 3 לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עורך דינה של הנתבעת 1 בסכום כולל של 7,500 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד החלקי ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בתאריך 6.1.2010 הגיש התובע כתב תביעה הדדי הן כנגד הנתבעת 1 , אשר ביטחה את המשאית באמצעות פוליסה שנערכה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) , תש"ל – 1970 , וכן כנגד הנתבעת 2 אשר ביטחה את המלגזה .

דיון והכרעה : סעיף 3(א) לחוק הפיצויים קובע , כי בתאונה בה היו מעורבים מספר כלי רכב , הרי שכל נהג אחראי לניזקי גוף שנגרמו למי שנסע ברכב בו נהג.

התובענה כנגד מבטחת המלגזה - הנתבעת מספר 2 : אשר לטענות אותן הנתבעת 2 בסיכומיה בשאלת היריבות המשפטית בשל אי צירוף הפוליסה וכן בשל אי צרופו של נהג המלגזה (מר עזרא יניב) כבעל דין , הרי שמצאתי לדחותן , שכן מעדותו של התובע וכן מעדותו של הנהג עולה , כי במועד היתרחשות התאונה נהג המלגזה שימש כעובד שכיר במסגרת חברת המים הממשלתית "מקורות" , ולפיכך ברי, כי הוא עצמו לא שילם את דמי הביטוח ועל פניו אף היה מנוע מלעשות נוכח הוראות דיני העבודה המקובלים במדינת ישראל .

אשר על כן , התאונה דנן אינה באה בגדרה של תאונת דרכים כי אם בתאונת עבודה גרידא , שכן התובע נפל כתוצאה מאובדן שיווי משקל/החלקה מהמשאית .

...

אי לכך , מסקנתי היא , כי בנסיבות המקרה דנן המלגזה עונה על התנאים הנדרשים לצורך הגדרתה כרכב מנועי .

  אי לכך , הנני דוחה את התובענה כנגד הנתבעת מספר 2 .

משום כך , התובענה כנגד הנתבעת 1 נדחית .