אחריות בנזקי תאונה עקב התפרצות חיה לכביש

לטענתם, התאונה ארעה כאשר נתבע 1 נסע בנתיב נסיעתו כדין, לפתע התפרץ רכב התובעת משולי הכביש אל נתיב נסיעת הרכב של נתבע 1, פגע בו והסב לו נזקים של ממש שהוכחו בחוות דעת שמאי בסך של 23,633 ₪.

גרסאות הצדדים גרסת נתבע 1 מרדכי זרביב: "זה היה די מזמן, אני נסעתי מכיוון קריית ארבע ליישוב מעלה חבר, במיניבוס הסעות עם תלמידים בפנים. כשאני עובר משהו פלוס מינוס קלומטר את הכפר בני-נעים, אני נוסע כשלפניי נוסע ג'יפ, אני שומר על אזשהו מרחק ממנו, באמצע הכביש אני רואה תזוזה קלה בכביש שלפניי, חשבתי שזה בעל חיים דרוס או משהו כזה, ואז כשהוא עובר מצד ימין חנתה בשוליים רכב מסוג יונדאי גטס, פונה טיפה שמאלה לכיוון הכביש, התחלתי לשים רגל על הברקס, מספר מטרים מועט מהיונדאי היא התחילה לעשות פרסה, זה היה פס לבן. אני מבחין ביונדאי גטס פשוט יוצאת לכביש ומתחילה לעשות פניית פרסה, זה כביש בין ערוני. היא התחילה לעשות פרסה, אני לחצתי ברקס ולקחתי את ההגה שמאלה, באה ממולי משאית ענקית, אני עם 15-10 תלמידים באוטו לא יודע בדיוק, אני אינסטינקטיבית שברתי שמאלה, ואז באה ממולי משאית, ואני שובר חזרה את ההגה ימינה ופוגע בה בחלק הקידמי ימיני שלה פוגע באחורי שמאלי שלה ובעצם זורק אותה לשוליים. אני לא יודע בדיוק מה קרה לה, אני לא יודע מה היתנהל אחרי זה, היו מאחוריי מחט הגזרה... אני נסעתי בנתיב הימיני נוסע דרומה, הג'יפ גם לפניי נוסע דרומה. אני מתאר את תמונת המצב, מימין יש יונדאי גטס והיא עומדת בשולי הכביש. לפניי במסלול הנסיעה שלי, יש ג'יפ נוסע, ואני. הג'יפ מיתקדם, ועושה סטייה קלה, אני מתקרב, ובמצב הזה היונדאי עושה פניית פרסה וחוצה את נתיב הנסיעה שלי. אני מושך שמאלה באינסטינקט, בורח שמאלה, באה ממולי משאית בנתיב הנגדי, ואז אני שובר את כל ההגה ימינה, ופוגע ביונדאי גטס. אני נפגע בחלק הימני הקידמי, והיונדאי בחלק האחורי השמאלי". הנתבע 1 מסר לחברת הביטוח את הגרסה הבאה: "נסעתי על ציר 30 לכיוון דרום בשוליים עמד רכב מסוג יונדאי גטס כשהתקרבתי אליו החל בפניית פרסה לא יכולתי לברוח לנתיב הנגדי בגלל תנועה ונכנסתי בו בחלק שמאחורי הנהג". גרסת ב"כ התובעת: "מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד. יש לקבל את התביעה במלואה, הן לאור המסמכים שצורפו לכתב התביעה והן לאור גירסתו של נהג הנתבעים שהנה לא אמינה ולדחות את התביעה שכנגד. בגירסתו של הנהג לא אמינה, היו בה לא מעט סתירות. מתחיל מש' 17 עמוד 5', שם הנהג מאשר בעצמו שהוא שינה או החליף את נתיב הנסיעה שלו. דבר שלא הוזכר על ידו. כל הזמן הוא היה טוען שהיה נוסע בנתיב הימני עד לש' 17 שם הוא הודה שהוא החליף את הנתיב שלו. מצד שני, בש' 20 ו23 באותו עמוד שם מצד אחד הנהג טוען שהוא לא ייחס חשיבות לתזוזה של הרכב שלפניו ומצד שני הוא טוען גם שהוא מבין שמשהו שקרה ולכן הזיז את הרכב שלו שמאלה. אם תשומת הלב מופנית גם לש' 35-34 שם הוא טוען בתשובה לשאלה שלי גם הוא נתן תשובה, זו גרסה הזויה והוא הוסיף כי הסיבה היחידה שבגללה הוא חושב שהיא יצאה לפרסה מאחר שזווית הבניה. על אף שהרכב של התובעת לא סטה לא לנתיב השמאלי ולא לנתיב הנגדי ונשאר בנתיב הימני. הפגיעה הייתה בחלק האחורי, ואם היא אכן הייתה יוצאת לפרסה משולי הכביש הוא היה צריך לפגוע בה בחלק הימני או השמאלי ולא מאחורה. כל התביעה שכנגד מבוססת שהרכב של התובעת יצא לפרסה משולי הכביש. בנוסף, הוא טוען שנסע במרחק עדין מהרכב שנסע לפניו ובכל זאת בכביש ישר, "ארוך", בכל זאת הוא לא ראה את רכב היונדאי עד שלטענתו הג'יפ חלף מרכב היונדאי והתפרץ לכביש והספיק להפגע בחלקו האחורי ולא הימני ולא השמאלי".

יודגש שסעיף 44 ל תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובע כי: "לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא". תקנה זו קובעת חובת זהירות בעת שנהג מחליט לבצע פניית פרסה אסורה, לאור כך שטענות התובעת לא הוכחו בפניי וכן לא הופרכו טענות הנתבעים, התובעת ביצעה פניית פרסה אסורה ולאור כך האחריות לקרות התאונה רובצת על שכמיה.

...

גרסאות הצדדים גרסת נתבע 1 מרדכי זרביב: "זה היה די מזמן, אני נסעתי מכיוון קריית ארבע ליישוב מעלה חבר, במיניבוס הסעות עם תלמידים בפנים. כשאני עובר משהו פלוס מינוס קילומטר את הכפר בני-נעים, אני נוסע כשלפניי נוסע ג'יפ, אני שומר על איזשהו מרחק ממנו, באמצע הכביש אני רואה תזוזה קלה בכביש שלפניי, חשבתי שזה בעל חיים דרוס או משהו כזה, ואז כשהוא עובר מצד ימין חנתה בשוליים רכב מסוג יונדאי גטס, פונה טיפה שמאלה לכיוון הכביש, התחלתי לשים רגל על הברקס, מספר מטרים מועט מהיונדאי היא התחילה לעשות פרסה, זה היה פס לבן. אני מבחין ביונדאי גטס פשוט יוצאת לכביש ומתחילה לעשות פניית פרסה, זה כביש בין עירוני. היא התחילה לעשות פרסה, אני לחצתי ברקס ולקחתי את ההגה שמאלה, באה ממולי משאית ענקית, אני עם 15-10 תלמידים באוטו לא יודע בדיוק, אני אינסטינקטיבית שברתי שמאלה, ואז באה ממולי משאית, ואני שובר חזרה את ההגה ימינה ופוגע בה בחלק הקדמי ימיני שלה פוגע באחורי שמאלי שלה ובעצם זורק אותה לשוליים. אני לא יודע בדיוק מה קרה לה, אני לא יודע מה התנהל אחרי זה, היו מאחוריי מחט הגזרה... אני נסעתי בנתיב הימיני נוסע דרומה, הג'יפ גם לפניי נוסע דרומה. אני מתאר את תמונת המצב, מימין יש יונדאי גטס והיא עומדת בשולי הכביש. לפניי במסלול הנסיעה שלי, יש ג'יפ נוסע, ואני. הג'יפ מתקדם, ועושה סטייה קלה, אני מתקרב, ובמצב הזה היונדאי עושה פניית פרסה וחוצה את נתיב הנסיעה שלי. אני מושך שמאלה באינסטינקט, בורח שמאלה, באה ממולי משאית בנתיב הנגדי, ואז אני שובר את כל ההגה ימינה, ופוגע ביונדאי גטס. אני נפגע בחלק הימני הקדמי, והיונדאי בחלק האחורי השמאלי". הנתבע 1 מסר לחברת הביטוח את הגרסה הבאה: "נסעתי על ציר 30 לכיוון דרום בשוליים עמד רכב מסוג יונדאי גטס כשהתקרבתי אליו החל בפניית פרסה לא יכולתי לברוח לנתיב הנגדי בגלל תנועה ונכנסתי בו בחלק שמאחורי הנהג". גרסת ב"כ התובעת: "מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד. יש לקבל את התביעה במלואה, הן לאור המסמכים שצורפו לכתב התביעה והן לאור גרסתו של נהג הנתבעים שהינה לא אמינה ולדחות את התביעה שכנגד. בגרסתו של הנהג לא אמינה, היו בה לא מעט סתירות. מתחיל מש' 17 עמוד 5', שם הנהג מאשר בעצמו שהוא שינה או החליף את נתיב הנסיעה שלו. דבר שלא הוזכר על ידו. כל הזמן הוא היה טוען שהיה נוסע בנתיב הימני עד לש' 17 שם הוא הודה שהוא החליף את הנתיב שלו. מצד שני, בש' 20 ו23 באותו עמוד שם מצד אחד הנהג טוען שהוא לא ייחס חשיבות לתזוזה של הרכב שלפניו ומצד שני הוא טוען גם שהוא מבין שמשהו שקרה ולכן הזיז את הרכב שלו שמאלה. אם תשומת הלב מופנית גם לש' 35-34 שם הוא טוען בתשובה לשאלה שלי גם הוא נתן תשובה, זו גרסה הזויה והוא הוסיף כי הסיבה היחידה שבגללה הוא חושב שהיא יצאה לפרסה מאחר שזווית הבניה. על אף שהרכב של התובעת לא סטה לא לנתיב השמאלי ולא לנתיב הנגדי ונשאר בנתיב הימני. הפגיעה הייתה בחלק האחורי, ואם היא אכן הייתה יוצאת לפרסה משולי הכביש הוא היה צריך לפגוע בה בחלק הימני או השמאלי ולא מאחורה. כל התביעה שכנגד מבוססת שהרכב של התובעת יצא לפרסה משולי הכביש. בנוסף, הוא טוען שנסע במרחק עדין מהרכב שנסע לפניו ובכל זאת בכביש ישר, "ארוך", בכל זאת הוא לא ראה את רכב היונדאי עד שלטענתו הג'יפ חלף מרכב היונדאי והתפרץ לכביש והספיק להיפגע בחלקו האחורי ולא הימני ולא השמאלי".

הכרעה לאחר ששמעתי את עדות הנהג הנתבע והערות ב"כ התובעת, סבורני שהאחריות לתאונה רובצת על התובעת; בראש ובראשונה, יש לייחס משמעות לאי התייצבות התובעת לדיונים בבית המשפט.

סיכום שאלת האחריות: לאחר שמיעת הצדדים והתרשמות מהראיות, אני סבור שהתאונה אירעה בהתאם לגרסה שהציגו הנתבעים ולא בהתאם לגרסה שהציגה התובעת.

מכאן, דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה הנגדית להתקבל.

מעיון במילון קימברידג' עולה כי הגדרה של "טווס" peacock מתחילה במילים: "... large bird a" לפיכך: טווס נכלל בהגדרה של "חיה". בנסיבות אלו ובהתאם לסעיף 40 לעיל, חל היפוך הנטל ועל צד ג' קרי אוניברסיטת תל אביב מוטל הנטל להוכיח שלא התרשל וצד ג' לא עמד בנטל זה. מעבר לכך ואף מטעמי מדיניות משפטית ראויה, אין כל מקום לאפשר לצד ג' להיתעלם מאחריותו לבטחונם של בעלי החיים הנמצאים ברשותו, כמו גם בטחונם של הנהגים הנוסעים בכביש ועלולים להיות מופתעים כתוצאה מהתפרצות טווסים לנתיב נסיעתם או לנחיתתם על גבי שמשת רכבם.

אין ספק בעיני כי התפרצות הטווסים לכביש מהוה גורם זר מיתערב, אך עתה עולה השאלה האם נתון זה יש בו לכשעצמו כדי לפטור את יעקב והמבטחת נתבעת 1 לחלוטין או חלקית מאחריותם לקרות התאונה ולנזקיה.

...

הכרעה לאור העובדה כי קבעתי לנתבעים 1-2 אחריות לקרות התאונה ולנזקיה בשיעור 70% אני מחייב את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 8,190 ₪ חלק יחסי מעלות תיקון נזקי התאונה.

סך של 90 ₪ חלק יחסי מאגרת ביהמ"ש. כמו כן, אני מקבל את ההודעה לצד ג' באופן חלקי ומחייב את צד ג' ביחד ולחוד עם נתבעת 3 בהתאם לאחריותם לקרות התאונה ולנזקיה בשיעור 30% לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 3,510 ₪ חלק יחסי מעלות תיקון נזקי התאונה.

אני דוחה את רכיב התביעה פסיקת הוצאות לדוגמא בסך של 7,000 ₪.

אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים אשר לאחריות לקרות התאונה ואשר לנזק שניגרם לתובע בגין התאונה.

בפועל, על יסוד כל חומר הראיות בתיק, לרבות נתוני הכביש, מסתבר כי מה שקרה הוא שנהג רכב התובע לא שמר מרווח מרכב הנתבעים ולכן עם בלימתו של רכב הנתבעים (בעקבות התפרצות החיה לכביש) הסיט נהג רכב התובע את רכבו שמאלה כדי לא לפגוע ברכב הנתבעים, ולא מן הנמנע כי הסטייה נעשתה כדי לעקוף את רכב הנתבעים בשל בלימתו, אלא שמשום שנהג רכב הנתבעים הסיט את רכבו שמאלה כדי לחמוק מהחיה שהתפרצה לכביש, נפגשו הרכבים.

...

לכן, לאור חוסר העקביות בגרסתם בדבר המרחק בין רכב התובע לרכב הנתבעים ולאור התרשמותי מעדותם, אני סבור כי נהג רכב התובע לא הקפיד על שמירת מרווח כדין מרכב הנתבעים שהוסע לפניו באותו הנתיב, אלא אף ניתן לסבור כי רכב התובע נצמד יתר על המידה לרכב הנתבע שנסע מלפניו אשר הפריע לו לפתח מהירות.

אשר על כן, אני קובע כי גרסתו של נהג רכב הנתבעים לגבי נסיבות התאונה היא מסתברת יותר מאשר גרסת עדי התובע.

התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העד, כפי שנפסק בדיון, אשר ישולם תוך 30 יום.

התובע הגיש תביעה על סך 25,000 ש"ח. על פי חוות הדעת השמאית שצורפה לתביעה, עלות התיקון של הנזקים שנגרמו לרכב עומדת על סך 14,928 ש"ח, וכן נגרמה לו ירידת ערך בסך 420 ש"ח. בנוסף, תובע התובע את עלות בדיקת השמאי בסך 800 ש"ח, פיצוי בגין הוצאות ואובדן זמן בסך 1,500 ש"ח ופצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. לצרכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו על סך 25,000 ש"ח. לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות, הן בשל כך שאין לו אחריות לתאונה והן בשל אי הוכחת הבעלות של התובע ברכב והנזקים שנגרמו לו. דיון והכרעה המחלוקת בעניינינו מתייחסת הן לשאלת האחריות לתאונה והן לשאלה אם הוכיח התובע את ניזקו.

לפיכך, כאשר נגרם נזק כתוצאה מכך שכלב שהסתובב חופשי התפרץ לכביש, יהיה בעל הכלב אחראי לנזק כאשר הוא הניח לכלב להסתובב בחופשיות או התרשל בשמירה על הכלב ולא נקט את כל האמצעים הסבירים הנדרשים על מנת למנוע את המצב בו הכלב היה משוחרר.

גם סעיף זה אינו חל, שכן לפי הסעיף כאשר מדובר בחיה שאינה חיית בר, נידרש כי "הנתבע ידע, או חזקה עליו שידע, כי היא מוועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק". הנטל להוכיח את התקיימות התנאים הקבועים בסעיף מוטל על התובע, ובעניינינו יסוד זה לא הוכח.

...

התובע הגיש תביעה על סך 25,000 ש"ח. על פי חוות הדעת השמאית שצורפה לתביעה, עלות התיקון של הנזקים שנגרמו לרכב עומדת על סך 14,928 ש"ח, וכן נגרמה לו ירידת ערך בסך 420 ש"ח. בנוסף, תובע התובע את עלות בדיקת השמאי בסך 800 ש"ח, פיצוי בגין הוצאות ואובדן זמן בסך 1,500 ש"ח ופיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. לצרכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו על סך 25,000 ש"ח. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות, הן בשל כך שאין לו אחריות לתאונה והן בשל אי הוכחת הבעלות של התובע ברכב והנזקים שנגרמו לו. דיון והכרעה המחלוקת בענייננו מתייחסת הן לשאלת האחריות לתאונה והן לשאלה אם הוכיח התובע את נזקו.

בהתחשב בכך, ומשנדחתה הטענה כי מדובר במסמכים מזויפים, סבורני כי די בחשבונית ובקבלה על מנת לבסס את הטענה לעניין גובה הנזק ברף הראייתי הנדרש של מאזן הסתברויות.

בהעלאת אפשרות היפותטית בעלמא אין די. לאור האמור, אני סבור שהתובע עמד בנטל להראות כי הוא זכאי לפיצוי לפי חוות דעת השמאי.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 16,148 בגין הנזק (לרבות ירידת הערך) ועלות חוות דעת השמאי, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 2,620 ש"ח. הסכום ישולם תוך 60 יום.

אין חולק כי ככל שיוכחו נסיבות התאונה הנטענות, אזי ברורה אחריותו הבלעדית של הנתבע לתאונה (הנתבע אף מודה בכך בכתב הגנתו) על כן הסוגיות הנדרשות הכרעה הן: 1) האם התובע הוכיח כי הסקודה נזוקה בתאונה בנסיבות שתוארו בתביעה או שמא חברת הביטוח הוכיחה שמדובר בתביעת מירמה.

זאת ועוד, גרסת הנתבע לגבי עצם קרות התאונה בנסיבות הנטענות, נתמכה בתצלומים שצולמו במקום התאונה בזמן אמת ע"י הנתבע (צורפו לדו"ח חקירתו בפני החוקר, מוצג ב/2), בדו"ח איכון חב' איתוראן המעיד על המצאות רכב ה-BMW במקום התאונה בשעה ובמועד הנטען (8/3/21 שעה 20:17, ראו: עמ' 63 לדו"ח); בתצלום ממכשיר הנייד של התובע בזמן אמת המראה את המצאות שני כלי הרכב המעורבים במקום התאונה (מוצג ת/1); בשני תצלומים שצולמו במקום התאונה בהם נצפים סימני נזילת מים על הכביש מתחת לרכב התובע, ראו: עמ' 38 להודעת התובע בפני חוקר הנתבעת מיום 24/5/21 (נתון התומך, על פניו, בקביעת השמאי מטעם התובע בדבר נזק לרדיאטור עקב התאונה); וכן בקיומה של התרעת חיישן "תאונה" ברכב הנתבע במקום ובמועד הנטען בתביעה כפי שניתן לראות בעמ' 63 לדו"ח איכון איתוראן.

אכן הנהגים המעורבים לא ידעו לזהות את "החיה" (כלב/שועל/חתול), אשר לטענתם התפרצה לכביש נע מלדרוס אותה), אלא שהקושי סביר בתנאי הראות במועד התאונה ובנסיבות של התפרצות פתאומית של בעל חיים לכביש.

...

מכל האמור לעיל, ובשים לב לעובדה שעסקינן בתביעת צד ג', לא הוכח בפניי שהנתבע מסר ידיעות כוזבות לחברת הביטוח.

לאור האמור לעיל, אני קובעת שגובה הנזק המוכח של התובע עקב התאונה הינו בהתאם לגובה סכום התביעה דהיינו 57,439 ₪.

סיכום לסיכום, מצאתי לקבל את התביעה ולהורות לנתבעת לשלם לתובע את הסך של 57,439 ₪ כערכו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.