אחריות בנזקי רכוש בתאונה בצומת ללא תמרורים

לפניי תביעה כספית בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 6.9.18 באשקלון.

בכתב ההגנה על נספחיו נטען שהתאונה אירעה בצומת ללא תמרורים כאשר רכב התובעים הגיח לצומת לא פנוי מצד שמאל במהירות וללא אורות, מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הנתבעים שנסע מימין.

בנוסף, מתמונות המקום עולה שאין תאורה ולמצער משמעותית במקום, ומטעם זה הגעתי לכלל מסקנה שמלוא האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג התובעים שנסע ללא אורות, ללא כל אשם תורם מצידו של נהג הנתבעים.

...

באשר למהירות הנסיעה של הרכבים; אין בידי לקבוע מהי מהירות הנסיעה של הרכבים במועד התאונה.

לסיכום, עדויות התובעים לא הותירו רושם חיובי על בית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

תביעות הדדיות שעניינן ניזקי רכוש שנגרמו אגב תאונת דרכים בצומת T ללא תמרורים.

מעבר להגעת חלק ממקרים אלו לבתי המשפט, העניין מעורר סוגיות בטיחותיות ומצריך מהגורמים האחראים טפול במוקדי סיכון על מנת לשפר את רמת הבטיחות בהן ולמנוע נזקים לרכוש ולנפש, בעיקר ביישובים הערביים.

...

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת 4 לשלם לתובע 40% מסכום ההוצאות, קרי סך של 1,708 ₪.

אשר לתביעה שכנגד, אני מקבל אותה באופן חלקי ומורה כדלקמן: הנתבעת שכנגד 2 תשלם לתובעת שכנגד 40% מסכום התביעה שכנגד, קרי סך של 16,749 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ב- 23/11/2020 ועד היום.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת שכנגד 2 לשלם לתובעת שכנגד אגרת בית משפט בסך 914 ₪, שכר עדה בסך 300 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ ובסה"כ 4,214 ₪.

נתונים רלוואנטיים וטענות הצדדים: לפניי שני תיקים מאוחדים, בסדר דין מהיר, שעניינם בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 15.9.20 (להלן: "תאונת הדרכים").

על פי הנטען בכתב התביעה בתיק השני התאונה ארעה בתוך העיר עראבה עת הגיע רכב התובעת בתיק השני לצומת ותוך כדי חצייתה, רכב הנתבע חצה את הצומת מצד שמאל, לא נתן זכות קדימה לרכב התובעת הנמצא בתוך הצומת ופגע בו. התובעת בתיק השני טענה כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר הוערכו בידי שמאי בסך של 40,709 ₪, ועלות חוות דעת שמאי בסך של 395 ₪ ומכאן סכום התביעה בתיק השני על סך של 41,104 ₪.

מדובר בצומת בלי רמזורים ותמרורים? כן. אז אם לא היו עבודות עפר, תסכים איתי שאתה מגיע והיית צריך לתת זכות קדימה לרכב שבא מימין? כן. אם לא היה עבודת עפר.

אפנה לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה הקובעת "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".   לפיכך, לאחר ששקלתי את כל השיקולים אני קובעת כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים כדלקמן: 65% מהאחריות לנהג רכב הנתבעת בתיק הראשון, 35% מהאחריות לנהג רכב התובע בתיק הראשון.

...

כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובע אגרת בית משפט בסך של 775 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

אשר לתיק השני, הנתבעים ישלמו לתובעת 35% מסכום התביעה, קרי סך של 14,386 ₪.

כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

בפניי תביעה כספית בגין ניזקי רכוש (רכב) על סך של 53,568 ₪, שעניינה תאונת דרכים  מיום 31.03.22 בה היו מעורבים  רכב התובע מסוג מרצדס  מ.ר.   20-207-32 (להלן: "רכב התובע") ורכב הנתבע 1 מ.ר.   35-534-56  אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

רקע עובדתי תמציתי וההליך המשפטי שבפני: לטענת התובע, התאונה אירעה בתאריך 31.03.2022, עת הנהגת ברכב התובע נסעה ברחוב שיר והגיעה לצומת "T" עם רחוב רנק (צומת לא מתומרר) בתל אביב, בדקה שהצומת פנוי ונכנסה לצומת תוך פניה ימינה, כאשר לפתע מצידה השמאלי הגיח רכב הנתבעים שנהגו הנו הנתבע 1, התפרץ לצומת לא פנוי מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הבא מימין, נדחף והדף את רכב התובע לצד ימין, וגרם לו נזקים.

אני מאמינה לאלכסנדרה, כי במועד התאונה שנכנסה לצומת לא היה תמרור תן זכות קדימה בכיוון נסיעתה, והלכה למעשה לא עלה בידי הנתבעים לסתור זאת, כאשר כבר במסגרת כתב ההגנה טענו, כי לפני התאונה היה תמרור האט על עמוד התאורה בכיוון נסיעת רכב התובע, ובעת התאונה הוסר התמרור לנוכח החלפת עמוד התאורה ו/או עבודות תשתית מטעם הערייה.

מנגד, שוכנעתי כי הנתבע 1 לא היה ער מספיק לנעשה בכביש, לא נתן זכות קדימה לרכב התובע הבא מימין, וזאת בנגוד לתקנות ונסע במהירות שאינה מתאימה לתנאיי הכביש, ומכאן מלוא אחריותו לקרות התאונה, כאשר כפי שיובהר בהמשך לא מצאתי לנכון להשית על הנהגת ברכב התובע אשם תורם או אשם תורם מקים אחריות.

...

ביום 30.4.23 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העידה הנהגת ברכב התובע, הגב' אלכסנדרה שוטרוב (להלן: "אלכסנדרה"), וביום 23.5.23 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העיד הנתבע 1, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט  לרבות התמונות, ובכלל זה לאחר ששמעתי את העדים, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך עדותם ולאחר שמיעת סיכומי הצדדים, אני פוסקת כי הנתבע 1 אחראי בשיעור של 100%, לקרות התאונה, ואנמק; אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעצם קרות התאונה, אלא בנוגע למי אחראי לה. גרסתה של אלכסנדרה לגבי נסיבות קרות התאונה, הייתה סדורה קוהרנטית ומהימנה עלי, ולא נסתרה בחקירתה הנגדית.

אומנם, נפסק כי זכות קדימה אינה זכות מוחלטת, אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בה ב"עיניים עצומות", וכי נהג שלו זכות הקדימה צריך להיות ער לנעשה בכביש (ראה: ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן, פ"ד כ"ט (2) 341 (1975)), ואכן בהינתן כי לאלכסנדרה זכות הקדימה, אין עובדה זו פוטרת אותה מחובת הזהירות החלה עליה, אלא מאי, שוכנעתי כי במקרה דנא אלכסנדרה לא הפרה את חובת הזהירות כלפי עצמה, אני מאמינה לה כי היא נכנסה לצומת בזהירות המתבקשת, היא פנתה ימינה בזליגה לצומת וכי התאונה ארעה כבר שהיא בתוך הצומת כפי שעולה אף מהתמונות שהוגשו לבית המשפט, כאשר זכות הקדימה נתונה לה, ומשכך לא הפרה כל חובה ואין להשית עליה כל אשם לקרות התאונה.

מוקדי הנזק ברכבים המעורבים והתמונות מצביעים על כך, כי התאונה התרחשה שעה שרכב התובע היה כבר בתוך הצומת, כאשר כאמור לעיל זכות הקדימה נתונה לה. בשקלול כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבל את גרסתה שאכן נכנסה לצומת בזהירות המתבקשת, ושהתאונה אירעה כבר בתוך הצומת, ומשכך לא מצאתי לנכון להשית עליה אשם כלשהוא לקרות התאונה.

סיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, באמצעות ב"כ, סך של 53,568 ₪, בצירוף אגרות משפט (מחצית ראשונה והמחצית השנייה של האגרה) ושכ"ט עו"ד בסך של 10,700 ₪.

לפניי שתי תביעות כספיות בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה בשכונת בית חנינה בירושלים בתאריך 11.11.2021.

לטענת סלימאן, הוא הגיע לצומת ללא תמרורים במהירות של 15-20 קמ"ש וניכנס לצומת בנסיעה ישר.

עם זאת, כאמור לעיל, מסקנתי הייתה כי סלימאן ניכנס לצומת מעט לפני ג'מאל, ועל כן אחריותו של ג'מאל לתאונה היא גדולה יותר, ועולה כדי 65%, לעומת אחריותו של סלימאן העומדת על 35%.

...

אולם, המסקנה היחידה האפשרית היא כי, הגם ששני כלי הרכב נכנסו לצומת כמעט באותו הזמן, רכבו של סלימאן נכנס מעט קודם, ועל כן רכבו של ג'מאל פגע בו והסיט אותו ימינה, כאשר ג'מאל המשיך בפנייתו שמאלה ונעצר רק לאחר שיצא מן הצומת.

מסקנה זו מתיישבת אף עם תמונות הנזק שנגרם לשני כלי הרכב: בעוד הפגיעה ברכבו של ג'מאל ממוקדת בפינה ובכנף הימנית-קדמית, הפגיעה ברכבו של סלימאן גרמה לכל הפגוש הקדמי לזוז ממקומו.

בנסיבות אלה, קיים ספק לגבי זכות הקדימה, ועל כן אני סבור כי מצד אי מתן זכות הקדימה, אחריות הצדדים לתאונה שווה זה לזה.

לאור האמור, שתי התביעות מתקבלות בחלקן, בהתאם לחלוקת האחריות האמורה.