אחריות בנזקי גוף בעקבות נפילה מסולם רעוע

לשון אחר, בעניינינו משלב מסוים בטיפוס לא היתה למטפס בסולם נקודת משען שלישית – בדמות הישענות אחת מידיו על הסולם עצמו והוא נאלץ לשלוח ידו השמאלית תוך כדי טיפוס בסולם לחפש אחיזה בדלת המכולה שמרוחקת שמאלה ממנו, תוך הטיית גופו קדימה לתוך חלל המכולה; מה באופן טבעי יצר מומנט של דחיפה לאחור של הכנף של הסולם עליה טיפסו רגליו, כנף, שכאמור - איננה מעוגנת בקרקע (אלא שעונה על הכנף שמתחתיה, שבשל הזוית של השענת הסולם – רק היא לכאורה מעוגנת בקרקע); וכפי שעולה מהתבוננות בסירטון, יכול שהקפיציות שמאפשר מפרק הסולם (המפרק שמחבר את הכנפיים של הסולם הנפתח) כדי 'לתרגם' את המומנט (שנוצר בשל הפעלת משקל על כנף שלא מעוגנת בתחתיתה) - לתזוזה קטנה של הסולם, שמובילה להחלקת הסולם מאחיזתו במכולה כלפי מטה.

עוד גרס המנהל, כי "בנגוד לטענות התובע, הסולם לא היה רעוע, ללא ליקוי והתובע נפל בשל רשלנותו בלבד" [סעיפים 6-8 לתצהירו].

לבד מהאחריות הכוללת של ה"מבצע" בעיניין עובדיו, כאמור, על פי תקנות הבטיחות בגובה על ה"מבצע" חלות גם חובות ספציפיות רבות, ביניהן [תקנה 21 לתקנות הבטיחות בגובה]: "(א) מבצע יספק במקום העבודה סולמות על פי הוראות פרק זה בלא פגם, מחומר מתאים, מסוג המתאים לאופי העבודה המבוצעת, בממדים ובגבהים המתאימים למקום הצבתם ובכמות הדרושה. (ב) "מבצע אחראי כי לאחר נפילה בלתי מבוקרת של הסולם או לאחר שינועו באמצעות כלי רכב, ייבדק הסולם כדי לוודא כי לא נפגעו רכיבי הסולם, לא נוצרו בו סדקים או עיוותים או מרווחים בלתי סבירים בין חלקיו" (ההדגשה בקוו - הוספה).

הנזק והפיצוי הנכות הרפואית בעקבות נפילתו, כאמור, פונה התובע לבית החולים, שם אובחן שבר של המשטח המפרקי בברכו השמאלית.

...

בנסיבות, אני מקבל את טענת התובע כי במצבו היה עליו ויהיה עליו לעשות שימוש מוגבר במוניות ולהיעזר בהסעות של בני משפחתו על מנת להגיע ממקום למקום, ובפרט - אל הטיפולים הרפואיים.

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע - סך של 211,000 ₪.

עוד ישלמו הנתבעות לתובע, ביחד ולחוד - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 49,374 ש"ח ₪, וכן - החזר האגרה ששילם התובעת בנדון והחזר הוצאות ששולמו על ידו למומחים בתיק זה בגין חוות הדעת (בכפוף - להצגת חשבוניות), הכל - בלוויית הצמדה וריבית מיום ביצוע כל תשלום.

התובע, יליד 1980, הגיש תביעה זו לפצוי כספי בגין נזק גוף שניגרם לו בתאונת עבודה ביום 2.3.2017, כאשר נפל מגובה במהלך עבודה של פירוק פרגולה, בעת עבודתו אצל הנתבע.

יתרה מכך, בהחלט סביר כי הפועלים שמצאו אותו במקום, או פרץ שהגיע כעבור זמן קצר, ראו אותו בסמוך לסולם וסברו כי נפל מהסולם, ואפשר שהתובע תיאר כי עלה בסולם ונפל, ולא הבהיר שנפל עקב קריסת הפרגולה עליה דרך ולא בעת העליה אליה בסולם.

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע אחראי לנזק שניגרם לתובע, בכך שלא הנחה את התובע, בעצמו, באמצעות מנהל העובדה דוד פרץ, או באמצעות מנהל הפועלים מוחמד זעריר - כיצד לבצע את פירוק הפרגולה באופן שלא יסכן אותו, ובעיקר להנחות שאין לעלות על גבי הפרגולה שהיתה רעועה, אלא לפרק אותה מלמטה בלבד, כפי שתיאר דוד פרץ.

...

ב"כ הנתבע טען כי לנוכח גרסאותיו הפתלתלות של התובע, אשר תחילה טען כי נפל מהסולם ולאחר מכן טען כי נפל מהפרגולה – יש לדחות את גרסתו לגבי אופן קרות האירוע ומכאן שיש לדחות את התביעה כולה.

הכרעה בעניין נסיבות התאונה אני קובע אפוא עובדתית, כי התובע נפל כאשר סיים את העליה בסולם, וניסה להציב רגל על גג הפרגולה, ואז קרשי העץ שעליהם היתה מורכבת הפרגולה קרסו וגרמו לנפילתו של התובע.

אני קובע אפוא כי לתובע נגרמה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.

בנסיבות אלה, אני קובע כי חרף הנכות הרפואית בשיעור של 10%, הרי שהפגיעה בפוטנציאל השתכרותו של התובע החל מינואר 2018 ועד למועד יציאתו לגמלאות תעמוד על 5% בלבד מפוטנציאל השתכרותו.

סיכומו של דבר סך הנזק עומד על 154,000 ₪.

בעקבות הנפילה נגרמו לתובע ניזקי גוף שונים, במרפק ימין, וגב תחתון והוא פונה לטפול רפואי (להלן: "התאונה").

במישור הרשלנות טען התובע כנגד מעסיקו, כי לא סיפק לו סולם מתאים ותקין המאושר על ידי מכון התקנים, לא הנהיג אמצעי בטיחות, הורה לו לעבוד על סולם רעוע וישן, חשף אותו לעבודה מסוכנת שאינה הולמת את גילו וניסיונו, הפר את כללי הבטיחות ואמצעי הזהירות.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק, כאשר לטענת הנתבעת בין היתר, התובע נפגע מרשלנותו הבלעדית, וכי בנגוד לנטען הסולם לא היתקפל, כי הסולם היה תקין ומכל מקום, אילו לא היה תקין, התובע היה מודע למצב זה והוא היה מי שהציב את הסולם.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את העדים, בחנתי את טענות הצדדים כעולה מסיכומיהם וטיעוניהם לפניי ועיינתי בכלל המסמכים שהונחו לפניי, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

לא שוכנעתי כי התובע עמד בנטל זה הרובץ לפתחו.

סיכומם של דברים – התביעה נדחית.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת עבודה מיום 20.12.2016.

עקרי המחלוקות בין הצדדים: נסיבות ארוע התאונה והאחריות לה: התובע נכח במקום הארוע יחד עם נתבע 1 ועימאד, לטענתו עלה על סולם לצורך התקנת חלק לחלון אלומיניום או אז הסולם התערער והוא נפל, התובע סבור כי התאונה ארעה משום שהמעסיק לא סיפק סולם ראוי, לא הנהיג נהלי עבודה בטוחים ולא סיפק אמצעים לעבודה בגובה.

נסיבות ארוע התאונה דיון והכרעה על פי הנטען בכתב התביעה, עלה התובע על סולם רעוע אותו סיפק הנתבע, ובהיותו בגובה של למעלה משני מטר, התערער לפתע הסולם והתובע נפל יחד עם הסולם ונפגע ברגלו השמאלית.

בתצהיר העדות הראשית, מצהיר התובע כי נפגע בתאונת עבודה מיום 20.12.2016 עת הגיע עם הנתבע 1 ועימאד לבית לקוח בבית שאן להתקנת חלונות ותריסים, בהמשך מתאר התובע כי עלה על סולם כשבידו חלק של החלון אותו היה צריך להרכיב והתחיל בהרכבה, בהמשך כאשר עמד על שלב בסולם כשהמרחק מחלק גופו העליון לרצפת החדר היה למעלה מ 2 מטר, לפתע, במהלך חיבור החלק לחלון, היתמוטט הסולם והתובע נפל יחד עמו ונפגע ברגלו השמאלית.

...

לאחר שבחנתי את נתוניו ונסיבותיו של התובע, ובהתחשב במכלול הנתונים שהונחו בפניי לא ראיתי כי יש מקום לסטות מהנכות שנקבעה על כן אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על שיעור 15%.

הפסד שכר לעתיד: התובע ביקש לטעון כי תלושי השכר שהונפקו עם חזרתו לעבודה היו תלושים פיקטיביים כאשר בפועל הסכום שקיבל עמד על סך של כ 1570 ₪ , דבר הנסתר על ידי תלושי השכר ודו"ח הרציפות בעבודה של המל"ל, בעניין זה אינני מקבלת את טענת התובע לגבי הפסדי השכר לעתיד.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת שנפלה מסולם עת ביקשה לעלות לגג הבית המשותף בו היא מתגוררת.

עוד טוענת התובעת, כי דיירי הבנין, לרבות היא עצמה, פנו לועד והתריעו כי הסולם רעוע ולא מקובע וכי המנקה לא מבצע את עבודתו כדבעי (סעיף 10 לתצהיר התובעת), אולם לא נעשה דבר בהקשר זה לפני התאונה.

רק בהמשך נטען כי הסולם נפל ונטענו טענות שונות ביחס אליו, לרבות אי תקינותו והחלקה בשל מים שנקוו על הריצפה.

מעבר לעדותה של התובעת והאינדיקציות האמורות לעיל לגורם שהיה אחראי לסולם ולהצבתו, יש להדגיש כי הנתבעת בחרה שלא להעיד כל עד מטעמה, לרבות לא עד אותו היא מייצגת, על מנת לסתור את טענות התובעת בענין.

...

יוצא אפוא כי התובעת היא זו שעזרה ועוזרת לאחרים.

הנתבעת טענה כי התובעת לא צירפה קבלות או הוכיחה כי הוציאה הוצאות רפואיות ועל כן אין מקום לפצותה בראש נזק זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי יש מקום לפצות את התובעת על הוצאות רפואיות ונסיעות ביחס לתקופה שבסמוך לאחר התאונה בסך של 5,000 ₪.

מקובלת עלי טענת הנתבעת כי אין להטיל עליה לשאת בהוצאות שנגרמו בשל כך שהמומחה שהה בחופשה הרחק מבית המשפט.