אחריות בנזקי גוף בחוף רחצה מוכרז

מהאמור לעיל עולה, כי אביהו ידע בפועל כי חוף הרחצה אסור לרחצה, ואולם לא פעל על מנת להפוך את החוף לחוף מוכרז, ולא עשה די למנוע את הסכנה הטמונה ברחצת המבקרים בו. איני מקבל את גירסתו של אביהו, כי מעולם לא נעשתה פנייה אליו מצד גורם כלשהוא במשרד הפנים או במועצה המקומית מגדל בדרישה או בקשה לעשות דבר מה כדי להגביל את כניסת אורחי החניון לכינרת, וכי מהמועד בו התחיל חניון רסיטל לפעול לא ראה אף פעם פקחים מטעם משרד הפנים או המועצה המקומית מגדל או משטרת ישראל או כל גורם שילטוני אחר המסיירים בחוף (סעיפים 14 – 15 לתצהיר).

בעניינינו, משקבעתי בפסק הדין, כי במעשים ובמחדלים המיוחסים לחברת חניון רסיטל, כחלק ממפעילי החוף, יש משום מעשי רשלנות והפרת חובות הזהירות המוטלות עליה, וכי חברת חניון רסיטל, כחלק ממפעילי החוף, אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה ממעשי הרשלנות המיוחסים, ומשקבעתי את מעורבותו האישית והישירה של אביהו טל במעשים ובמחדלים אלה, מכאן נגזרת אחריותו האישית והמסקנה שהוא נושא באופן אישי בכל אחריות למעשים ומחדלים אלה, אשר נעשו על ידו באופן אישי, ואין רלבאנטיות במקרה זה לעובדת היות החברה אישיות משפטית נפרדת.

עיון בסעיף 7 לסיכומי המודיעה מעלה, כי כותרתו הכתובה בפונט שונה ומודגש היא: "אחריות חוף רסיטל (הנתבעת 1) ו/או מר חטיב עומר (צד ג' 2) ומר אביהו טל (צד ג'3). בגוף הסעיף אמנם נזכר שמו של משה טל, אך גם נזכר שמו של אביהו טל. יתירה מזו, מלכתחילה לא הוגשה ההודעה לצדדים שלישיים נגד משה טל כי אם נגד אביהו טל, ועל כן בודאי שלא ניתן לומר, כי בסיכומיה התייחסה המודיעה למשה טל בלבד בעוד שזנחה את טענותיה כלפי אביהו טל.

...

בענייננו, משקבעתי בפסק הדין, כי במעשים ובמחדלים המיוחסים לחברת חניון רסיטל, כחלק ממפעילי החוף, יש משום מעשי רשלנות והפרת חובות הזהירות המוטלות עליה, וכי חברת חניון רסיטל, כחלק ממפעילי החוף, אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה ממעשי הרשלנות המיוחסים, ומשקבעתי את מעורבותו האישית והישירה של אביהו טל במעשים ובמחדלים אלה, מכאן נגזרת אחריותו האישית והמסקנה שהוא נושא באופן אישי בכל אחריות למעשים ומחדלים אלה, אשר נעשו על ידו באופן אישי, ואין רלבנטיות במקרה זה לעובדת היות החברה אישיות משפטית נפרדת.

בשולי הדברים אציין, כי איני מקבל את הטענה, שנטענה על ידי אביהו טל בסיכומי ההשלמה, כי המודיעה זנחה בסיכומיה את טענותיה כלפיו, שכן, לטענתו, בסעיף 7 לסיכומיה, היא הפנתה את טענותיה נגד משה טל אביו המנוח של אביהו טל ולא נגד אביהו טל עצמו.

אשר על כן, הנני דוחה את טענת אביהו טל להיעדר יריבות אישית.

לפני תביעה לפיצויים בשל ניזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 1976, מורה לחינוך גופני במקצועו, בעקבות תאונה שארעה בתאריך 9.6.2014.

גדר המחלוקת הצדדים חלוקים ביניהם הן בפן העובדתי לעניין נסיבות היתרחשות התאונה, ובין היתר, לעניין המקום שבו התרחשה התאונה ואם הוא נמצא תחת אחריותה של הנתבעת 1 והן בפן המשפטי לעניין שאלת החבות, כמו כן חלוקים הם בשאלת הנזק שניגרם לתובע בעקבות התאונה.

הנתבעת טענה עוד, כי זיקתה לניהול חופי הכינרת הציבוריים היא כזרוע ביצועי עבור "איגוד ערים כינרת" מכח החוק להסדרת הטיפול בחופי הכינרת, התשס"ח-2008, וכי היא אחראית למה שהוטל על רשות מקומית בסעיף 3 לחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964, בהתייחס לחוף רחצה מוכרז שאז חובתה להסדירו באופן תקין, לרבות כל השירותים ואת רחצתם של באי החוף.

...

עיקר טענות התובע טוען התובע, כי לא הייתה לו ידיעה או יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לנזק וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה עליו, וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה ועל כן עליה נטל ההוכחה שלא התרשלה.

הנכות הרפואית אקדים ואציין, כי חוות הדעת של ד"ר וייס ואשר צורפה לתצהיר התובע הוצאה מהתיק בהחלטה שניתנה בתאריך 17.10.2018 (עמ' 2 לפרוטוקול), ועל כן אין בידי לקבל את טענות התובע בסיכומיו בכל הקשור לממצאים של אותה חוות דעת.

ומכל מקום גם לא שוכנעתי לאור הנכות הקלה שנותרה לתובע כאמור, כי תידרש עזרה לעתיד.

לסיכום הפסדי השתכרות לעתיד - 70,000 ₪ עזרת הזולת - 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות - 2,000 ₪ כאב וסבל - 30,000 ₪ ניכוי אשם תורם - 25% סה"כ - 80,000 ₪ על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של 80,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

מבוא לפני תביעה לפסיקת פיצויים על פי דיני הנזיקין, בגין ניזקי גוף שנגרמו, לפי הנטען, לתובע כתוצאה מתאונת אופנוע ים. העובדות והמחלוקת (א) התובע, טל כבסה (להלן: "התובע"), יליד 1975, נפגע לפי הנטען בכתב התביעה, בתאונת אופנוע ים ביום 2.5.03, בסביבות השעה 17:00 או בסמוך לכך, בעת שהתרחץ בחוף רחצה מוסדר באיזור חוף יא' בעיר אשדוד (להלן: "החוף"), כאשר לפתע הגיח אופנוע ים, פגע בו ופצע אותו בבטנו.

שר הפנים הופקד על קביעת המדיניות, בעוד שהאחריות על ניהול חוף הרחצה המוכרז, לרבות אספקת שירותי הצלה ובטחון, מוטלת על הרשות המקומית.

...

האירוע נגרם על ידי נכס שלנתבעים שליטה מלאה עליו והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שלפיה הנתבעות לא שמרו על מידת הזהירות הראויה והסבירה, מאשר שנהגו בזהירות ועליהן הראייה שלא התרשלו.

בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן (10.7.01) וכן בע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"מ מו(1)712, 718-717 (1992)) הבהיר בית המשפט, כי התנאי השלישי לתחולת הכלל שלפיו- נראה לבית המשפט כי אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, נבחן על פי מצב הראיות בסופו של המשפט, תוך התחשבות במשקל עדויות התביעה מחד ובראיות הנגדיות של הנתבע מאידך.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

זאת ועוד, לא הוכח כי הרחצה במקום מסוכנת, לא הוצג שלוט המתריע על "רחצה מסוכנת" או כי "הרחצה הנה על אחריותו של המתרחץ". יוער לעניין זה, כי גם לו היה מוצב שלוט שכזה, הרי שנקבע כי המדובר בתניית פטור כנגד ניזקי גוף, אשר בשל תקנת הציבור יש לפרשה בצמצום ואין היא משחררת את מפעיל החוף מכל אחריות.

אוסיף כי, בפסק הדין קריאל מיפרט כב' השופט ברלינר, מהם אותם סיכונים יוצאי דופן שבעל חוף יכול וצריך למונעם או להזהיר מפניהם ואשר בגינם תוטל אחריות על מחזיק חניון שבצידו חוף רחצה בלתי מוכרז.

...

המועצה, בשטחה נמצאים שני הקיבוצים, לא הציגה בהתאם לטענתה כל ראיה כי החוף הינו באחריות מנהלת הכנרת, ולכן טענה זו נדחית.

אני סבורה כי נכותו התפקודית של התובע הינה קלה עד מזערית.

פיצוי בסך 2,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. סוף דבר, התביעה נדחית כאמור כנגד כל הנתבעים ובנסיבות אלו, נדחית גם הודעה צד ג' וצד ד'.

התביעה לפני תביעת התובע 1 (להלן: "התובע") יליד 16.11.1991 לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו ביום 20.5.2016 בהיותו כבן 24.5 עת קפץ קפיצת ראש לנהר הירדן, ראשו נחבט בקרקעית הנהר, נגרם לו שבר בעמ"ש צוארי שהפך אותו לקואדריפלג – היינו משותק מהצוואר ומטה.

משמקום הארוע אינו איזור רחצה מוכרז מחד ואף לא נאסרה בו הרחצה מאידך, אין להטיל כל חבות על המדינה על גופיה השונים ולכל היותר יש להטיל החבות על המועצה האזורית שהיא זו שאמורה לקבוע כללי בטיחות באותו מקום, לרבות הצבת שלוט מתאים האוסר רחצה ולפיכך אין כל חובה על המדינה להתקין שלטי אזהרה במקום הארוע, לא מכוח חוק הרחצה ולא מכוח חוק העזר.

הנתבעת 5 אף היא טענה להסתכנות מרצון כאמור לעיל, כאשר לטעמה התובע בחר מיוזמתו לקפוץ ראש למים באיזור טבע פראי שאינו חוף רחצה מוכרז מבלי לבדוק את עומק המים ומכאן שהנו אחראי לפציעתו שנובעת עקב היתנהגותו הנמהרת, חסרת ההיגיון וחסרת האחריות.

עוד נטען כי גם בשלטים המופיעים בחופים מוכרזים אין מציינים כי אסור לקפוץ ראש למים וכאשר יודע התובע שאין מצילים כי אז הרחצה היא באחריותו ולא צריך כל שלט בעיניין, וממלא הנזק נבע לא משחיה כי אם מקפיצת הראש.

...

הוצאות שכאלה שהוצאו בעבר מחייבות הצגת קבלות, אלא שהתובע למרבה הצער לא הציג קבלות שכאלה ולפיכך אין מנוס מלקבוע כי הוכחת ההוצאה בעבר לא נעשתה.

לכך יש להוסיף את תקופת האשפוז הארוכה כמו גם קיצור תוחלת החיים ואבדן הנאות החיים בשל מצבו המביאים אותי למסקנה ולפיה הסך של 1 מיליון ₪ הינם סכום ראוי נכון להיום.

סוף דבר התביעה כנגד המדינה ורשות הניקוז נדחית.