מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות בנזיקין: ניתוק קשר סיבתי עקב אשמו של אחר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה המקור המשפטי ממנו נובע הכלל של הסרת אחריות בנזיקין בשל קיומו של גורם זר מיתערב הוא סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"), על פיו – ""אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו .
בע"א 8199/01‏ עזבון המנוח עופר מירו ז"ל נ' יואב מירו (פ''ד נז(2) 785, 791 (10.3.2003) פסקות 6-5) קבע בית המשפט את העקרונות והמבחנים על פיהם תיבחן השאלה האם נותק הקשר הסיבתי בשל מעורבות אדם אחר כדלקמן – "5. מושכלות ראשונים הם כי האופי המכריע של האשָם על-פי סעיף 64(2) אינו נקבע על-פי מידת אשמו של הגורם המתערב. הקשר הסיבתי אף לא ינותק רק משום שאחד הגורמים לנזק היה מעשה של אחר שנעשה ברשלנות חמורה, בפזיזות או אף במתכוון. אלא היסוד המכריע באשָם נקבע על-פי תכונותיו, שבעטיין מוטלת החבות, ותכונות אלה ניתן לאתר על-פי מבחנים המשקפים שיקולים של מדיניות והם מבחן השכל הישר, מבחן הסיכון ומבחן הצפיות.
" (לענין זה ראו גם ע"א 2028/99 משה פאר נ' חברה לבניין סילובט (1964) בע"מ, פ''ד נה(3) 493, 500 (3.4.2001) פסקה 7) היטיב לסכם את הדברים כב' השופט יצחק עמית בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר (7.9.2010) (פסקה 22 לחוות דעתו) – "סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין קובע כי אין רואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". מושכלת יסוד היא, שהתערבות גורם זר בין מעשה ההתרשלות לבין הנזק, אין בה כשלעצמה כדי לנתק את הקשר הסיבתי.
עם זאת, אין ספק כי נהיגת רכב – הגם שלרבים מדובר במעשה יומיומי – אינה ענין של מה בכך ומצריכה רכוז וזהירות וחידוד החושים, וכך קבע בית המשפט העליון בע"פ 84/85 דני בן שמואל ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל (פ"ד מ(3) 141, 155 (13.7.1986) פסקה 10) – "נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים האופטימאליים שתוארו, עשוי להתקל באירועים שונים, שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות איזה מהם באופן ספציפי, הרי הם מהוים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמאליים, הכרוכים בנהיגה בדרכים. כך, למשל, המצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית או בעל חי החוצה את הכביש באופן פיתאומי או תקר בצמיג או אירועים אחרים כיוצא באלה, שניסיון החיים מלמד, שהם תופעה מוכרת בכביש. נהג סביר אינו יכול, ואיננו חייב, לכן, לצפות, שבמקום מסוים בכביש יקרה ארוע ספציפי זה או אחר כגון אלה. אך הוא חייב להביא בחשבון את האפשרות, שארוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה." נשאלת עתה השאלה האם בנסיבות המקרה שלפני עלה בידי הנתבעים להוכיח כי מדובר במקרה העונה על המבחנים המסירים מעל הנתבעת 1 את האחריות בשל נתוק הקשר הסיבתי עקב מעורבות צד ג' כפי שתואר לעיל.
...
לאור מסקנה זו אין בידי אלא לקבוע כי הנתבע לא נחלץ מהיכללות יחד עם צד ג' בהוראת סעיף 11 לפקודה על פיו – "היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד" לא נעלמה מעיני טענת ב"כ הנתבעות כי הנתבעת נותרה בחסרון כיס משמעותי ביותר עקב אובדנו הכליל של רכבה והעובדה שלה אין ממי להפרע בהעדר איתור של צד ג', ואף ייתכן שלו היתה צד ג' חלק מהליך זה היה מקום להטיל עליה חלק לא מבוטל מן האחריות לנזקים – אולי אף את חלק הארי, אך לא זה המצב וצד ג' אינה צד להליך.
אשר על כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 31,560 ₪, את שכר העד מטעמה בסך 400 ₪, את אגרת בית המשפט בסך 395 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

המחלוקת שבפני עניינה בשאלה האם "אשמו של אחר" כאמור בהוראות סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], יש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מעשיו או מחדליו של נהג רכב הנתבעים והנזק שניגרם לרכב התובעת.
דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם ועיינתי בראיותיהם, הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את טענת הנתבעים לניתוק קשר סיבתי בשל אשמו של אחר.
נוסף בזאת, בתא"מ 23880-08-11 (אוזכר לעיל), היתייחס בימ"ש לאשמו של אחר בדברים הבאים: "ההלכה ידועה היא, כי אין רשלנותו של אחד בהכרח מבטלת את הקשר הסיבתי לתוצאות רשלנותו של האחר, אם הגורם הרשלני הראשוני יכול היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות השני (ראו ע"פ 478/72 מאיר פנקס נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 617. המבחן הנוגע לגורם מיתערב זר הנו, אם כן - האם התערבותו של אותו גורם רשלני, במקרה כאן המצאות רכב אלמוני בתוך נתיב נסיעת רכב הנתבעים, הייתה ניתנת לצפייה אם לאו. במידה והתשובה לשאלה זו שלילית, הרי שנהג רכב הנתבעים לא אחראי לקרות התאונה נוכח נתוק הקשר הסיבתי (ראה ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל פ"ד מז(1) 802). הציפיות צריכה להיות של הארוע בקוים כלליים ולסוג הנזק שניגרם (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1, 8- 9); תאמ 4338-02-10 נסרי דיאב נ' סנא חג'אג' (קריות), פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], ביום 06/03/2011)." בית המשפט קבע בתיק זה: "כפי שכבר הובא לעיל, השאלה שצריכה להישאל במקרה שלפנינו, היא האם התפרצות רכב אלמוני אל תוך נתיב נסיעה של רכב אחר הנה דבר הניתן לצפייה.
...
דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם ועיינתי בראיותיהם, הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את טענת הנתבעים לניתוק קשר סיבתי בשל אשמו של אחר.
הסעיף קובע: "היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד." בת"ק 21416-05-16 רבנסרי נ' אביטל סחר בע"מ ואח' (פורסם בנבו), נקבע בעניין זה: "אולם, אליה וקוץ בה. רק אם אגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן לייחס לנתבע רשלנות כלל – רק אז ייפטר זה מאחריות. מאידך, ככל שאגיע לכלל מסקנה כי רשלנותו של צד ג' היא העיקרית, וכי רשלנותו של הנתבע הינה משנית, הרי שהם "מעוולים יחד" וכל אחד מהם נושא באחריות כשלעצמו.
מאחר ופרטי הרכב הלבן אינם ידועים, אין מנוס מלהטיל את מלוא האחריות על נהג רכב הנתבעים.
סוף דבר: לסיכומם של דברים, טענת ההגנה של הנתבעים נדחית והתביעה מתקבלת במלואה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לחלופי חלופין טענה הראל, כי גם לו הייתה רשלנות של חברת לין, מקום שמדובר בהצתה, עדיין אין לחייב את חברת לין ואת הראל מבטחתה לאור סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין הפוטר גם רשלן במקרה של הצתה בזדון בשל כך שאשמו של אחר היה הסיבה המכרעת לנזק.
משלא הוכחה טענת ההצתה על ידי צד שלישי זר או הטענה להצתה בכלל - ממילא גם לא רלוואנטית טענת הראל ביטוח לפטור מאחריות לפי סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין, הפוטר מחבות מקום ש"אֲשָמוֹ של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק".
בכל מקרה, גם לו היה מדובר בהצתה על ידי צד שלישי אחר כלשהוא שאיננו צ"ג 1-2, אני סבורה כי עדיין לא היה בנסיבות העניין כדי לפטור את צ"ג 1-2 ואת הראל המבטחת שלהם מחבות בעיניינו, וזאת בשים לב לכללי היפוך נטלי ההוכחה ויישומם בעניינינו – המובילים למסקנה שהוכחה התרשלות צ"ג 1-2 בתחזוקת המחסן או בתפעולו, ולא די בהצתה כדי לנתק הקשר הסיבתי בין התרשלות זו לבין הנזק.
...
בענייננו לכאורה, משלא נטען וממילא לא הוכח בפניי כי בחברת לין נושאי משרה נוספים על רג'בי עצמו, ומשנראה כי הוא היה המביא והמוציא בחברת לין והרוח החיה שמאחוריה, לא שוכנעתי כי יש להחיל עליו דין שונה מזה שיחול על חברת לין, ולכן נראה כי יש מקום להטיל את האחריות הנזיקית לנזקי שטיחי ישראלי ולנזקי כלל ביטוח שנכנסה בנעליה - על צ"ג 1-2 ביחד ולחוד.
בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי שטיחי ישראל יכולה או צריכה היתה לפעול באופן שונה מזה בו פעלה לצורך התמודדות עם נזקי אש אפשריים, לא הוכחה כל התרשלות מצידה בעניין זה, וגם לו הייתה מוכחת – לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזקים הנטענים בשים לב לכך שחלק ניכר מהם לא נגרם מאש ישירה אלא ממים, מעשן, מחום או מפיח.
בנוסף, במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבר"ע צוין כי מן הראוי היה לחייב את הראל בהוצאות בבית משפט השלום לו הייתה בקשתה מתקבלת, שכן צירוף הראיה בשלב ההוכחות מוביל להארכת משך ההליך.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

לטענת התובע, נהג האוטובוס זוכה מחמת הספק ולא בשל זכוי מוחלט, ואין בכך כדי לפטור אותו מאחריות נזיקית עת התרשל ולא שמר מרחק מרכב התובעת, ובכך גרם לתאונה.
דוקטרינת "הגורם הזר" עוגנה בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין, ולפיה אשמו של גורם אחר היה הסיבה המכרעת לקרות הנזק.
בפסיקה נקבעו מבחנים למקרים שבהם ינותק הקשר הסיבתי המשפטי בין אשמו של המזיק לנזק עקב אשמו של האחר ובהם: מבחן השכל הישר, מבחן הסיכון ומבחן הציפיות, כאשר ככל שהגורם הזר הוא ארוע חריג ובלתי צפוי יהיה בכך כדי לנתק את הקשר שבין המזיק לבין תוצאות הנזק (ראו ע"א 8199/01, עיזבון המנוח עופר מירוזל ז"ל נ' מירו, פ"ד נז(2) 785).
...
לטענת הנתבעים, כעולה מהכרעת הדין והראיות שהיו מונחות בפני בית המשפט לתעבורה והמונחות אף בפני בית משפט זה, התאונה לא נגרמה עקב רשלנות אלא עקב אובדן הכרה שהוביל את נהג האוטובוס לאיבוד שליטה ולהתנגשות שבין הרכבים, ומשאין רשלנות, דין התביעה להידחות.
כמו כן, מעדותו של נהג האוטובוס עולה כי במהלך הנסיעה ועוד לפני התאונה הוא חש שלא בטוב, ובכל זאת המשיך בנסיעתו, ורק לאחר שהחל להרגיש בחולשה החליט לעצור, ואולם הדבר היה מאוחר, שכן התאונה התרחשה עוד טרם שעצר (פרוטוקול מיום 3.7.23, עמ' 4,שורות 14-19): "בדרך לראמה לכיוון כרמיאל הרגשתי קצת בחילות וקצת לא טוב ומשהו לא מסתדר אצלי. אמרתי אולי משהו לא בסדר אך בכל זאת המשכתי את הנסיעה (הדגשה, א.ש). הגעתי לצומת ראמה מערב ושם הכביש עובר לנתיב אחד. עצרתי ברמזור ניגבתי זיעה. הרגשתי לא טוב וחלושה. החלטתי שאחרי הרמזור אני אעצור ואשתה מים. הרמזור אני זוכר שנדלק ירוק. יצאתי מהרמזור בנסיעה איטית, ואני זוכר שנתתי איתות לצד ימין. אחרי זה, כמה דקות, לא יכול להעריך אני מצאתי את עצמי ברצפה ושפכו עלי מים ואמרו לי שעשיתי תאונה". לא ניתן להתעלם מהסימנים המקדימים, ללמדנו, כי נהג האוטובוס במחדלו, הגם שחש לא בטוב, נכנס ביודעין למצב מסוכן ומסכן את משתמשי הדרך, עת החליט להמשיך בנסיעה, ומכאן שבמישור האחריות הנזיקית אין לו להלין אלא על עצמו.
נוכח כל האמור לעיל, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי בשל מצב רפואי של נהג האוטובוס בעת התרחשות התאונה התערב גורם זר הפוטר אותו מאחריות, ומכאן, שיש לראות בנהג האוטובוס כאחראי להתרחשות התאונה.
אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 49,162 ₪ בצירוף הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,752 ₪ והחזר אגרת בית המשפט בסך של 1,233 ₪.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

כידוע, הטלת אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות דורשת את קיומם של ארבעה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק; התרשלות; קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההתרשלות של המזיק לנזק שניגרם לניזוק.
טענת הנתבעים 1 ו-2 מבוססת על הוראת סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לפיה אדם הנתפס כמי שגרם לנזק באשמו, פטור מאחריות למבצע עוולה, אם אשמו של אחר היה הסיבה המכרעת לנזק.
בת.א. (ת"א) 36466-12-14 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' שלמה ברסי (01/08/2017), נפסק: "המצאותו של כתם שמן בכביש, ... אין פרושה בהכרח כי כתם השמן הוא הגורם לתאונה או שהימצאותו מחייבת בנסיבות תיק זה להטיל אחריות על נתיבי ישראל ולנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות נהג רכב הנתבעים ואחריותו לפגיעה באוטובוס התובעת ולפטור את נהג רכב הנתבעים מאחריות, כטענת התובעת שכנגד והנתבעים 1-2 בתביעה העיקרית". התובעת העידה בפני כי רכבה ורכב משטרתי עלו על כתם השמן והחליקו אך הצליחו לעצור בצד הכביש מבלי לגרום לתאונה כלשהיא (ראו: שורות 9-12 בעמ' 2 לפרוטוקול).
...
זה המקום להפנות לדברים שנפסקו ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ. אלסייד ספאלדין (10.09.2017) כדלקמן: "... ודוק, כל שנדרש הוא כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה, כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...". לפיכך, אני קובע כי התובעת הוכיחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי נגרמו לה נזקים כמפורט בכתב התביעה בסך של 16,458 ₪.
סוף דבר: התביעה מתקבלת נגד הנתבעים 1 ו- 2, אשר עליהם לשלם לתובעת סך של 16,458 ₪, בתוספת אגרות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪, ובסה"כ 20,458 ₪.
התביעה נגד נתבעת 3 נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו