האם פעולה חוזרת ונשנית במפעל לייצור מגבוני בד, על ידי עובדי ייצור היא פעולה שעשייתה מקימה אחריות בנזיקין עקב רשלנות המפעל והאם פעולה זו עלולה לגרום לנזק גוף.
...
כך נקבע על ידי בית הדין, כקביעה אשר אומצה בשורה של החלטות, ראה למשל עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי – מוייז יניפיליז [פורסם בנבו] (3.7.2014):
"אנו סבורים כי אין מקום להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה, כפי שנפסק בעבר על ידי בית דין זה (עב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 23.8.05; עב"ל 9683-12-11 איאד בארוד – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 16.9.13) בעניין זה נשוב ונדגיש, כי פריצת גדר בנושא תורת המיקרוטראומה צריכה להיעשות על ידי המחוקק, כפי שנקבע בעניין קורין גל אור (עב"ל 38875-09-10 קורין גל אור – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 24.1.13) כי "פריצה שכזאת של גדרי המיקרוטראומה כפי שנפסקו על ידינו, תיתכן אך ורק בהתערבות המחוקק שייתן שימת לבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלום דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן." לפיכך אף בעניינו לא מצאנו כי יש מקום להרחיב את גדרי תורת המיקרוטראומה.
עבודות אלו, הינן עבודות שאינן אסורות, אלא שעל העובד ועל המעסיק לדאוג תוך כדי העבודה להפוגות, על מנת להקל על אברי הגוף השונים, כאשר תוך כדי עבודתה יכולה היתה התובעת להפנות את צווארה מצד לצד, בהתאם לתנועות הידיים (ולא מקובלת עלי טענת התובעת, כי לא ניתן היה לשנות את תנוחות הצוואר ולהניעו מצד לצד, יחד עם תנועת הידיים), או לשנות כיווני עבודה, ובעיקר, יכולה היתה, גם לאחר שעות העבודה, לדאוג לביצוע תרגילים שיש בהם כדי להקל.
דין התביעה, לפיכך, להידחות.