אחריות בנזיקין בתאונת עבודה - צד ג' וצד ד

בית משפט השלום בתל אביב - יפו בס"ד ת"א 54771-02-17 לפני כבוד השופט בכיר מנחם (מריו) קליין התובע: פלוני הנתבעת: קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים צדדי ג': 1. אמ.ט.איי.ג'יי ו-סי חברה לשיווק בע"מ 2. שאול ניסים 3. רם שאול החזקות בע"מ 4. שאול רוני צדדי ד': 1. זאב אביטל סוכנות לביטוח (2005) בע"מ בע"מ 2. מגדל חברה לביטוח החלטת הצעת חלוקה רקע וטענות הצדדים בפני תביעה כספית לפצוי בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975(להלן: "חוק הפלת"ד"). ביום ה- 07.09.16 היה התובע, יליד 1985 (להלן: "התובע") - הנהג והמחזיק של רכב מס' רשוי 2118174 (להלן: "הרכב") - מעורב בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") אשר בגינה נגרמו לו חבלות גוף (כמפורט בכתב התביעה). מאחר ובדיעבד הסתבר לתובע כי הרכב בו נהג במהלך עבודתו (רכב מעסיק), לא היה מבוטח בעת קרות התאונה, תבע פיצויו מהקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), בטוענו כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הרכב לא היה מבוטח כפי הנידרש בחוק. קרנית שלחה הודעה לצדדים השלישיים, שכללו את החברה שבה עבד התובע (להלן: "החברה/צד ג' 1"), ושלושת בעלי המניות בחברה (להלן: "הבעלים/ צד ג' 2-4") בדרישה להרמת מסך. לטענת קרנית הצדדים השלישיים נושאים באחריות על ביטוח הרכב וע"כ עליהם לשפות את קרנית בגין התאונה. לגבי הטענות בדבר אחריותה של החברה, החברה טענה כי ראוי שהנטל יחולק בין התובע וסוכן הביטוח שלה, על כן שלחה הודעה לצדדים רביעיים: לסוכנות הביטוח (להלן: "הסוכנות ביטוח/צד ד' 1") ולמבטחת – חברת הביטוח מגדל (להלן: "המבטחת"). בית המשפט מינה מומחים רפואיים מטעמו להערכת מצבו של התובע, אשר קבעו כדלקמן: 1. מומחה רפואי בתחום האורתופדיה , העריך כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 8.8% בעקבות התאונה. 1. מומחה בתחום הפסיכיאטריה העריך כי לא נמצא קשר בין מצבו הנפשי של התובע לתאונה. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק, הציע בית המשפט שהתובע יפוצה בסכום שלא יפחת מ 111,000 ₪ ולא יעלה על 129,000 ₪. התובע הסכים לכך, והצדדים הגיעו להסכמה על קיבוע הנזק בסך של: 111,000 ₪, אך הנתבעות, צדדי ג' וצדדי ד' חלוקות בשאלת חלוקת התשלום ביניהם. טענות הנתבעת – קרנית 1. הנתבעת – קרנית , כפרה בטענות התביעה, בטענה כי לתובע אין כל עילה או יריבות מולה, ומאחר ולא צורפו לכתב התביעה זהותם של אלו שהתירו לו לעשות שימוש ברכב, הרי שלא קמה לתובע כל עילה כלפי הנתבעת ועל כן דין התביעה כנגדה להדחות. 1. לחלופין טענה קרנית, כי "מגדל חברה לביטוח" ביטחה את הרכב בפוליסה תקפה עפ"י דין, והחבות לפצוי מוטלת על מגדל. 1. במידה וביהמ"ש יקבע כי הרכב לא היה מבוטח עפ"י פוליסת ביטוח תקפה כחוק, לא תהא לתובע כל עילה כלפי קרנית מאחר ועשה שימוש ברכב ללא היתר מבעליו. 4. לחילופין מתן רשות של מנהל חברה לעשות שימוש ברכב חברה, מקים חבות אישית ישירה שלו כלפי קרנית. 5. בעיניין הפיצויים, קרנית טענה כי מאחר והייתה זו תאונת עבודה, על התובע היה להקטין את ניזקו ולהפרע מביטוח לאומי. טענות צדדים שלישיים בתגובה להודעה, כפרו צדדים שלישיים 2-4 בחבותם וטענו ש: 1. בחברה קיים נוהל - המחייב נהג לוודא כי כלל מיסמכי הרכב בנמצא ובתוקף. התובע מכיר בנהלים והיה עליו לפעול על פיהם. 1. לחילופין ראוי שנטל האחריות יוטל על סוכן הביטוח שלה (להלן: "הסוכנות/צד ד'"), כי הסוכנות שולחת לחברה את תעודת הביטוח החדשה טרם תום תוקף התעודה הישנה, ועל החברה מוטלת האחריות לשלם את תעודת הביטוח. במקרה דנן, לא התקבלה לידיה תעודת ביטוח חדשה ולכן לא הייתה מודעת לעובדה שתקופת הביטוח פגה. 1. החברה, שבבעלותה כ-20 כלי רכב, פועלת ע"פ נוהל זה מאז ומתמיד, וזהו הנוהג עם סוכנות הביטוח. החברה טוענת כי כל תעודות הביטוח (צד ג', חובה) גם אם הן שייכות לרכב ספציפי, נשלחות בנפרד. על כן, החובה על המבטח לתזכר ולוודא שאכן שולמה הפרמיה ולא להסתמך על מכתב שנשלח. 1. תעודת ביטוח חדשה לתשלום, נשלחה לחברה רק לאחר שהסוכנות היתוודעה על התאונה. בעיניין אחריות אורגאני החברה – צד ג' 3 היא חברה ובעלת מניות בצד ג' 1 ובודאי לא אורגן בה. הטענה להרמת מסך אבסורדית, מכיוון שאין טענה לפעולה אישית מצידה. טענות צד ד' 1. צד ד' (1) טען כי נותק הקשר הסיבתי המטיל עליו אחריות בגין התאונה. 1. הסוכנות מאשררת כי הנוהל המתואר בכתב ההגנה של צד ג' שריר וקיים וחל על צי הרכבים של החברה, אך מכחישה את הטענה אודות אי מסירת תעודת ביטוח החובה החדשה, וטוענת ששלחה את תעודת ביטוח החובה וביטוח צד ג' במשלוח אחד. ולכן, עצם תשלום תעודת הביטוח צד ג' מוכיח כי החברה קיבלה לידיה את התעודה החדשה ולא שילמה אותו במועד הנידרש. 1. המבטחת (צד ד' 2) צרפה לתחשיב הנזק מטעמה, מכתב אשר נשלח ישירות לצד ג' – ובו הודעה על תום תקופת הביטוח. על כן הרי שפעלה כנדרש ומילאה חובתה. 1. סוכנות הביטוח מצידה, טוענת שלא היתה יכולה לדעת אם שולמה הפוליסה, ועל כן אין חברת הביטוח יכולה להיתנער מאחריותה ע"י שליחת מכתב "הודעה על תום תקופת הביטוח" . דיון והצעת חלוקה ביום 30.10.2019, בדיון שנערך במעמד הצדדים, ביקשו הצדדים מבית המשפט להכריע בעיניין חלוקת האחריות ביניהם ועל מי תוטל חובת הפצוי בגין הארוע מושא התיק דנן. לאחר עיון בכתבי הטענות ובתחשיבי הנזק, נראה לכאורה שמבחינת חובת הזהירות יש לראות את סוכנות הביטוח, קרי צד ד' (1) כנושאת ברוב האחריות הנזיקית, ואפרט. כאשר לחברה יש צי רכבים והיא בוחרת להשתמש בסוכנות ביטוח, הרי שהיא בוחרת לעבוד עם גורם מתווך ואינה עובדת מול חברת הביטוח ישירות. בהחלטה זו, הרי שכוונת החברה היא לייתר את ההתעסקות עם נושא זה וזו מהות תפקידה של סוכנות הביטוח.

...

באופן עקרוני, נראה לי שעל סוכנות הביטוח לוודא כי כלל הפוליסות והפרוצדורות שבהם היא פועלת עומדים בסטנדרטים הנדרשים.

יחד עם זאת סבורני כי גם על החברה מוטלת אחריות כבדה, ואל לה להטיל אחריות מלאה בעניין זה על נהגיה.

באומרי זאת, סבור אני כי גם על התובע חלה אחריות מוסרית, ועל כן, הייתי זוקף לחובתו אשם תורם בשיעור 10%.

לפיכך ובהמשך לכל האמור לעיל, מאחר והובעה הסכמה על קיבוע הנזק בסך: 111,000 ₪ והתבקשתי על ידי הצדדים להציע את החלוקה ביניהם, להן הכרעתי בעניין: החברה - צד ג (1) אמ. טי. איי.

בקצרה יצויין, כי התביעה הוגשה בתחילה גם נגד גורמים נוספים, וכן הוגשו הודעות נגד צדדי ג' ואף נגד צדדי ד', בהם חברת המנופים שפעלה באתר הבנייה ("גובה- עבודות מקצועיות בתחום הבניין בע"מ"- להלן: "חברת גובה" או "חברת המנופים"), המנופאי מטעמה אשר הפעיל את המנוף במועד התאונה (להלן: "המנוף"), וחברת הפיגומים שבנתה את הפיגום שקרס ("בראי עבודות בע"מ"- להלן: "חברת 'בראי'" או "חברת הפיגומים").

גדר המחלוקת בין הצדדים מחלוקת באשר לנסיבות התאונה, הסיבות להתרחשותה, והגורם האחראי לה. כן שנויים במחלוקת מעמדם של הצדדים באתר, כלומר מי היה הקבלן הראשי ומבצע הבנייה באתר; האם הנתבעת 1- מיתר, או צד ג'- חברת עבידאת.

לפיכך, אני מקבלת את ההודעה לצד ג' נגד עבידאת וקובעת כי עליה לשפות את מיתר בשיעור של 60% מכל סכום בו היא תחוייב כלפי המל"ל. זאת, מבלי לייחס לעבידאת את חובותיה הנזיקיות כמעביד, בהן היא אינה יכולה להיות מחויבת, ומבלי לייחס לה חובות פקוח להן היא לא התחייבה, אלא בגין חובותיה החוזיות של עבידאת כלפי מיתר בלבד.

המומחה קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרו לנפגע הנכויות הבאות: 20% בגין השפעה בינונית על כושר הפעולה של הגפה העליונה השמאלית והגפה התחתונה השמאלית, לפי סעיף 35(ג)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

...

אינני מקבלת את טענת המל"ל לחישוב הפיצוי בהיוון עד גיל 70, שהוא פיצוי האופייני למי שמתפרנס כעצמאי.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית כמפורט בפסק הדין לעיל.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות, בהתחשב בייצוג שניתן להם יחד עם ייצוגה של מיתר ולא נטען להוצאות נפרדות ונוספות שנגרמו להם בהליך.

בית המשפט המחוזי בירושלים בפני כבוד השופט אריה רומנוב ת"א 4850-06-14 בעיניין: מוחמד אנגאף התובע נ ג ד 1. יצחק בטאט 2. דוד בר טל הנתבעים נ ג ד דוד בר-טל צד ג' ב"כ התובע: עו"ד אלק מגן ב"כ נתבע 1 ושולח הודעת צ"ג: עו"ד יעקב אברהמוב ב"כ נתבע 2 וצ"ג: עו"ד ארקדי פולונסקי פסק דין

לפניי תביעת נזיקין שעניינה בתאונת עבודה שאירעה ביום 2.7.07 ואשר בה נגרמו לתובע ניזקי גוף.

אשר לאופן היתרחשות התאונה, מר שלוסמן ז"ל כותב כך (עמ' 2 לחוות הדעת): "התאונה ארעה בשעה שהעובד עמד על הקומה התחתונה של פיגום תלוי בן שתי קומות/מפלסי דריכה התלוי על קורת בטון ברוחב 40 ס"מ ובעל זרועות המהודקות לצד הפנימי של קורת הבטון באמצעות בורגי הידוק למניעת תזוזה. גובה משטח הדריכה של עמדת העבודה מעל פני הקרקע (ריצפת חצר גן הילדים) הוא 5.20 מטר...

נקודת המוצא לדיוננו בשאלת האחריות היא העובדה שנתבע 2 היה המעביד של התובע, וכי מדובר בתאונת עבודה.

...

התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

מהטעמים שהבאתי לעיל אני מחליט לקבל את תביעת התובע נגד נתבע 2, ואני מחייב את נתבע 2 לשלם לתובע את הסכומים, לפי הפירוט הבא: הפסד השתכרות בעבר - 1,300,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד - 600,000 ₪ עזרת הזולת לעבר - 766,000 ₪ עזרת הזולת לעתיד - 900,000 ₪ הוצאות רפואיות ונלוות לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ כאב וסבל - 600,000 ₪ סה"כ 4,216,000 ₪ מסכום זה (4,216,000 ₪) יש להפחית ניכויי מל"ל בסכום של 1,751,762 ₪.

יוצא אפוא, שעל נתבע 2 לשלם לתובע סכום של 2,464,238 ₪.

לטענת ב"כ נתבעת 3 וצד ג' 2 המלומדת, כל חלקה של נתבעת 3 בפרויקט היה פקוח וניהול בהיבט ההנדסי בלבד ולא היה לה כל אחריות על נושא הבטיחות באתר או לפתח השרות ולטענתה עולה מהפסיקה שהפנתה (סע' 31 לסיכומים) כי מפקח בניה אינו נושא באחריות בגין תאונת עבודה שארעה בשל כשל בטיחותי .

לטענת צד ג' 2 לא הוכח כי הוא נשכר לפקח במקום, הוא מבוטח אצל נתבעת 2 ולא ברור כיצד מבטחת שולחת הודעת צד ג' כנגד המבוטח ובנגוד לדין, וכי לפי הידוע לו נתבעת 2 מבטחת את נתבעת 1 בביטוח עבודות קבלניות ולפי תנאי הפוליסה גם צד ג' מבוטח בה. לטענת צדדי ד', צד ג' 2 מבוטחת במגדל ולפיכך היא שתשלם את הפצוי ולא צד ד' 2.

" וסעיף 16: "האמור בסעיפים 12, 14 ו-15 אינו גורע מחבותו של שום אדם על מעשה שעשה והאמור בסעיף 13 אינו גורע מחבותו של העובד על מעשה שעשה." מעיון בסעיף 3 להסכם מיום 11.12.12 שבין התובע לנתבעת 1 (נספח 2 במוצגי התובע), שכותרתו יחסי הצדדים נכתב כי: "הצדדים מצהירים כי יחסיהם מתמצים ביחס שבין מזמין לקבלן עצמאי, על כל המשתמע מכך לגבי אחריות וחבויות על פי כל דין.. ולקריה לא תהיה כל אחריות כלפיו , בין אם אחריות בנזיקין ...". המפגע שגרם לתאונה הנו בור שנוצר על ידי אחד הקבלנים בטריבונה של האולם לצורכי גישה לתשתיות בתוך אתר הבניה שבשטחה של הנתבעת אך לנתבעת 1 לא הייתה כל שליטה עליו, לא הוכח שהבור נוצר ביוזמתה או לבקשתה.

...

על אף הכלל לפיו יש לחשב את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות והפסד השכר באופן אקטוארי (ראו ע"א 722/86 יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ''ד מג(3) 875), סבורני כי במקרה ספציפי זה לאור גילו של התובע יש לפסוק סכום גלובאלי, על כן יפצה הנתבע את התובעת בגין תקופת העבר ולעתיד בסך גלובלי של 300,000 ₪, כולל הפסדים סוציאליים ופנסיה.

סוף דבר התביעה מתקבלת ואת סכומי הפיצוי שפסקתי לעיל, ישלמו הנתבעות 3,4,5 וצד ג' 1 לתובע בצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

כן תשלם צד ג' 1 הוצאות לצד 7 בסך 18,000 ₪ כן ישלם התובע הוצאות לנתבעת 1 בסך 10,000 ₪ .

פסק דין לפני תביעה לפצוי בשל נזק גוף שניגרם לתובע כתוצאה מתאונת עבודה.

דיון והכרעה נסיבות התאונה ושאלת האחריות מאחר ואין מחלוקת לעצם ארוע התאונה בשונה משאלת האחריות לתאונה, אדון האם לאור נסיבות התאונה יש להטיל אחריות על הנתבעות או מי מהן גם בשים לב שמדובר ביזם וקבלן ראשי כלפי התובע , וכן, אדון במידת אחריותו של התובע (אשם תורם) לתאונה שנגרמה לו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש להטיל על הנתבעות אחריות לנזקיו של התובע תוך איבחנה ביניהן בנוגע לאחריות כלפי התובע, תוך שקבעתי שיש לקבוע גם את אחריותו של התובע לתאונה, דהיינו אשם תורם ולהלן אפרט טעמי: התובע העיד כי טיפס על הכלונס, מאחר שהוא היה גבוה ב- 50 ס"מ ממפלס הקרקע (הבור אליו הוכנס-ב'ב') .

העובדה שהמעביד נמצא מפר חובה חקוקה מוסיפה משקל משלה לנטיית בית המשפט להחמיר עמו בדין, כאמור בע"א 453/72 [4], בע"מ 199, מפי מ"מ הנשיא (זוסמן) כתוארו אז: "אמת נכון הדבר, לא בנקל ימצא בית-המשפט עובד הסומך תביעתו על הפרת חובה חקוקה של מעביד לקיום הבטיחות במפעל, אשם ברשלנות תורמת. הטלת חובות אלה על המעביד מיועדת להבטיח את העובד גם בפני רשלנותו הוא ולכן יקבע בית-המשפט רק מקרים נדירים שגם העובד אשם ברשלנות לתוצאה המזיקה". פרופיסור י' אנגלרד, "יסודות אחריות בנזיקין" דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (י"ל מאגנס, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ז) 119, 267, מבהיר, כי, שלא כעוולת הרשלנות, לא ניתן לשקול את אשמו של המעביד כנגד זה של העובד, כאשר המעביד הפר חובה חקוקה מן הסוג המטיל אחריות מוחלטת ללא מרכיב של אשם.

במקרה כזה, הדרך הנכונה היא לבחון את חלקו של העובד בתאונה מנקודת מבט של מידת האוטונומיה שברשלנותו (ביטוי שטבע השופט זילברג בע"א 119/58 [5], בעמ' 530מול אות השוליים ד).

כאן המקום לציין, שנוכח נסיבות התאונה היו אמורים להמצא במקום התאונה מנהל העבודה, מפעיל מכונת הקדוח מטעם צד ג' , נהג משאית הבטון, נהג ומפעיל משאבת הבטון שהיו יכולים לשפוך אור על ההוראות שקבל התובע ומדוע בכלל היה צריך לטפס על הכלונס כדי להכניס למרכזו את צנור משאבת הבטון , בהקשר זה יש להדגיש מדובר בקדוח בור שקוטרו כ-40 ס"מ וגם אם הכלונס בלט כ-50 ס"מ משפת הבור , הרי שלצורך הכנסת צנור משאבת הבטון למרכז הכלונס כלל לא היה צורך לטפס על הכלונס .

...

הפסדי פנסיה על יסוד הנתונים דלעיל, יועמד הפיצוי בראש נזק זה על 42,407 ש"ח. (12.5% מהפסדי השכר בעבר ולעתיד) עזרת הזולת לעבר ולעתיד אמנם התובע לא שכר עזרה בשכר, אולם אני מקבל את טענתו לפיה היה זקוק לעזרה בתקופת אי הכושר מבני משפחתו.

בשים לב למהות הפגיעה ולכך שרגלו של התובע גובסה והוא עבר ניתוח, אני סבור שיש לפסוק לו פיצוי גלובאלי עבור רכיב זה בסכום של 10,000 ₪.

לסיכום הפסד השתכרות לעבר - 156,520 ₪ הפסד השתכרות לעתיד - 182,733 ₪ הפסד פנסיה - 42,407 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד – 10,000 ₪ הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות – 3000 ₪ כאב וסבל – 19,174 ₪ סה"כ פיצוי עבור נזק – 413,834 ₪.