אחריות בנזיקין בתאונת דרכים ניכוי רעיוני מל"ל

לטעמי השאלות אשר נותרו במחלוקת ובהן נידרשת הכרעת בית המשפט הן כדלקמן: ראשית, האם התאונה היא תוצאת התרשלות המעביד המקימה אחריות לנזק? שנית, ובהנתן שתקבע אחריות המעביד להתרחשות התאונה, יש לברר האם בנסיבות כאן זכאי התובע לפצוי בגין הפגיעה? במידה וכן - מהו גובה הפצוי שיש להשית על הנתבעים? האם יש לייחס לתובע אשם תורם בגין התאונה? מהו הסכום אותו יש להפחית מן הפצוי לתובע, בגין תגמולי מל"ל לעבר ולעתיד? חבות המעסיק בנזיקין לטענת התובע, האחריות במלואה רובצת על המעביד אשר הורה לו לעבוד במסור ללא מגן על הלהב ובכך פעל ברשלנות ותוך הפרת חובה חקוקה, סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה.

כאב וסבל בפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן בע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אסרף (מיום 30.1.08) קבע: "על הפיצויים בגין נזקים לא ממוניים בתביעות נזיקין בשל ניזקי גוף, שאינם בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, להיקבע בהתאם לנסיבותיו של המקרה הפרטני.... על הסכום שנפסק לשקף באופן ממשי את הנזק הלא ממוני שניגרם לנפגע בשל הפגיעה וכתוצאה ממנה". בעקבות התאונה אושפז התובע פעמיים בבית חולים למשך זמן כולל של שבועיים במהלכם נותח פעמיים.

המאורע האחד מזכה את העובד המבוטח בפיצויים מהמעביד בשל אחריות בנזיקין וגם בגימלת נכות מעבודה מהביטוח הלאומי.

הילכת סגרון בע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרון (5.11.06) (לעיל ולהלן: "הילכת סגרון") קבע בית המשפט כי כאשר המדובר בתאונת עבודה, זכאי המעביד בהתאם לסעיף 82 לפקודת הנזיקין לנכות לנפגע מסכום הפיצויים, את הגימלאות המשולמות לו על ידי המל"ל. באם לא פנה הנפגע למל"ל בתביעה למימוש זכותו, יש לנכות מן הפצוי גמלאות "רעיוניות" המשקפות את זכאותו של הניזוק לגימלאות.

...

אני מצטרף לגישת הש' נתנאל בת"א(חיפה) 10675/03 אוחנה אלי נ' זיפות וסיוד זיקו גבי (19.6.07) ולמסקנה כי יש להטיל על ניזוק חובה להקטין את הנזק, רק מקום בו אין הניזוק יוצא חסר בהשוואה למצב בו היה עובר לתאונה, ורק כאשר הקטנת הנזק אינה נוגדת או מפטירה את חובת המזיק להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנני מחייב הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בגין התאונה, כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר לתקופה הראשונה - 80,400 ₪ הפסד השתכרות לעבר לתקופה השנייה - 147,400 ₪ הפסד השתכרות לעתיד - 77,940 ₪ הפסד פנסיה - 38,220 ₪ עזרת צד ג' בעבר ולעתיד - 80,000 ₪ כאב וסבל - 120,000 ₪ _________ סה"כ הנזק : 543,960 ₪ ניכויים דמי פגיעה - 16,263 ₪ תוספת לגמלת נכות כללית - 50,000 ₪ ________ סה"כ ניכויים - 66,263 ₪ _______________________________________ סה"כ נזק לאחר ניכויים : 477,700 ₪ (במעוגל) על הנתבעים לשלם לתובע סכום הנזק לאחר ניכויים כמפורט לעיל ובתוספת החזר הוצאות התובע בגין תשלום למומחים בהתאם לקבלות שיציג וכן החזר האגרה ששולמה, משוערכת, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ על סכום הנזק לאחר ניכויים.

מכאן שפסק הדין בת.א 5331-08-12 הוא המחייב את הצדדים ועסקינן בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והנתבעת 3 אחראית לפצות התובע או לשפות את נתבע 1 על כל סכום שיחויב לשלם.

עוד טוען ב"כ הנתבע 1 כי היות והתאונה הנה תאונת דרכים על התובע היה לפנות למל"ל ולנצל את זכויותיו ומשלא עשה כך על ביהמ"ש לבצע ניכוי רעיוני של גמלאות המל"ל. ב"כ הנתבע 1 מציין כי עדותו של העד מאורו קנוביו אינה מהימנה היות ובזמן התאונה ישב בחדר עם נתבע 1 ולא ראה את התאונה ואילו עדות נתבע 1 הייתה עקבית ואמינה לאורך כל הדרך ומציין כי בכל מקרה הכסוי הבטוחי של הפוליסה מכסה את ניזקי התובע בין אם נהג הבובקאט הנו נתבע 2 או נתבע 4 והטענה היחידה של נתבעת 3 בדבר אי כסוי הבטוחי הנה באשר לאי ביצוע הדרכה שאותה לא ביצע נתבע 4 אך עבירה זו אינה נחשבת לנהיגה ללא רישיון אלא עבירת תנועה ומפנה לפסק דין בעע"ם 7189/11 סמיר אזחימאן נ' מדינת ישראל משרד התחבורה.

ארוע תאונה שניכנס למסגרת חוק הפלת"ד- לא מקים עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין- עילה לפי פקודת הנזיקין מתקיימת רק מקום שבו תאונת הדרכים אינה מקימה עילה לפי חוק הפלת"ד. מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק הפלת"ד, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון".

...

משכך אני קובע כי אין כל חבות לנתבעת 3 חברת הביטוח הראל בגין נזקי התובע ובהעדר תביעה נגד קרנית על הנתבע 4, בתור הנהג לפצות את התובע בגין נזקיו.

באשר לנתבעים 1,2 אני קובע שהם כבעלים ו/או מחזיקים של כלי הרכב, התירו את השימוש בו לנתבע 4 למרות שידעו את גילו הצעיר ושאיננו מכוסה בפוליסה אותה הנפיקה המבטחת ומשכך חבים באחריות לפיצוי כלפי התובע בשל רשלנותם והאמור בסעיפים 39 עד 46 לסיכומי התביעה מקובלים עלי.

קביעת הנזק היות ובתיק זה אין נכות צמיתה סבורני כי יש לקבוע פיצוי גלובלי בגין ראשי הנזק ובמיוחד כאב וסבל לאור פגיעת התובע.

בחוות הדעת המשלימה קובע המומחה: דיון והכרעה שלושה נושאים טעונים ליבון והכרעה בתיק זה: (1) מה בדיוק היו נסיבות התאונה והאם הייתה התאונה במהלך עבודה שבצע התובע עבור הנתבעת ובהתאם להוראותיה? (2) האם אחראית הנתבעת לניזקי התובע, והאם יש להשית על התובע אשם תורם בגין התאונה מושא התביעה? (3) מה סכום הפיצויים הראוי בגין הנזק שניגרם לתובע בתאונה? אדון בשאלות כסדרן, לפי ראשי הפרקים הבאים: נסיבות התאונה; שאלת האחריות; שומת הנזק.

ועוד נפסק בעיניין בשאראת: "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ראו רע"א 863/93 התעשייה האוירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוואנטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראו תא (מחוזי י-ם) 624/94 מסילתי נ' דוד אבו (17.12.2001)). אי התייצבות לבדיקה או המנעות מהגשת מסמכים עלולה להחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע (ראו ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ, פס' 2 (6.15.2013)), ולהביא לתוצאה של ניכוי רעיוני של הגימלאות מהפיצויים." בעניינינו העלה התובע את טענותיו בדבר קיומה של נכות נפשית בפני ועדה של המל"ל, והוועדה דחתה את תלונותיו בנימוק: "הוועדה מנועה מלדון בתלונותיו על כאבי ראש ובתחום הפסיכיאטרי היות ולא הוגשה החמרה בסוגיות אלו". (דו"ח ועדה רפואית מס' 605883, מיום 4/12/2013, נספח ג'2 לתעודות עובד ציבור מטעם צד ג').

...

הנה כי כן, משלא הגיש התובע תביעה להחמרה בתחום הנפשי, לא קודם להחלטה הוועדה ולא לאחריה, ומשלא הוצגו בפני וועדה מטעם המל"ל חוות הדעת של ד"ר ג'ברין, איני רואה מנוס מן המסקנה שלפיה התובע לא פעל למיצוי זכויותיו במל"ל, ועל כן זכאיות הנתבעת והפניקס, לנכות מסכום הפיצויים את הניכוי הרעיוני בגין תגמולים שהיה התובע עשוי לזכות בהם לא מיצה את זכויותיו.

סוף דבר התובע נפגע בתאונה עבודה מחמת התרשלות הנתבעת שלא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה.

כמו כן, תשפה הפניקס את הנתבעת בגין כל תשלום שתשלם הנתבעת לתובע על פי פסק דין זה. בנוסף, תשלם הפניקס לנתבעת את התשלומים הבאים: (1) אגרות משפט ושכר עדים כפי ששילמה הנתבעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן; (2) הוצאות המומחים ששילמה הנתבעת לרבות חלקה של הנתבעת בהוצאות המומחים מטעם בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן (כנגד קבלות); (3) שכ"ט עו"ד בסך 23,400 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 6045-05-10 תורגמן ואח' נ' הראל ואח' לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ, סגן נשיא תובעים 1.חנה תורגמן (התביעה הסתיימה) 2.המוסד לביטוח לאומי (התביעה הסתיימה) נתבעים 1.שולמית הראל 2."קרנית" קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (התביעה הסתיימה) 3.איי.אי.ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ בשם תובעת 1 עו"ד קרן בן יוסף בשם תובע 2 עו"ד אירית כהן בשם נתבעת 1 עו"ד אילן קנר בשם נתבעת 2 עו"ד גלית ביק בשם נתבעת 3 עו"ד גילה ערד פסק דין

לטענתה נוכח הסכמת קרנית לוותר על 25% מהסכום ששולם וקיומו של הסכם בין AIG לבין המוסד לביטוח לאומי שמקנה לה הנחה של 20% מהתגמולים ששולמו, היא חבה בסכום נמוך בהרבה, וממנו יש לנכות ניכוי רעיוני של תגמולים שקרנית והנהגת שגו ולא הפחיתו אותו כך שלמעשה אינה חבה בסכום כלשהוא.

דומה גם כי הפורום הנכון לבחינת הנושא הוא הגורם הרגולטורי במשרד האוצר, אליו יופנה גם עותק מפסק דין זה. AIG התרשלה כלפי הנהגת ועליה לשפותה בגין הנזקים שנגרמו לה, בנכוי חלקה של הנהגת באחריות בשיעור 33%.

אמנם בהתאם לדין יש לנכות מן הפצוי לתובעת את תגמולי המל"ל שקבלה (סעיף 82 לפקודת הנזיקין) ברם בהתאמה יש לשפות המל"ל על תגמולים אלה (סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995).

...

טענות AIG לעניין היקף הנזק והשיפוי נדחות.

נזקה של הנהגת כתוצאה מהעדר הביטוח הוא הסכום אותו שילמה לקרנית, ועל AIG לפצותה בהתאם לנזק זה. סיכום והוראות אופרטיביות תביעת התובעים כנגד AIG נדחית (שכן עד כה לא הסתיימה באופן פורמאלי).

התביעה בעילה הביטוחית נדחית ונקבע כי AIG לא ביטחה את רכבה של הנהגת בביטוח חובה ואין ראיה כי הנהגת שוחחה עם AIG וביקשה את חידוש הביטוח.

לעמדתו בתמצית, בתביעה המתנהלת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), יש לתובע זכות לבחור בהליך מינוי מומחים באמצעות בית המשפט (סעיף 6(א) לחוק הפיצויים ורע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו יאיר, פ"ד מז(4)89, (להלן: הילכת טטרו)) וכאשר עקב בחירה זו נגרם עיכוב בפנייתו לועדות הרפואיות של המל"ל והופחת בשל כך סכום הגימלאות שהתקבלו, לא ניתן לקבוע בנסיבות אלה כי התובע לא נהג בתום לב ולערוך ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל. לחילופין, התובע טוען שיש לנכות מן הנכוי הרעיוני את אותה ההפחתה שנגרמה באחריות הנתבעת.

טענתו החילופית של התובע, ולפיה אף אם יש להורות על ניכוי רעיוני, יש לנכות מהניכוי את החלק היחסי שניגרם בשל אחריות הנתבעת למועד בו התקבלו חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, שובת עין אך איני יכול לקבלה מהנימוקים הבאים: סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין נוקט בלשון ברורה ומטיל את האחריות על נפגע העבודה להגיש את התביעה למל"ל במועד.

...

התובע טוען כי דין טענת הנתבעת ביחס לניכוי רעיוני להידחות.

שוכנעתי שהתובע לא פעל בסבירות, בעת שהגיש את תביעתו לנכות במל"ל באיחור ניכר (בחלוף כשלוש שנים ממועד התאונה) ובעקבות זאת הופחת שיעור הגמלה אותו יכול היה לקבל אילו הגיש את תביעתו למל"ל במועד.

בנסיבות אלה המעסיק זכאי לנכות את מלוא הגמלה אותה הנפגע יכול לקבל לו היה ממצה את זכויותיו במועד במל"ל. אין בטענות התובע ביחס להתנהלות הנתבעת בהליך (טענות שממילא אין בידי לקבוע בהעדר שמיעת ראיות כי הנתבעת פעלה באופן בלתי סביר) כדי לשלול את זכותו של המעסיק לנכות את הגמלה בהעדר מיצוי הליכים במועד, בהליך האחר שניהל התובע במקביל במל"ל. לא זו אף זו, קבלת עמדת התובע בהקשר זה צפויה לסרבל את ההליך האזרחי ואינה מתיישבת עם המטרה לייעל ולפשט את הדיון בתביעה המתנהלת לפי חוק הפיצויים.

סוף דבר: הנתבעת זכאית לנכות את מלוא התגמולים שהיה מקבל התובע לו היה מגיש את תביעתו לנכות במל"ל במועד.