הארוע המתואר לעיל, שארע ביום 11.11.02 בסמוך לשעה 13:00 בכביש 412 המחבר בין ראשון לציון ונס ציונה, מעלה שאלות מורכבות וסבוכות, עובדתיות ומשפטיות: מי או מה גרם למותו של הרוכב, תומר נעים ז"ל, הוא בנם של התובעים, יליד 13.7.79, שהיה אז בן 23 (להלן: "המנוח" או "תומר"), האם תומר עצמו גרם לכך, על-ידי נהיגה לא זהירה ואפילו עבריינית, או שמא אנשי האכיפה גרמו למותו ולמותה של השוטרת, שרה שוורץ ז"ל (להלן: "המנוחה" או "שרה שוורץ"), במרדף שניהלו אחריו, במחסום שהוקם כדי לעצרו או באמצעות החפץ שגרם לו לסטות מנתיבו; והאם ראוי להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעים בגין פעולותיהם.
סעיף 8 לחוק הפיצויים אומר:
ייחוד העילה
(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על-ידי אדם אחר במתכוון.
אבי המנוח מיחידי התובעים חתם במישטרה על טופס ויתור על נתיחה, לאחר שלדבריו, דחקו בו השוטרים שנכחו במקום לעשות זאת, ובסוברו כי מדובר בתאונת דרכים.
ב.4.2 עצירת רכב חשוד
נוהל מס' 02.240.10 "עצירת רכב ע"י סייר תנועה" (מוצג 53 לתיק מוצגי התביעה), אשר פורסם על רקע תאונות דרכים שארעו במהלך עצירת רכבים על-ידי שוטרים, מחייב כי עצירת רכב תיעשה במקום בטוח, בתוך השוליים או בצמוד למדרכה, במקום שאינו מהוה הפרעה לתנועה ואינו מסכן את המשתמשים בדרך (סעיפים 4(ב)(1) ו- 4(ג)(4)(א) לנוהל).
...
לפיכך אין לתובעים עילת תביעה על-פי הפקודה ותביעתם צריכה להידחות על הסף.
לאור זאת, ובהתחשב בגילו של המנוח, מציעים הנתבעים לפסוק לעזבון המנוח דכאן סך של 375,000 ש"ח בגין ראש נזק זה.
לאחר שבחנתי ושקלתי את הדברים, החלטתי לפסוק לעזבונו של המנוח פיצוי בסך 475,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת חיים.
בהתחשב בנתונים האישיים הרלוונטיים של המנוח, אני סבורה כי יש לערוך את החישוב הנ"ל על בסיס השכר הממוצע במשק, מתוך הנחה שהוא משקף פחות או יותר את השכר בממוצע שעשוי היה המנוח להרוויח בעתיד הקרוב והרחוק עד גיל הפרישה.
כמו כן ישלמו הנתבעים 1 ו-3 ביחד ולחוד שכר-טרחת עורך-דין בסך 135,137 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.
