אחריות בנזיקין בתאונת דרכים בין שלושה כלי רכב

רקע ביום 10.6.15 ארעה תאונת דרכים בין שלושה כלי רכב (להלן: "התאונה").

נהג שכזה מוחזק כמי שיכול וצריך לצפות שנהיגה רשלנית שכזו תוביל לפגיעה ברכבו ואף ברכבם ו/או נהגים /ואו הולכי רגל אחרים ו/או פגיעה בכל המשתמשים האחרים בדרך באשר הם. בהתאם, לא ניתן לטעון כי הסיכון של תאונה מסוג של היתנגשות רכב אחד ברכב שני שאל נתיבו סטה נהג רכב רשלן – נמנית עם אותם מקרים בלתי רגילים "שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה" כמובנו בסעיף 64(1) לפקודת הנזיקין.

בשינוי הגרסה בין גרסת הדיפתו של הרכב הנוסף על רכב התובעת כפי שפורטה על ידי נהג רכב התובעת בת/1 ביום התאונה, לבין גרסת עצירתו של הרכב הנוסף ואז פגיעת רכב התובעת בו כפי שהתבררה בפניי ביום הדיון, יש בעיניי כדי להעיד על אחד מישניים: על בלבול ו/או חוסר רכוז של נהג רכב התובעת בנסיעתו בין משום שנהג במהירות גבוהה מהסביר בנסיבות ובין משום שלא הקפיד על שמירת מרחק ראוי בנסיבות באופן שגרמו לו שלא לשקף לעצמו את נסיבות התאונה כהווייתן, או לחלופין על שינוי גרסה שנועד להשיל מעל עצמו אחריות לתאונה.

...

אני סבורה כי למסקנה שנהג רכב התובעת לא שמר מרחק ולא נסע באופן זהיר המותאם לתנאי הדרך ניתן למצוא חיזוק על רקע השוואת עדותו עם עדויות שתי הנהגות האחרות.

בהקשר זה אני סבורה כי התובעת לא תוכל להיבנות מפסק הדין בע"א 2109/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 22.10.2009, להלן – "עניין אליהו") אותו צירפה כאסמכתא לתמיכה בטענותיה.

לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 9,349 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 7.7.15, אגרת בית משפט ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

בתאריך 6.2.12 התרחשה תאונת דרכים בין רכבי התובעת לרכב הנתבע, בעיר תל אביב (להלן: "התאונה").

לפי הדברים שרשמה, ארעה תאונת שרשרת בין שלושה כלי רכב.

. חזקת הבעלים וההרשאה יושמה בפסיקה מאוחרת יותר, בתחום דיני הנזיקין, במקרים בהם היה מדובר בתביעות שנוגעות לנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונות דרכים (ראו: תא"מ(רמ') 14603-09-11 מדר נ' עטיה ואח', [פורסם בנבו] סע' 10 (2.4.2014) ואסמכתאות שם: ע"א 259/63 חיים נ' קלקשטיין פ"ד יח(3) 662, 666 בדברי כבוד השופט זילברג; ע"א 31/85 בדיר נ' טסה פ"ד מג(2) 81, 86 – 87, בדברי כבוד השופט מלץ).

באם הוכח שהרכב של הנתבע היה מעורב בתאונה ולמעשה גרם לתאונה, ההנחה היא שהנוהג ברכב, יהא אשר יהא, השתמש בכלי רכב ברשות בעליו ועל כן המוחזק כאחראי הוא בעליו של הרכב, כלומר הנתבע.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על מכלול הראיות שהוצגו לי, אני נוטה לקבל כגרסה אמינה את גרסת התובעת ונהגת התובעת –גב' שועה, שכן מדובר בגרסה עקבית הגיונית ומבוססת ולהעדיפה על פני גרסת הנתבע, אותה מצאתי גרסה שעליה לא ניתן לסמוך.

סוף דבר על כן ולאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה בסך של 67,079 ₪ אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

המדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה כלי רכב: הרכב הראשון בטור היה רכב משא כבד מסוג סמיטריילר נושא לוחית רשוי מס' 903-86-501 (להלן: "הסמיטריילר"); השני והאמצעי בטור, רכבה של חברת גבן שהוא רכב משא פתוח מסוג איסוזו נושא לוחית רשוי מס' 367-79-301 (להלן: "האיסוזו"), והרכב השלישי והאחרון בטור הוא רכבו של הנתבע מס' 1, אוטובוס זעיר מסוג פולקסוואגן טרנספורטר נושא לוחית רשוי מס' 51-630-36 (להלן: "הפולקסוואגן") שהיה נהוג בידי הנתבע ומבוטח אותה עת על ידי הנתבעת 2.

באשר לאחריות הנתבע להיתנגשות הפולקסוואגן באיסוזו, נדמה שאין צורך להכביר מילים על כך. כפי שכבר נפסק, כללי ההיתנהגות בדרכים מעוצבים בעיקר בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ובדרך כלל לפיהן תיגזר שאלת האחריות בנזיקין לקרות תאונת דרכים [ראו דיון מורחב בפסק דיני ב-ת"א (שלום ביש"א) 49335-12-18 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' חייק זמיר (03.11.2020), ופסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים שהובאה בו].

...

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לחברת הכשרה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 35,000 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 5,000 ₪.

אני מקבל חלקית את תביעת חברת גבן ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת זו סך של- 16,422 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, ה-12/08/2020, ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לחברת גבן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 3,860 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,200 ₪.

התובע, שהנו הבעלים של רכב מזדה, הגיש תביעה נגד הנתבעת, שהייתה נהגת ברכב מיצובישי, בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת המיצובישי במזדה בתאונת דרכים שארעה ביום 10.12.2009.

בעדותו בבית המשפט מסר התובע את גירסתו באשר לאופן היתרחשות התאונה: בעת שנסע במזדה בנתיב הימני בכביש המוביל מראש פינה אל איזור צח"ר כפר הנשיא, עקפה מיצובישי שבאה מולו, ובה נהגה הנתבעת, שלושה כלי רכב.

הוא הסתפק באמירה כי הנתבעת שומרת לעצמה את הזכות להעלות כל טענה כנגד אחריות בנזיקין.

...

בעדותה ביום 7.3.2013 העידה הנתבעת כי בעת שנסעה אחרי משאית קפץ משהו על הכביש - "שועל או כלב, לא הספקתי לראות מה זה, זזתי עם ההגה קצת שמאלה והגעתי לאמצע הכביש". הגעתי למסקנה כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת בשלמותה על הנתבעת, וזאת על בסיס הראיות שהונחו בפני ומתן משקל לנקודות הבאות: * בהתאם לסעיף 42א ולסעיף 42ד לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971, הממצא של הודאת הנתבעת בעובדות כתב האישום המתוקן והרשעתה בביצוע העבירות שצויינו לעיל הינם כממצא שנקבע בתביעה הנוכחית.

* אף המסקנה אותה ביקש בא-כוח הנתבעת לאמץ, לפיה התובע כבר פוצה על-ידי המבטחת שלו, אינה מעוגנת בראיות, והינה בגדר השערה בלתי מבוססת.

אשר על כן, הנני מקבל את התביעה בחלקה הגדול, ומורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) 32,210 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (ג) שכר טרחת עורך-דין בסך 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; ניתן היום, ה' חשון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

היו מעורבים בה שלושה כלי רכב.

תובענת התובע, כתובענת נזיקין רגילה.

וכך ביארתי שם: "12. אחטא כלפי הצדדים אם לא אבהיר את השקפתי העקרונית ביחס לאפשרות של ייחוס רשלנות מקום שמדובר בתאונת דרכים. להשקפה עקרונית זו נתתי ביטוי לא אחת.נ לתפיסתי, מדיניות שיפוטית ראויה היא, מקום שעסקינן בתאונות דרכים, להימנע, במרבית המקרים, מלייחס רשלנות תורמת. ראוי בתאונות דרכים לייחס את מלוא האחריות למי שגורם לתאונת הדרכים, באורח ישיר עקב הפרת נורמה חקוקה.

רק שמירה קפדנית על כללים אלו תמנע קיומן של תאונות דרכים והתנגשות בין כלי רכב.

...

לפיכך הנני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובע 1 סך של 198,850 ₪ ולתובעת 2 סך של 79,448 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 21.6.07 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים האמורים ישולמו, בהתאמה, לידיהם הנאמנות של ב"כ התובע 1 וב"כ התובעת 2 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. הנני דוחה את תביעת התובעים נגד הנתבעים 1, 2 ו-4.

הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים 1, 2 ו-4 שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעים 1, 2 ו-4 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.