אחריות בנזיקין בתאונת אופניים עקב מדרכה פגומה

בפני תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שניגרם לתובעת עקב נפילתה לטענתה שנגרמה מפגם במדרכה.

העובדות הנטענות על ידי התובעת וטענותיה בשאלת האחריות: התובעת טוענת כי ביום 28.11.11 סמוך לשעה 14:00, בעת הליכתה על המדרכה ברח' אשכול בנהריה בצמוד לבניין הקניון החדש שהיה אז בהליכי בניה, משהגיעה לקראת סוף המדרכה, נתקלו רגליה בקטע מדרכה משובש וחסר אריחים וכתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה ונפלה.

הפסיקה כבר קבעה כי נוכח הוראתו של סעיף 235(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש], קיימת חובת זהירות של רשות מקומית לתחזק את הרחובות בשטחה, ועל הפרתה של חובה זו עלולה היא לחוב בנזיקין (ראה: ע"א 176/59 עירית תל אביב יפו נ' ראש חודש, פ"ד טז 301 (1962); ע"א 643/69 הכטר נ' המועצה המקומית רעננה, פ"ד כד (1) 611 (1970); ע"א 406/61 גורסקי נ' עירית טבריה, פ"ד טז 833 (1962); השווה גם במשפט האנגלי: King Lifting Ltd.

יחד עם זאת, יש לזכור כי גם כאשר קיימת אחריות יש לשקול האם יש להטיל על התובע אשם תורם בשל היתנהגות חסרת זהירות שהובילה לתאונה, ובמידה שכן, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על-פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראה למשל: ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח (1) 1 (2003)).

למרות זאת היא לא התריעה בפני הקבלן, כדי שהרכבים לא יעלו על המדרכה, ומנגד היא גם לא פעלה לגדר את המקום מפני גישת הולכי רגל, על מנת שלא יחצו את הכביש באותו מקום, הן בשל המדרכה המשובשת והן בשל סכנת ההיפגעות מרכבים כבדים שנכנסים ויוצאים מאתר הבניה.

גם באשר לעזרת צד ג' טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה שימוש בעזרת צד ג' כלשהוא או בצורך בעזרה כזו, ועובדת רכיבתה על אופניים לאחר התאונה מוסיפה ומחזקת מסקנה זו. באשר לשאלת ההוצאות טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי נשאה בהוצאות כלשהן, וכי הוצאותיה הרפואיות מכוסות ממילא במסגרת ביטוח בריאות ממלכתי.

...

הכרעה בשאלת האחריות: לאחר עיון הגעתי למסקנה, כי מצד אחד אמנם הוכחה התרשלותה של הנתבעת אך מן הצד האחר יש לייחס אשם תורם בשיעור גבוה של 50 אחוז להתנהלותה של התובעת.

גם באשר לעזרת צד ג' טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה שימוש בעזרת צד ג' כלשהו או בצורך בעזרה כזו, ועובדת רכיבתה על אופניים לאחר התאונה מוסיפה ומחזקת מסקנה זו. באשר לשאלת ההוצאות טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי נשאה בהוצאות כלשהן, וכי הוצאותיה הרפואיות מכוסות ממילא במסגרת ביטוח בריאות ממלכתי.

פגיעתה הנוספת בעת רכיבה על אופניים רק מחזקת מסקנה זו, והתובעת לא הביאה כל ראיה לנזקקות לעזרת צד ג'.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20 אחוז ובתוספת האגרה.

מבוא עניינה של התביעה פיצויים בגין ניזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

התובע טען בכתב התביעה כי סיבת התאונה היא כשל או פגם במערכת הבלמים של האופניים וכי הנתבעים אחראים לכשל.

לשאלה אם התובע רכב בכביש או במדרכה אין נפקות לתקינות האופניים ביום המקרה.

...

בנסיבות אלה, התובע לא הרים את הנטל להוכיח אחריות של הנתבעים או מי מהם לתאונה ועל כן, דינה של התביעה להידחות.

המסקנה נתמכת גם בגרסה שמסר התובע בתביעתו מיום 27.3.2012 למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות, מוצג נ/1 שם נכתב מפי התובע ביחס לנסיבות התאונה: "בנסיעה באופניים חשמליים בדרך לעבודה הייתה ירידה, לא הספקתי לבלום ונכנסתי בעמוד...". בגרסה זו לא זאת בלבד שאין זכר לטענה המהותית של התובע בתצהיר עדותו הראשית, לפיה הוא לחץ על הבלמים והם לא הגיבו, אלא שנאמר בה שהתובע לא הספיק לבלום.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לכל נתבע הוצאות משפט בסך של 12,500 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

מכל העדויות עולה כי התובע נפל במקום שבו היו פזורים חול, אבנים וחלקי מדרכה, ואני מאמינה לעדות התובע לפיה אבנים אלה הן שהכשילו אותו וגרמו לנפילתו מהאופניים עליהן רכב.

כך, למשל, נקבע: "מחובתה של ערייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותן של מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום השיפוט ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין היתר, במבחנים של סוגי נזקים הצפויים מאי הסרת תקלות, חומרתן והסתברות התרחשותן. במקרה דנן, בו קבע השופט קמא, כי התגבשה החובה המושגית והחובה הקונקרטית, היה על הערייה להוכיח, כי היא עומדת במסגרת המבחנים דלעיל. על הערייה היה לצפות, כי העידר טפול במדרכה אשר גרם למפגע, יגרום לסיכון בטיחות צעדיהם של הולכי הרגל ושל המשתמשים ברחוב, ועלול להביא לפגיעה בגוף וברכוש. קיומו של המפגע, חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית, מצביע על רשלנות לכאורה, ועל כן עובר הנטל על הערייה להוכיח שלא תחוב בנזיקין". ראה: ע"א 4195/98 שי חנה נ' עריית נתניה (ניתן ביום 31.10.99, פורסם בנבו).

התובע הודה כי מקום התאונה היה מוכר לו מאד, בחולפו שם מידי יום ביומו (עמ' 14 שו' 12-14), וכי בהתאם לכך, ידע שבמקום נעשות עבודות (עמ' 15 שו' 22-23).

ככל שמדובר במכשול מהותי, כך גוברת לעיתים מידת האשם התורם, כאשר ניתן היה להבחין בו. דוגמא לכך ניתן למצוא בפסה"ד בת"א (מחוזי י-ם) 1006/99) שם המערער מעד על מדרכה פגומה בגן צבורי ונחבל.

...

אני קובעת אפוא, כי העירייה, כמי שהזמינה את העבודות והייתה אמורה לפקח עליהן, על פי ההסכם שצורף לתצהירו של מר סאלח, היא שאחראית לפציעתו של התובע.

שוכנעתי, כי התובע לא נקט בזהירות הנדרשת.

לאור כל האמור לעיל, ובנסיבות המקרה שבפניי, אני קובעת כי שיעור אשמו התורם של התובע עומד על 50%.

התביעה הוגשה נגד המועצה המקומית מעלה עירון (להלן: "המועצה") שבתחומה, כאמור, ארעה התאונה ונגד שירביט חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את המועצה במועד ארוע התאונה בביטוח אחריות כלפי צד שלישי, אשר מכסה את אחריותה של המועצה לניזקי התובע, ככל שתקבע אחריות.

טענות הצדדים התובעים טענו, כי הראיות שהובאו על ידם כמתואר לעיל מוכיחות את עצם ארוע התאונה, לרבות טענתם כי התובע נפל עת איבד שליטה על אופניו בשל גבשושית ההאטה, מעבר למידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, קרי מאזן ההסתברויות.

יתרה מכך, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, התובעים לא הוכיחו פגם כלשהוא בפס ההאטה ועל כן, גם אם הייתי מקבל את גירסתם באשר לנסיבות נפילתו של התובע מאופניו, לא היה בכך כדי להביא לקבלת התביעה משלא הוכחה התרשלות מצד המועצה, שבגינה ניתן לייחס לה חבות בנזיקין.

כך למשל, בסעיף 9 (ו) לתצהיר עדותו הראשית, טען שריף כי "בכביש הרבה ליקויים ושינויים במפלסי הקרקע, חפירות ובורות, אין מעקה בטיחות למדרכה ואין מסלול נסיעה באופניים" גב' חרבייה טענה בעדותה, כי "הדרך משובשת ופס ההאטה גבוה, היו מהמורות, חפירות, דרך משובשת.." (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 27-28).

...

כשנדרש לפרט את ההוראות החקוקות שעל פי הנטען הופרו במקרה דנן, טען ב"כ התובעים "טענתי להפרה כללית ורשמתי תקנות התעבורה". דין טענה זו להידחות וכמה טעמים: ראשית, תובע, המבקש לייחס לבעל הדין שכנגד הפרת חובה חקוקה, חייב לפרט בכתב התביעה את ההוראה החוקית שהוא טוען להפרתה, ואין הוא רשאי לטעון להפרת חובה חקוקה שכלל לא פורטה בכתב התביעה (ראו בעניין זה תקנה 74 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, וע"א 9422/06 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' BTR LIMITODׂ).

כאמור התובעים לא הציגו תשתית ראייתית כאמור ועל כן, דין טענתם להידחות.

סוף דבר, התביעה נדחית.

כך, על פי הנפגע, התאונה ארעה עקב סדק, פגם ברחוב ובעליה למדרכה, בו גלגל האופניים ננעל, ואילמלא קיומו של הסדק האמור, התאונה לא הייתה מתרחשת כלל.

כן מתייחסות הן לשאלת האחריות הנזיקית של רשות מקומית לרחובות ומדרכות העיר, תוך הפנייה להלכות המשפטיות בעיניין, לפיהן לא ניתן להתייחס לרחובות ומדרכות כאל "משטח סטרילי", ולכן על משתמש הדרך לקחת בחשבון, כי יתכנו סדקים קלים הפזורים בהם.

...

אתה אומר עכשיו בתנועה? אני אגיד מה היה: אני ראיתי רכב עומד, רציתי לסטות לעקוף מצד ימין על הכביש הרכב היה נראה לי שהוא מצטמצם המרחק לעברי בין המדרכה ראיתי שאני לא יכול להמשיך בימין נאלצתי לעלות על המדרכה.

משהגעתי למסקנה חד-משמעית זו, הרי שאיני מוצא הצורך, כמו גם ההצדק, לדון בנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מהתאונה, נזק בר שיפוי לו טוען התובע, כמו-גם בכימותו.

התובענה נדחית.