סעיף 42 ג לפקודה קובע כי: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עוות דין". אין מחלוקת כי הנתבע לא ביקש רשות להביא ראיות לסתור את עובדות פסק הדין המרשיע ורשות כזו לא ניתנה לו ע"י ביהמ"ש, אך שאלת אשמו התורם של התובע שלא הייתה רלוואנטית להרשעת הנתבע בהליך הפלילי, תבחן במסגרת תביעת הנזיקין ואין בכך סתירה לפסק הדין המרשיע בהליך הפלילי (ע"א 2591/09 אנואר אלנסארה נ' אברהם שליסל).
היא מוכרת גם כשהמדובר בתרומה לנזק נשוא התביעה לרבות באותם מקרים בהם הניזוק אינו נוקט צעדים סבירים להגן על עצמו מפני רשלנות הנתבע ואמת המידה לבחינת ההתרשלות התורמת היא מידת הזהירות הננקטת על ידי הניזוק להגנת עצמו או רכושו (ד"ר ד. מור היסתכנות מרצון, התרשלות הניזוק ונסיעה עם נהג שתוי, הפרקליט | כרך לא (תשל"ז-תשל"ח)).
בע"א 14/08 מנסור כמאל עבד אלרחים נ' פלסטניר מיפעל אריזות פלאסטיות בקבוץ ניר אליהו נפסק שהאשם העצמי התורם מהוה הגנה חלקית למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא ניזקו.
בעניינינו, לא ניתן לייחס לתובע אשם תורם בגין היתנהגות שקדמה לתאונה, גם אם מדובר בהטרדות כלפי רעייתו של הנתבע, שהביאו את הנתבע לבצוע המעשים המזיקים, וזאת מסיבות רבות:
ראשית, ההטרדות והאיומים הנטענים לא הוכחו כאמור לעיל כנדרש על ידי הנתבע.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של ד"ר עזיז (30.10.16) אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרו לתובע שתי צלקות האחת בחלק הצדדי של גב ימין באורך של 31 ס"מ וברוחב של 1 ס"מ והשניה בגב עליון באורך של 5 ס"מ ורוחב ממוצע של 3 ס"מ. בגין כך העניק לו המומחה 20% נכות צמיתה.
בעניינינו, מומחה בית המשפט היתייחס בחוות דעתו במפורש למספר הצלקות שנותרו בגופו של התובע בעקבות האירוע וציין כי "בבדיקת הנבדק לא אובחנו צלקות נוספות בגב או באזור צוואר ימין ולכן אחוזי הנכות מוענקים בגין הצלקת הבודדת בגב ימין. המומחה ציין כי בצוואר ימין נגרמה לתובע דקירה שטחית וכי אובחן חתך באורך של 15 ס"מ מדמם בבית חזה ימני אחורי שטופל כפי שאף רשום בתעוד הרפואי, ולכן לא ראיתי לסטות ממסקנותיו של מומחה בית המשפט הן ביחס למספר הצלקות והן ביחס לשעור הנכות.
...
סעיף 42 ג לפקודה קובע כי: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין". אין מחלוקת כי הנתבע לא ביקש רשות להביא ראיות לסתור את עובדות פסק הדין המרשיע ורשות כזו לא ניתנה לו ע"י ביהמ"ש, אך שאלת אשמו התורם של התובע שלא הייתה רלוונטית להרשעת הנתבע בהליך הפלילי, תיבחן במסגרת תביעת הנזיקין ואין בכך סתירה לפסק הדין המרשיע בהליך הפלילי (ע"א 2591/09 אנואר אלנסארה נ' אברהם שליסל).
סך הכל ישלם הנתבע לתובע פיצוי בסך של 65,000 ₪ בצירוף שכר טרחה והוצאות בסך של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.
