מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות בנזיקין בגין תאונה שנגרמה על ידי נהג שיכור

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום עפולה נפסק כדקלמן:

סעיף 42 ג לפקודה קובע כי: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עוות דין". אין מחלוקת כי הנתבע לא ביקש רשות להביא ראיות לסתור את עובדות פסק הדין המרשיע ורשות כזו לא ניתנה לו ע"י ביהמ"ש, אך שאלת אשמו התורם של התובע שלא הייתה רלוואנטית להרשעת הנתבע בהליך הפלילי, תבחן במסגרת תביעת הנזיקין ואין בכך סתירה לפסק הדין המרשיע בהליך הפלילי (ע"א 2591/09‏ אנואר אלנסארה נ' אברהם שליסל).
היא מוכרת גם כשהמדובר בתרומה לנזק נשוא התביעה לרבות באותם מקרים בהם הניזוק אינו נוקט צעדים סבירים להגן על עצמו מפני רשלנות הנתבע ואמת המידה לבחינת ההתרשלות התורמת היא מידת הזהירות הננקטת על ידי הניזוק להגנת עצמו או רכושו (ד"ר ד. מור היסתכנות מרצון, התרשלות הניזוק ונסיעה עם נהג שתוי, הפרקליט | כרך לא (תשל"ז-תשל"ח)).
בע"א 14/08 ‏ ‏מנסור כמאל עבד אלרחים נ' פלסטניר מיפעל אריזות פלאסטיות בקבוץ ניר אליהו נפסק שהאשם העצמי התורם מהוה הגנה חלקית למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא ניזקו.
בעניינינו, לא ניתן לייחס לתובע אשם תורם בגין היתנהגות שקדמה לתאונה, גם אם מדובר בהטרדות כלפי רעייתו של הנתבע, שהביאו את הנתבע לבצוע המעשים המזיקים, וזאת מסיבות רבות: ראשית, ההטרדות והאיומים הנטענים לא הוכחו כאמור לעיל כנדרש על ידי הנתבע.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של ד"ר עזיז (30.10.16) אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרו לתובע שתי צלקות האחת בחלק הצדדי של גב ימין באורך של 31 ס"מ וברוחב של 1 ס"מ והשניה בגב עליון באורך של 5 ס"מ ורוחב ממוצע של 3 ס"מ. בגין כך העניק לו המומחה 20% נכות צמיתה.
בעניינינו, מומחה בית המשפט היתייחס בחוות דעתו במפורש למספר הצלקות שנותרו בגופו של התובע בעקבות האירוע וציין כי "בבדיקת הנבדק לא אובחנו צלקות נוספות בגב או באזור צוואר ימין ולכן אחוזי הנכות מוענקים בגין הצלקת הבודדת בגב ימין. המומחה ציין כי בצוואר ימין נגרמה לתובע דקירה שטחית וכי אובחן חתך באורך של 15 ס"מ מדמם בבית חזה ימני אחורי שטופל כפי שאף רשום בתעוד הרפואי, ולכן לא ראיתי לסטות ממסקנותיו של מומחה בית המשפט הן ביחס למספר הצלקות והן ביחס לשעור הנכות.
...
סעיף 42 ג לפקודה קובע כי: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין". אין מחלוקת כי הנתבע לא ביקש רשות להביא ראיות לסתור את עובדות פסק הדין המרשיע ורשות כזו לא ניתנה לו ע"י ביהמ"ש, אך שאלת אשמו התורם של התובע שלא הייתה רלוונטית להרשעת הנתבע בהליך הפלילי, תיבחן במסגרת תביעת הנזיקין ואין בכך סתירה לפסק הדין המרשיע בהליך הפלילי (ע"א 2591/09‏ אנואר אלנסארה נ' אברהם שליסל).
סך הכל ישלם הנתבע לתובע פיצוי בסך של 65,000 ₪ בצירוף שכר טרחה והוצאות בסך של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תביעת חברת ש. שלמה בשם הרכב השלישי בשיירה - במסגרתה נתבעה חברת אלבר והנהג שנטען שנהג ברכבה מר ניסים כהן, הועמדה על סך כולל של 39,486 ₪ לכדי השבתת הרכב במלואו בעקבות תאונה זו. במסגרת הודעת הנהג מטעמה מר אורי נמיר על התאונה נטען כי התאונה התרחשה בעקבות הדיפתו מאחור אל עבר הרכב מקדימה על ידי רכב אלבר אשר גם נס מהמקום.
כן נטען שהוא לא היה מורשה בהתאם להסכם החכירה לעשות שימוש ברכב וכי הוא לא נימנה עם עובדי חוכר הרכב, זאת ועוד נטען כי נוהג הרכב היה תחת השפעת סמים מסוכנים ו/או נהג בגילופין.
שאלת הכסוי הנזיקי/בטוחי של חברת אלבר בתור מי שמתנערת מאחריות לכסוי כל נזק שגרם רכבה, ככל שתיקבע אחריות נהגה לתאונה.
עם זאת בכדי שבית המשפט יגיע למסקנה כי לפניו מעוולים במשותף עליו לקבוע ראשית לכל כי ישנם ממצאים שמלמדים ששני הנהגים אחראים לתאונה ביחס לפן העובדתי שלה מבלי שיש יכולת לשייך למי מהם את הנזק שניגרם בעטיית מעורבותו בה, דבר שהנו אופייני בדרך כלל לתיקי רכב במסגרתם נדונים לרוב נזקים בלתי מסויימים כתוצאה שנגרו לרכב מבלי אפשרות לשייך אותם אריטמיתית למי מהרכבים שהיו מעורבים בה (בהקשר לנדון ראו: ע"א 7436/12 כלל נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ (ניתן ביום 6.7.17) .
כך או אחרת, כל אפשרות של התכנות שגרמה לתאונה עשויה להיות סבירה באותה מידה לפגיעת רכב ש.שלמה תחילה ברכב שמלפניו עם הסבירות שקודם לכן הוא נהדף על ידי הרכב שמאחוריו.
...
אטעים עוד ואזכיר בהקשר כי אף לו שוכנעתי בדבר פגיעת רכב ש.שלמה מאחור בידי רכב אלבר, עדיין לטעמי תוצאת הנזק ברכבה, בצל שאר הנתונים שאינם מתיישבים עימו, היתה מוביל בהכרח למסקנה כפי שתוארה לעיל, והיא שלנהג רכב ש.שלמה אחריות מוגברת למהלך זה, בין בהעדר שמירת מרחק ראויה, ובין בנהיגה במהירות לא נמוכה או אף לנוכח האצת דוושת הגז, וזאת לנוכח הפער שבין עוצמת הפגיעה ברכבו מקדימה, לעומת המכה הקלה שהוא חש לטענתו מאחורביחס למרחק שלטענתו נהדף רכבו קדימה.
על כן , תנאים אלה הינם תנאים מחייבים שהפרתם עשויה להביא לכדי ביטול חוזה ההשכרה ובהתאם להסרת כיסוי ביטוחי למקרה של תאונה עם צד ג', כפי עדותה של הגב' שצמן שמקובלת עליי: " אנחנו נותנים נקשרים לחוזה השכרה ויש לנו סיכון מסויים ואנו מתמחרים את העסק ויש מקסימום נהגים והוא מציג לנו רישיונות הנהגיה ואנו מתרשמים פיזית מהם." (עמ' 14 שורות 3-6 לפר' הדיון).
בנסיבות אלה, עובדת אי הופעתו/ זימונו של נהג רכב אלבר בפועל (שעד לעתה לא ברורה זהותו), אינה נופלת לפתחה של אלבר עת כאמור, התקבלו טענותיה לעניין הסרת הכיסוי הביטוחי וקביעתי בדבר אחריותה של ש. שלמה לתאונה אף מבלי שנתנה בידיה האפשרות לחקור נהג זה ( בהתעלם מההבחנה המתייחסת לתרומת נהג ש. שלמה ממילא לתאונה אף אם נהדף), אינה צריכה להחשב כרועץ לה. סוף דבר על יסוד האמור, אני מורה כדלקמן: א. על דחיית תביעת ש. שלמה כנגד חברת אלבר בתא"מ 49761-11-14 בצירוף הוצאות שכר טרחת ב"כ אלבר על סך 1,500 ₪.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2017 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

תביעה כספית לפצוי התובעות בסך 22,506 ₪ בגין נזק שניגרם לרכבן בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 3.8.15.
על פי העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין, אדם אחראי רק לעוולה אותה ביצע בעצמו ואין הוא אחראי לעוולה המבוצעת על ידי אדם אחר.
מכאן, אין מקום, ככלל, להטיל אחריות בנזיקין על בעלי רכב, אלא אם נהג ברכב בפועל וגרם לעוולה הנזיקית.
(תא"מ 11551-11-14 דומיקאר בע"מ נ' יאיר הורוביץ; תאמ (חי') 26671-06-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' מראם מזאריב; ת"א (שלום ת"א) 18497/04 סינגלור בע"מ נ' מ.כ.ת אוטו רנט בע"מ ; ת"א (שלום ב"ש) 1367/07 השכרות רכב שלמה נ' אלהואשלה ; (תא"מ (שלום רמלה) 14603-09-11 מדר נ' עטיה; תא"מ (שלום ת"א) 7742-07-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' כץ תא"מ (שלום ת"א) 19218-06-12 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' אבו אלעסל תא"מ (קריות) 5009-02-13, אמג'ד חמוד נ' יובל ליאון בן גיגי, שם נקבע כי בעל הרכב נושא באחריות, משלא הוכחה זהות הנהג והמחזיק ברכב בשעת התאונה ועל אף שלא הייתה מחלוקת כי הבעלים שהה בחו"ל בעת התאונה – "לא די להוכיח פוזיטיבית כי הנתבע לא נהג
...
סוף דבר, התביעה מתקבלת במלואה.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2019 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

גרסאות הצדדים כפי שהעידו בבית המשפט גרסת התובע, מר אס פולייס: "כתב התביעה ממשטרת ישראל קבלתי ביום חמישי האחרון, תאריך הקבלה של בית המשפט הוא 3.6. אני מוצא שלרוב כתב ההגנה לא רלוואנטי ומתייחס לכתב האישום ולא לתביעה שלי כתביעת נזיקין. קצת לא מצאתי קשר רלוואנטי בין הדברים. אני טוען בגדול לנזק לרכב ולנזק שהוא לא מוכח אבל יש נזק פיזי בנוגע לשבר באיזור הקרסול שבעצם השליך למעשה על ההחלמה, סכויי ההחלמה וכו'. היה מקרה של תאונה של חשד נהיגה בשיכרות ומצב מיוחד, כן פה מתייחסים ליגרור את הרכב, לא ליגרור, איזה צד אחראי אם בכלל נזקים לנזקים במקרה הגרירה, לי נאמר שהמקרה שלי לא דורש גרירה של הרכב, זה היה על סמך מה שהשוטרים אמרו בזירה. השוטרת חנתה את הרכב ברחוב וטענה שיהיה שם עד שהחקירה תסתיים. אני לא קבלתי ראיות על כך שקיים נזק או על תאונה כביכול אני רואה בכתב ההגנה אבל אין הוכחות שקבלתי. הנזק שעמוד ערוני ניזוק קשה לי להבין אותו לוגית כי הוא היה בשמאל הרכב וניתן לבחון במצלמות או בזמן המקרה שהוא לא ספק שום נזק. כיוון שאני לא רשאי לייצוג משפטי אני צריך להתבסס על מה שכתוב, אם יש תמונות מהזירה שצלמו לי השוטרים אפשר להבחין. מצד שני התמונות של המצלמה מהוה ראיה. אין לי דוח שמאי, יש לי בדיקה במוסך אבל לא סמוך למקרה". גרסת נתבעת 1, מר אלישע קהן: "אני מתמחה בפרקליטות, אני חוזר על הדברים שנאמרו בכתב ההגנה. דבר ראשון בכל הנוגע לפעולת המישטרה, גרירת הרכב בוצעה כדין, לתובע לא נאמר שהרכב לא יגרר, אי אפשר לומר את זה, לא בסמכות השוטרים לומר את זה. דבר שני, כבר בדוחות הפעולה שנרשמו בארוע ובחקירת התובע דובר על נזק בצד ימין של הרכב. הנזקים נגרמו או בתאונה עובר לתאונה, בודאי לא נגרמו על ידי השוטרים בזירה ולא יכלו להגרם על ידם. כמובן שהגרירה בוצעה כדין, התובע נהג כשהוא היה תחת השפעת אלכוהול. לעניין המחיקה ונזקי הגוף, לא נטען כלפי המישטרה שניגרם לתובע נזק גוף. אני לא הצלחתי לראות שנתבע בעיניין הזה סעד. בכל אופן מה שנטען שם שבעקבות הפסילה שאין חולק שהייתה כדין נימנע ממנו לנסוע ברכבו וכתוצאה מכך קרה איתו משהו. זה לא טענה כלפי משטרת ישראל. לחילופי חילופין בלבד למרות שנסיבות המקרה מראות שככל שניגרם נזק זה גם הוכחש וגם לא מוכח וככל שיימצא שהוא נגרם לאחר התאונה הוא לא נגרם על ידי משטרת ישראל". גרסת צד ג', מר עמיחי ביטון: "הוא טען על נזקים, הגענו למקום, העמסנו את הרכב, הורדנו אותו במיגרש, הבוחן הגיע ושחררו. לא יכול להיות שנהיה נזק. אנחנו גוררים, אין לנו עמודים, זה פלטה, הגרריסט גרר. שאלתי את הנהג, זה נהג של 12 שנה מאוד מקצועי, הוא אמר שהעמיס את האוטו והוריד. זה לא יכול להיות נזק בצדדים, אם כבר אתה יכול להתלונן זה מכה בקדימה בחזית או אחורית כשאתה מוריד". דיון הכרעה השאלות שבמחלוקת בין הצדדים הן אלה: האחת, האם הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לרכב התובע; השנייה, האם במערכת היחסים שבין הנתבעת לצד ג' יש לחייב את צד ג' בשיפוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו; אדון בשאלות אלה כסדרן.
...
         לאור המקובץ, דין התביעה כנגד הנתבעות וצד ג' להידחות.
אני סבור, כי באופן מעשי הגורם לתאונה והאחראי לתאונה הינו התובע.
  התובע ישלם סך של 1,000 ש"ח הוצאות משפט לכל אחת מהנתבעות וכן לצד ג', תוך 20 יום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

זוהי תביעה נזיקית, לתשלום פיצוי כספי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע על ידי הנתבע, אלבר ממן (להלן: "הנתבע") וכן תביעת שבוב מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").
התובע נהג ללון במהלך השבוע ולעיתים קרובות אף בסופי שבוע באתר הבנייה.
הנתבע ניסה להפחית מאחריותו, עת טען, כי התובע היה שיכור ולאחר שנשבר בקבוק וודקה במקום, החל התובע לקלל ולהתנהג בצורה מאיימת כך שהנתבע חש סכנה ממשית לחייו, על כן לראשונה בחייו, הוא דקר את התובע על מנת להגן על עצמו.
הנתבעת דיווחה על הארוע בטופס המל"ל "הודעה על פגיעה בעבודה", ביום 10/4/2011, והארוע הוכר על ידי המל"ל כתאונת עבודה.
בע"א 3510/99 ולעז נגד אגד, פורסם ביום 6/8/2001 נקבע כך: "כללו של דבר: בבואנו לבחון את שאלת הטלת האחריות בנזיקין בגין מחדלו של הנתבע מלהגן מפני מעשה עברייני המבוצע על-ידי צד שלישי כלפי התובע, נדרשים אנו לבדיקת שאלת התקיימותו של כל אחד מיסודות עוולת הרשלנות .במרכז החקירה עומדת שאלת צפיותו של הארוע העברייני – אופיו והיקפו. שאלה זו עשויה להתעורר הן בשלב בדיקת החובה והן בשלב בדיקת קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי שבין הפרתה של החובה לבין התוצאה המזיקה." עוולת הרשלנות מוסדרת בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל פי ההלכה הפסוקה, יש לבחון 3 שאלות.
...
כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪.
הנתבע ישלם למוסד לביטוח לאומי סכום כספי בסך של 144,750 ₪.
כמו כן, ישלם הנתבע למוסד לביטוח לאומי הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד כולל בסך של 10,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו