אחר קרות התאונה, התובעת פנתה לקצין הבטיחות של בית הספר במועד הארוע, מר צביקה אשר, והודיעה לו שזרוע המחסום פגעה בה. לטענתה, קצין הבטיחות אמר לה שהעניין אינו באחריות בית הספר, אלא באחריות השומר.
לא היה זה מתפקידה של חברת האבטחה לוודא, כי הולכי הרגל אינם עוברים תחת המחסום כאשר הוא פתוח או סגור וממילא אינה אחראית באחריות נזיקית כלשהיא כלפי התובעת.
יש להניח, כי מתקין התקן לא ראה סיכון משמעותי בשערים חשמליים אשר מצדיק כללים מיוחדים ואמצעי זהירות משמעותיים עבור שערים כשם שנידרש עבור מעליות ויש להניח, כי ישנו הבדל משמעותי בין המכשירים גם ברמת הסיכון הנשקפת מהם, כאשר במחסום בדרך כלל יכולת ההמנעות מפגיעה נתונה בידי האדם ואילו במעלית, שעה שאדם מצוי בתוך המעלית הסגורה, אין לו יכולת לשלוט באפשרות להמנע מפגיעה.
יחד עם זאת, כך נפסק, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה ובודאי יש להפריד בין הביטוי הזה לבין קביעת הפסד כושר הישתכרותו של תובע, כשבצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר הישתכרותו של תובע, וכאן יש להעריך ולקבוע את הפסד הממון שניגרם ושעלול להגרם לנפגע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר הישתכרותו.
...
משכך, מצאתי מקום לקבוע, גם אם אני מקבלת את נתוניו של המומחה כמדוייקים, כי שיעור הפסדיה של התובעת עומד על סכום המהווה 30% מסכום זה, דהיינו סך של 582,605 ₪.
אני מורה אפוא גם על דחיית תביעת התובעת.
אני מורה אפוא על מחיקת ההודעה.
