אמנם בסעיף 5 לכתב התביעה לא נטען במפורש שנפילתו של התובע הייתה בשל מגרעת שהייתה במיגרש, אולם הדברים מובנים מהקשר הדברים, מהסבר התובע למילה "דשא" במירכאות ומהנטען בסעיף 6 לכתב התביעה בו נימסרה גרסה כללית ולפיה: "המיגרש בו היתקיים משחק הכדורגל, לא היה מיגרש ראוי למשחק, שכן היו בו מהמורות, קירחות של חול עם אבנים ותילים של חול, אשר גרמו לפציעתו של התובע".
התובע, שהתייחס למצב המיגרש גם בכתב התביעה וגם בתצהירו, הדגיש לאורך כל עדותו את הליקויים שהיו לדבריו במצב המיגרש: "המיגרש לא היה ראוי ל(מ)שחק כי היו בו מהמורות...", וכן: "כשאתה נופל אחורה בגלל תנאי הדשא בגלל האבנים ובגלל המהמורות, לא ראיתי לאן אני מכניס את היד", ובהמשך: "כשעמדתי שם איבדתי שיווי משקל. כשחצי כף רגל מונחת על מקום גבוה וחצי על מקום נמוך, התוצאה מזה של נפילה אחורה, איבוד שיווי משקל", וכן: "זה לא מיגרש כדורגל, היו שם מהמורות, אבנים, סלעים, קירחות, תילים של חול" (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 16, וכן עמוד 11 שורה 8, עמוד 21 שורות 17-18, עמוד 23 שורות 9-10).
כפי שנקבע ע"י כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בעיניין ועקנין הנ"ל:
"חיי היום- יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... מי שהולך בדרך או יורד במדריגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק...אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עימם בחיי היום- יום. ההולך לבית- מרחץ אינו יכול להתלונן על שהריצפה חלקה..., והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... המשחק עם כלב עשוי להישרט... והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית".
כפי שניתן ללמוד מהתמונות שהוגשו (ת/1 – ת/3) ומהעדויות שנשמעו, משחק הכדורגל נערך על מדשאה שחלקים ממנה היו חשופים ובה מהמורות ושקעים כנטען.
עם זאת, בקביעת שיעור האשם התורם לקחתי בחשבון שעיקר תשומת לבו של התובע הייתה נתונה מטבע הדברים לכדור ולחבריו למשחק ואי אפשר לצפות משחקן כדורגל שעיניו ינעצו כל העת באדמה ויתורו אחר מפגעים בטיחותיים במיגרש.
...
לאחר שבחנתי את חוות דעת ועיינתי בטענות הצדדים מצאתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר חוות דעתו היא העדכנית ביותר ונסמכת בין היתר על צילום עדכני שביצע התובע עובר לעריכת חוות הדעת ואשר לא עמד לפני המומחים מטעם הצדדים.
תגמולים אלה מסתכמים בסך של 69,162 ₪ ובשערוך להיום סך של 70,803 ש"ח.
סוף דבר
התביעה מתקבלת.
הנתבעות תשלמנה לתובע פיצויים כדלקמן:
אבדן כושר השתכרות - 270,000 ₪
הפסד פנסיה- 32,400 ₪
עזרת הזולת - 15,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות - 8,000 ₪
נזק לא ממוני - 60,000 ₪
סה"כ נזק 385,400 ₪
בהפחתת אשם תורם 20% - 308,320 ₪
בניכוי מל"ל 70,803 ₪ (-)
לסכום הפיצוי בסך של 237,517 ₪ יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% והוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ נכון להיום.