אחריות בנזיקין בגין נזקים שנגרמו במהלך בניית חומה בהסכמה

לפני תביעה נזיקית על הסך של 10,238 ₪ בגין נזקים שנטען ,כי נגרמו לתשתית התובעת, חברת לתקשורת בע"מ , במהלך ביצוע עובדות על ידי הנתבעת.

התובעת צרפה לתביעתה מס' נספחים כגון תצהיר מטעם גב' ורד מלול (להלן: "גב' ורד") אשר אחראית על טפול בגביית חובות בגין נזקים לרשת בזק, העתק מדו"ח שמילא עובד התובעת על הארוע מר אברהם חדד (להלן: "מר אברהם") , העתק רשימות העובדים שעסקו בתיקון הנזק ועוד.

אם המחזיק במקרקעין הפרטיים הוא חוכר לדורות כמשמעותו בחוק המקרקעין (להלן בסעיף זה – חוכר), או דייר מוגן כמשמעותו בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן בסעיף זה – דייר), יראו הסכמתו של החוכר או הדייר כהסכמתו של בעל המקרקעין.

הנתבעת העידה שוב ושוב כי קיבלה היתר בניה, כי החפירה בוצעה לצורך בניית חומה ולא לחפירת בורות וזה מחזק את טענתה בדבר עומק החפירה כי לא היה צורך בהיתר חפירה כטענת התובעת וכי אף אם היה צורך בהיתר כאמור הרי שהנזק לא היה נימנע מקום שהכבל היה טמון שלא במקומו על המפה וללא סרט סימון מעליו ואם אכן היה מוצב כבל בשטח שהנו פרטי הרי שלפחות היו אנשי בזק מעירים על כך במסגרת היתר הבניה שניתן.

...

לעניין זה שוכנעתי מגרסת הנתבעת כי היא אינה נדרשת לקבל היתר בענייננו מקום שעומק החפירה שביצעה אינו עולה על הגובה הנדרש וכן מקום שהתובעת לא הביאה כל ראיה לסתור בעניין עומק החפירהה שבוצעה וכן את מרחקה מהדרך ובכך אין כל הוכחה שהסעיף חל במקרה דנן במיוחד מקום שהתובעת היא זו שהניחה את הכבל הנפגע במקום האירוע ומשכך ברור הוא שבידיה מסמכים כלשהם המעידים על המיקום והעומק בו הונח הכבל אך לא צירפה אותן ועניין זה פועל לרעתה.

בנקודה זו אעיר עוד כי יש להניח שאילו אנשי בזק היו משוכנעים כי מוטמן כבל במקרקעין פרטיים שלא בסמוך לדרך, בהיות מצב זה היוצא מן הכלל, הם היו מעירים על העניין במסגרת קבלת ההיתר שניתן לאור כל האמור מצאתי שיש לדחות את התביעה.

סוף דבר לאור כל האמור דין התביעה להידחות.

בשנת 2010 (או קודם לכן) שכרה חברת "א.ח. 2003 בניה ניהול והשקעות בע"מ" (החברה ידועה בשמה המסחרי "האחים חסיד" וכך תיקרא להלן) את שירותיה של "אלמוג" לצורך הקמת גדר מסביב לאתר בניה בשכונת הר-חומה בירושלים.

בכתב התביעה נטען שהנתבעים ("אלמוג" ואבי גיל גם יחד) התרשלו בכך שלא בדקו את השטח ואת קיומם של קווים ותשתיות תת קרקעיות בטרם החלו בעבודת הקדוח והחפירה שגרמה לנזק; לא הצטיידו במפות ובהיתרי בניה; לא פיקחו על העבודות באופן שיכול היה למנוע את הנזק; לא נקטו אמצעי זהירות למניעת הנזק; העסיקו עובדים לא מיומנים; הפרו חובות חקוקות לפי פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות שהותקנו מכוחה.

כך גם סוכם בחוזה בו נאמר במפורש שכל האחריות לבצוע העבודה היא של "האחים חסיד" ושבכל מקרה של פגיעה בתשתיות תת קרקעיות הנזק יהיה על אחריות "האחים חסיד". החוזה צורף לכתב ההגנה של "אלמוג" וסומן נספח א'.

בסיכומיה הפניתה "אלמוג" לעדותה של הגב' סימה אלקולומברה, עובדת חברת החשמל האחראית על משלוח הודעות תשלום בשם חברת החשמל בגין נזקים הנגרמים לכבלים כתוצאה מחפירה (ר' עמ' 5 ש' 6-8 לפרוטוקול מיום 24.1.18).

הגב' אלקולומברה אמרה בעדותה שלא קיבלה את המכתב הנ"ל והודתה שלוּ הייתה מקבלת את המכתב בזמן אמת הייתה פונה אל "האחים חסיד" ומנסה לחסוך את ההיתדיינות בבית המשפט.

כלומר, המבצע חב כלפי התובע הפוטנציאלי בנזיקין אך לאור היחסים החוזיים שבין המזמין למבצע יש לגלגל את האחריות להטבת ניזקו של התובע לכתפיו של המזמין.

...

מכאן שאני מקבלת את גירסת חברת החשמל בדבר הנזק והיקפו.

סוף דבר : התביעה נגד "אלמוג" מתקבלת כפי שיפורט להלן.

התביעה נגד אבי גיל נדחית, אך בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו.

לשיטת התובע, מחדליה של הוועדה מהוות עוולת רשלנות המזכה אותו בפצוי בגין הנזק שניגרם לו, בסכום של 30 אלף ₪, והמתבטא בהוצאות המדידה, הפסד ימי עבודה, טירחה ומתח נפשי שהיה מנת חלקו אגב מיצוי זכויותיו הקנייניות והשמירה עליהן בצל הזלזול שהוועדה הפגינה בטיפול בפניותיו.

עיקר טענות הנתבע העמדה העיקרית שעליה מבסס הנתבע את הגנתו מתחלקת לשלושת הטענות הבאות: ראשית - התובע נתן את הסכמתו להקמת חומה משותפת במקום גדר הרשת הקלה שחצצה בין המגרשים, אך בהמשך חזר בו התובע מהסכמה זו. שנית - מדובר בפלישה מינורית שהיא בבחינת סטיית תקן במדידות, שאודותיה הסכימו התובע והנתבע בעת רכישת זכויותיהם במגרשים מאת הקבלן.

מנגד, קיימים מקרים אחרים שבהם נימנעו בתי המשפט ממתן הוראה לפינוי המקרקעין וקבעו שהמקרה שלפניהם ניכנס בגדר החריג לכלל (ראו לדוגמא: ת"א 727/03 (מח' –חי') חיים שלום זנגו נ' צור (ג'רבי) גבע (ניתן ביום 05.03.06) שם דובר על בניית גדר בין שתי חלקות גובלות עם פלישה של כ- 7 מ"ר; ע"א (מח'-חי') 1677/05 נאוה כרמל נ' ראול ינקוביצי (ינקוביץ) (ניתן ביום 12.08.07) שם ניתנה בכורה לעקרון המניעות מקום שבו דיירים בבית משותף הסכימו לבנייה אך חזרו בהם מהסכמתם ובית המשפט נימנע מלהעניק סעד להריסת הקירות שניבנו ברכוש המשותף; ת"א 2134/06 ז'נו נ' נמימי (ניתן ביום 19.11.2014) שם דובר על פלישה בהקף 3.8 מ"ר של גרם מדרגות; תא"מ 1309/05 דיאב אמנה נ' אחמד בן יוסך עואד (ניתן ביום 18.8.2009) שם דובר על פלישה בהקף של 36.6 מ"ר של ריצפת בטון, גדר בטון וכביש אספלט משבוצעה הבניה לפי היתר שניתן כדין, כאשר הפלישה נוצרה בשל שינוי בתכנית החלה על המקרקעין, במועד מאוחר יותר, ואינה תוצר של פעולה או מחדל של הנתבע; מקרה אחר בו ביהמ"ש החיל דין שונה ביחס לכל אחד מהנתבעים ראה ת"א (עכו) 9970-06-10 אולג חיטרוב נ' **** (ניתן ביום 20.5.2013)).

שאלת התרשלותן של מוסדות התיכנון והבנייה העסיקה את הפסיקה רבות ובה יושמו יסודותיה של עוולת הרשלנות, שהם חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), התרשלות (מעשה או מחדל המנוגדים לחובת הזהירות) וקיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שניגרם, כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

עם השנים השתרשה התפיסה ולפיה גם רשויות המינהל אינן חסינות מפני אחריות בנזיקין, ובכלל זה רשויות התיכנון והבניה.

בע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים ביום 19.03.2007 ; להלן: "עניין שתיל") הביע כב' השופט א' לוי את עמדתו כי המציאות המשפטית בת זמננו אינה מצדיקה עוד להדרש לכלל גורף של חריג שיקול הדעת, והטעים כי הוא רואה קושי בכך שבה בעת שבמישור המינהלי פותחו והוקשחו הכללים בהם חייבת רשות מנהלית להיתחשב בהפעילה את שיקול דעתה, הרי במישור הנזיקי, ועל אף הוכחתו של נזק ממשי שניגרם בגין פעולותיה, קונה היא לעצמה חופש פעולה רחב למדי.

...

לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 13,000 ₪, מתוכו יישא הנתבע, כמעוול עיקרי, בסכום של 9,000 ₪, ואילו הועדה תפצה את התובע ביתרה בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע 1 לפנות את שטח הפלישה של הקיר החורג לכיוון מחסנו של התובע הממוקם בין הנקודות שסומנו 2 ו-3 במפה המצבית שצורפה לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, קיר המטבחון שכולו נבנה בשטח התובע וגדר הבד שהוצבה בין הנקודות הנ"ל, וזאת יעשה הנתבע בתוך 90 ימים מהיום.

בעניין עמודי הפרגולה המונחים על החומה בין הנקודות 1 ו-2 לחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, התביעה נדחית.

מה דינה של חומה שנבנתה בין חצרי שני שכנים בהסכמה מראש, כאשר במהלך הבניה נגרמו נזקים לאחד מהצדדים; וכאשר לטענת השכן הניזוק לא היה נותן את הסכמתו לבניית החומה, אם היה יודע כי במהלך בנייתה תינזק גינתו? תמצית עובדות המקרה וטענות הצדדים ענייננו בתביעה ובתביעה שכנגד שהוגשו ע"י שני שכנים, איש כנגד רעהו, בשל מחלוקת ביחס לחומה במחוברים שבמיצר.

אחריות הקבלן או הנתבע לנזק ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי אין מקום לתבוע את הנתבע בגין הנזקים שנגרמו ע"י הקבלן.

זאת, בהתאם להוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע כי העושה חוזה עם אדם אחר שאינו עובדו או שלוחו על מנת שיעשה עבורו מעשה פלוני לא יהא חב על עוולה שתיצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה.

...

דא עקא שהפרה זו התבררה רק לאחר שכבר ניתנה הסכמת התובעת, ומכאן שאין מנוס מלקבוע כי החוזה נכנס לתוקף במועד הסכמתה של התובעת בפגישה המשולשת, והתובעת לא פעלה כאמור לביטולו של החוזה בהתאם לדין.

באותה מידה ברי כי גם לתובעת נגרמה תועלת מעצם הקמת החומה; ועל כן עליה לשלם על כך, בהתאם לסיכום בעל פה בפגישה המשולשת.

סוף דבר עולה מן המקובץ כי על התובעת לשאת בעלויות בניית החומה ובסה"כ בסך של 20,475 ₪.

אשר על כן, תשלם התובעת לנתבע את הסך של 6,552 ₪ בגין התביעה שכנגד, בקיזוז הסכומים שנפסקו לה בגין תביעתה שלה.

לפניי תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לנכס מקרקעין השייך לתובעים במהלך עבודות פיתוח ובניה שביצעו הנתבעים בחלקה השכנה.

הנתבעים שכנגד טענו כי התובע שכנגד שלל את תמיכת המקרקעין ממגרשם, עוולה הקבועה בסעיף 48א לפקודת הנזיקין.

התובעים מטילים את האחריות המלאה לכל הנזקים שנגרמו להם על שכם הנתבעים.

(עמ' 34 לפרוטוקל מיום 7.4.21 ש' 2-5) הנתבעים טוענים כי עבודות הבניה נדרשו מלכתחילה משום שהחומה של התובעים פלשה למגרש הנתבע 2, ולצורך בנייה במגרשו נתבע 2 פנה לתובעים וקיבל את הסכמתם להרוס את החומה ולבנות חדשה.

...

הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי בסך של 50,000 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעים החזר שכ"ט עבור חלק התובעים בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט והוצאות העדות שלו וכן ישלמו לתובעים שכ"ט מומחה מטעמם –בהתאם לקבלות שיוצגו לנתבעים.

התביעה שכנגד נדחית במלואה כנגד כל הנתבעים שכנגד.